למען העתיד של תנובה
תנובה כבר אינה זקוקה לפיננסייר נוסף; היא זקוקה למנהלים שטווח החשיבה שלהם הוא 50 השנים הבאות
בחלוף השנים נחשף מדי פעם אשף פיננסי תורן שבמטה קסם הצליח להגדיל את רווחי החברות שניהל בעשרות מיליוני שקלים. למשל משה פרג, מנכ"ל חברת הביטוח לה-נסיונל. בועז יונה מ חפיצבה הוא דוגמה נוספת, אם כי מוצלחת פחות. סופם היה מאחורי סורג ובריח.
בחלוף השנים התברר עד כמה גאון צדק. ניהול בר קיימא של חברה עסקית אינו מצריך בהכרח העסקת אשף פיננסי. דווקא מנהל ללא התמחות בשינוע מיליוני שקלים מצד לצד בדוח הרווח והפסד, אך כזה שמצויד באינטליגציה רגשית - הוא המצליח.
גליה מאור, ציון קינן, יאיר המבורגר ויוסי רוזן הם דוגמאות מצוינות הממחישות את התזה. הם מנהלים המצוידים בסבלנות של פיל הודי והמקבלים החלטות על בסיס ארוך טווח. הם יימנעו מעימותי אגו עם הוועד. לעובדים הם יתייחסו כאל שותפים
ולא כאל כעבדים.
את לקוחותיהם הכוללים את הציבור הרחב הם ישרתו 24 שעות ביממה. הלקוח מבחינתם אינו כספומט, אלא במידה מסוימת שותף. בניגוד לאחרים, הם לא יתבלבלו לרגע ויביאו בחשבון גם את האינטרסים של בעלי השליטה.
תנובה היא מסוג החברות האמורות להתכתב בצורה שוטפת עם הציבור ועם העובדים. אסור לה להסתפק במשלוח גלויה כדי לפנות את שאר ימי השנה למחשבה כיצד עוד אפשר לעשוק אותם.
זהבית כהן, ששימשה כיו"ר תנובה, היתה פיננסיירית מעולה. אבל הצ'פחות והחיבוקים והמוצא העיראקי מפתח תקווה לא חיפו על כישלון בההתמודדות עם בעיית המחאה שהפתיעה את כולם בעוצמתה.
גם לשלמה רודב שהחליף אותה יצאו מוניטין בזכות כישוריו הפיננסיים והניהוליים. עם זאת, גם לו היו חסרים הגמישות והאומץ להתפשר, שהם תנאים הכרחיים בדרך לאקזיט מוצלח.
תנובה לא זקוקה לפיננסייר נוסף. היא זקוקה למנהלים דוגמת מאור, שטווח חשיבתם הוא 50 השנים הבאות. הם ושכמותם יצעידו אותה לאתגרים המורכבים בדרך להפיכתה המחודשת לבית הישראלי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם