מכת מצרים: המשק המצרי בדרך לקריסה
כבר 3 חודשים מצרים סובלת ממחסור בדלק ולאט-לאט מתפשטת המצוקה גם לצלחות של האזרחים. המשקיעים והמטבע הזר מצטרפים לתיירים שנוטשים את המדינה, ולמרות זאת הודיעו המצרים על הפסקה של אספקת הגז לישראל. מי שנכנסו לוואקום הם האחים המוסלמים, שמקווים לזכות סוף-סוף בשלטון. כלכלת מצרים גוססת, והחברה שלה גוססת איתה
"כאשר החלה המהפכה בינואר שעבר חלמנו על חיים אחרים, טובים יותר, אבל חלומותינו התפוגגו והבעיות רק הפכו קשות יותר", מתייפח נהג מונית מצרי באוזני הכתב על רקע טורי מכוניות אינסופיים מול תחנות הדלק. המחיה הבסיסית שלו ושל אזרחים מצרים אחרים הפכה לבלתי אפשרית כמעט.
וואל חלאל, בעליה של מאפייה מסובסדת, חשף פיסה מהמציאות שלו ומפרט תרחיש אפשרי מפחיד הרבה יותר מהשבתת מוניות. חלאל הולך מדי יום ביומו לתחנת הדלק כדי להשיג את הסולר הנדרש לתפעול המאפייה שלו, אך החמרה נוספת במצב תאלץ אותו לסגור אותה. לצעד משמעות דרמטית, כיוון שמצרים, שמנהיגה משטר תמיכות מקיף כדי לאפשר לאזרחיה קיום מינימלי, מסבסדת את כיכר הלחם כך שמחירה יהיה נמוך עד פי 80 מהמחיר במאפיות פרטיות. אם חלאל ודומיו לא יוכלו לתפקד - המשמעות עבור חלק מהמצרים תהיה רעב.
ירידה של 35% בכמות הבנזין, הסולר וגז הבישול חונקת את מצרים, אולם זה רק סממן לבעיה רחבה הרבה יותר. כלכלת מצרים גוססת, והחברה שלה גוססת איתה.
גורמים רבים "תרמו" למצבה הנוכחי של מצרים, המרכזי שבהם הוא ללא ספק האביב הערבי. העולם כולו נתפס ברוח המהפכנית שנשבה במצרים בימי תחריר. העיתונאי תומס פרידמן מ הניו-יורק טיימס כתב כיצד חזה בפריחה אזרחית וחברתית - אך ההשלכות האמיתיות שונות. מאז המהפכה מצרים יורדת מהפסים.
ראשית ישנו אובדן הביטחון האישי שהוביל לקריסה של הכנסות המדינה במטבע חוץ. מצרים, שחסרים בה תעשייה, מחצבים או הון אנושי שיכול לייצר עבורה צמיחה כלכלית, נהנתה לאורך השנים מהזרמה שנתית קבועה של יותר מ-10 מיליארד דולר מתיירים שביקשו לראות פירמידה או ספינקס. המהומות שהחלו בתחריר וחוסר היציבות השלטונית שזלג לרחוב בעקבותיהן הובילו לאובדן של נתח משמעותי מאוד מההכנסות הללו.
יצחק גל, מומחה לכלכלת המזרח התיכון באוניברסיטת תל-אביב ויועץ לתאגידים בינלאומיים הפועלים במזרח התיכון, אומר כי "יתרות מטבע החוץ הן הבעיה האקוטית של מצרים. אם היא לא תטופל בתוך חודשים ספורים, יתחילו המצרים לסבול מקשיים ברכישת מזון מעבר לים - מצב שיש לו השלכות חברתיות ופוליטיות".
גל מציין בעיה אקוטית נוספת: "סדרי הגודל של הגירעון בתקציב לא מאפשרים להתגלגל יותר מחודשים ספורים. המצרים מנהלים תקציב סובסידיות מטורף של כ-30 מיליארד דולר כדי להחזיק את סיר הלחץ החברתי. בסך הכל המשק המצרי ממשיך להתקיים ולפעול, ואפילו בסבירות. אך הצד הפיננסי הוא שנפגע באופן המשמעותי ביותר". מתברר כי זרים פשוט לא משקיעים יותר במצרים, המטבע הזר זורם רק החוצה ופשוט הולך ונגמר.
האביב הערבי נכרך בעליית טוויטר ופייסבוק, אבל רובה המוחלט של אוכלוסיית מצרים, שלא מכיר את רשת האינטרנט, צריך לשים בכל יום משהו על הצלחת. וכאן טמונה הבעיה. בצד האחר של העולם שגשגו מדינות - והמצרים נותרו לאסוף את השברים. הצמיחה החדה שהמזרח-אסייתים ככלל והסינים בפרט חוו בעשורים האחרונים החלה להשפיע על התפריט שלהם בשנים האחרונות. מדיאטה המורכבת מאורז עברו הסינים לדיאטה עתירת חלבון והגדילו לא רק את כמות הקלוריות היומית הנצרכת, אלא גם את מחירי הדגנים שצורך הבקר. התוצאה, כפי שניסח הכלכלן דיוויד גולדמן בציוריות: "החזירים בסין אוכלים לפני האיכרים במצרים".
גם בישראל התלהטה באותם ימים מחאה חברתית על יוקר המחיה, אך במדינות ערב, ובמיוחד במצרים, העלייה במחירים לא נתפסה כאיום על רמת חיים סבירה, אלא כמעבר מקיום נסבל בקושי לרעב. מצרים, שכמעט מחצית מאוכלוסייתה מועסקת בחקלאות וחיה בפחות משני דולרים ליום, לא מצליחה לייצר מספיק
על-פי נתוני ממשלת מצרים, המגזר החקלאי הצליח לייצר כ-8 מיליון טון חיטה בשנת 2011. לכאורה כמות לא מבוטלת, אך עם 84 מיליון פיות להאכיל וצריכה ממוצעת של 160 ק"מ חיטה לשנה לתושב (כפול מהצריכה העולמית) - למצרים חסרים 6 מיליון טון בכל שנה רק כדי לדאוג למחסור בלחם.
לזאת יש להוסיף את הדלק, עוד מוצר ייבוא מסובסד שסובל ממחסור. לדברי משרד האנרגיה המצרי, הדלק סובסד ב-5 השנים האחרונות בכ-83 מיליארד דולר.
התגובה הרשמית לנפילה של 35% בכמות הדלק במצרים היא אזרחים מפוחדים האוגרים כמויות דלק מתוך מחשבה כי מחירו צפוי לעלות ביחס הפוך לקריסת המטבע המצרי. רבים גם מכרו דלק מסובסד בשוק השחור או מעבר לים בניסיון לגזור קופון אחרון על חשבון הספינה הטובעת. ייתכן כי ממשלת מצרים לא יכלה לרכוש את כמויות הדלק שאזרחיה הורגלו להן בעקבות מצבה הכלכלי.
על הנייר - בזכות תוצר גבוה מ-400 מיליארד דולר במונחי כוח קנייה, כמעט 100 מיליון תושבים, היסטוריה מפוארת ושליטה במעבר הסחורות החשוב של תעלת סואץ - ישנן סיבות רבות מאוד לראות במצרים מעצמה אזורית. ואולם, התזרים שלה חושף שהיא חיה על זמן שאול.
מאז קריסת שלטון מובארק ועד היום עסוקה האליטה הכלכלית המצרית בהעברת כסף מחוץ למדינה, בשעה שהמדינה מאבדת את אוצרות המטבע הזר שלה. בתחילת אפריל הודיע הבנק המרכזי המצרי שנותרו בידיו רזרבות בסך 9 מיליארד דולר נזילים במטבע זר בלבדעובדה שמותירה למדינה רק חודשיים לשרוד. עם נפילת מובארק עמדו לרשות המדינה רזרבות של 25 מיליארד דולר, אשר ניצל השלטון כדי למנוע ככל הניתן רעב, כאוס וקריסה סופית.
בשבוע האחרון הודיעו המצרים על הפסקה של אספקת הגז לישראל. אף שראש הממשלה בנימין נתניהו ניסה להנמיך את הלהבות ולטעון כי מדובר בצעד עסקי גרידא, אי אפשר להפריד את המהלך מהמציאות הפוליטית המצרית. נכון להיום שני גופים מרכזיים נלחמים במצרים על ההגמוניה והשליטה במדינה - הצבא מחד והאחים המוסלמים מאידך. בעוד הצבא המחזיק במושכות מעוניין לקדם את המצב כדי לשמור על מבנה השלטון הנוכחי, האחים המוסלמים נהנים מחוסר היציבות הכלכלי כטריגר להפלת השלטון לידיהם כפרי בשל.
"ככל שהמצב גרוע יותר האופוזיציה האיסלמית הולכת ומתחזקת", אומר הכלכלן גולדמן וטוען כי ההתארגנות של האחים המוסלמים בשטח תופסת את מקומה של החברה האזרחית המתפוררת ושל השלטון המרכזי שאינו מצליח לספק את הצרכים המינימליים ההכרחיים. "מצרים מצויה במצב טרום מהפכני שבו האיסלמיסטים כובשים אט-אט את הרחובות וכוחות מהפכניים לוקחים פיקוד על חלוקת המזון, על השכנת סדר ולמעשה על השליטה במדינה מלמטה ".
בעיני גולדמן, בלימת הגז לישראל מוסברת רק בפרמטרים פוליטיים - אחרי הכל למצרים אין לטענתו שותפי סחר חלופיים, והצורך האקוטי שלה במטבע זר הופך את ההחלטה להתאבדות כלכלית. תוקף לטענה של גולדמן סיפק מוחמד חיירת א-שאטר, שכיהן כמועמד האחים לנשיאות מצרים והודה בפה מלא בראיון לרויטרס כי התנועה מנסה לחסום הלוואה של 3 מיליארד דולר מקרן המטבע הבינלאומית. התנאי שהציבו האחים המוסלמים לקבלת ההלוואה הוא העברה מהירה וחלקה של הכוח לידיהם, אולם משמעות הווטו על רקע המצב הכלכלי של המדינה היא למעשה אולטימטום - העבירו לנו את הכוח או שנירה למדינה בראש. א-שאטר הכיר בבעיה זו בראיון, אך התנער מכל אחריות וגרס: "זאת הבעיה של מצרים".
יש מי שרואה בקריסה הכלכלית של מצרים הזדמנות לשפר את מצבה של ישראל. "אם ישראל באמת חושבת שיש סיכוי לעצור את הפיכתה של מצרים למדינת אויב, המנוף לפעול בו הוא הכלכלה. הקשרים של ישראל בארה"ב והאינטרסים המשותפים למניעת הפיכתה של מצרים לחוד החנית של הג'יאהד האיסלאמי צריכים להוביל אותנו לאיום על המצרים-אם לא תשלטו בסיני ותמנעו את הידרדרותכם לאיסלאם קיצוני נחנוק אתכם כלכלית או נבטל את הסכם השלום", אומר ח"כ אריה אלדד, חבר ועדת החוץ והביטחון שמזהיר זה זמן רב מפני שכנתנו מדרום. "מצרים מקבלת מארה"ב סיוע חוץ השווה לשני שלישים מהסיוע שישראל מקבלת ממנה, וזה אחד מצינורות החמצן היחידים בדמות מטבע זר שיש למצרים אחרי קריסת התיירות".
"בכל הנוגע למתרחש בה יש אצלנו תערובת משונה של פיכחון וניסיון לדחות את הקץ. מצד אחד ברור שמצרים הופכת עוינת לישראל, ומצד אחר, ברמה הפורמלית אנחנו מקווים שהיא תמשיך לקיים את הסכם השלום, אף שאנו מבינים שהיא מחליקה משלום קר לעוינות ומשם למעמד של מדינת אויב".
"המומחים הגדולים אמרו שהאחים המוסלמים לא יתמודדו על נשיאות מצרים כיוון שהם לא רוצים שהקריסה המוסלמית תהיה באחריותם, עכשיו הם רצים - ואנחנו יכולים לדאוג שקריסה כזו תהיה רשומה על שמם. בינתיים אמורים בישראל לדקדק בהסכם השלום עם מצרים, דווקא על רקע ההזמנות הגאופוליטית", אומר אלדד ומציין כי גורמים מסוימים כבר מנצלים את הוואקום הכלכלי: "איראן למשל היא המממנת הגדולה של הכאוס בסיני. כשצינור הגז שם מתפוצץ הירדנים נפגעים והופכים לתלויים הרבה יותר באספקת אנרגיה מאיראן".
את המשחק הזה, הוא מציין, גם אנחנו יכולים לשחק. האביב הערבי הותיר אחריו מדינה שבורה כלכלית, חברתית ופוליטית. ממלכת הפרעונים כבר לא תחזור להיות הכוח הכלכלי של תקופת מובארק וגם לא חברתנו מדרום לשלום קר. במציאות החדשה הרעבה, השבורה והכאובה, שהוליד האביב הערבי, צפוי הצל החולה של מי שהיתה פעם אימפריה אזורית להיתלות כעננה מעל המזרח התיכון.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם