הנבואה השחורה של פרופ' אקשטיין
דיקן הפקולטה לכלכלה במרכז הבינתחומי והמשנה לנגיד לשעבר מזהיר כי דחיית הטיפול בבעיית מהגרי העבודה מאפריקה תעמיק את אי–השיוויון, תפגע בשכבות החלשות ותסכן את החברה. מבחינתו הזמן למשימה הולך ואוזל
האיש חסר הזהות הצטרף לעשרות אלפי המהגרים מהמדינה האפריקאית (כ-40 אלף) השמים את פעמיהם אל מדינת תל־אביב. הבעיה מטרידה מאוד את פרופ’ צבי אקשטיין, שעד לפני שנה שימש כמשנה לנגיד בנק ישראל וכיום מאכלס את כורסת דיקן בית הספר לכלכלה במרכז הבינתחומי הרצליה.
סכנת המהגרים הלא חוקיים עמדה לנגד עיניו לפני שנתיים, והוא התריע על כך בזמן אמת. "בכנס קיסריה הצגנו דוח המפרט את דרכי הטיפול בבעיה, ודוח נוסף הוכן בנושא תעסוקת עובדים זרים. לצערי הממשלה זוחלת במציאת פתרונות, המצב החמיר מאז והזמן הולך ואוזל", הוא מזהיר בצער.
כשאני שואל מהי הסכנה העיקרית לחברה הישראלית הוא מונה את בעיית התעסוקה ואת העמקת אי־השוויון במשק ובחברה. ”הכניסה המסיבית של עובדים בעלי רמת מיומנות נמוכה מחזקת את הפערים בחברה. היא מביאה להורדת השכר ופוגעת באפשרות התעסוקה של האוכלוסייה המוחלשת. המהגרים השתלטו על כל עבודות המטבח, הניקיון והבנייה, בעיקר בתל־אביב, וכעת הם מתפשטים לערים אחרות. לאט־לאט הם מחליפים את ערביי ישראל".
"אי אפשר לשמור על שכר המינימום כשיש מי שמוכן לעבוד 12־14 שעות ביממה תמורת 4,000 שקל לחודש", מוסיף פרופ’ אקשטיין, ”היבטים שליליים נוספים מעצימים את בעיית העוני, שכן המהגרים מתיישבים בשכונות חלשות; ויש לזה מחיר חברתי. אם לא נטפל בבעיה בנחרצות ובאגרסיביות תיווצר בישראל קבוצה גדלה והולכת של עובדים נעדרי מיומנות בשכר נמוך. זה יחריף את אי־השוויון. אמנם ניתן לצמצם את הפער באמצעות הורדת השכר הגבוה, אבל האוכלוסיות החזקות הנושאות על גבן את המשק ייפגעו", הוא אומר בדאגה.
לדבריו, "מצד אחד, כשאנחנו מאפשרים תופעה של מגורי 20 איש בחדר אנו מנציחים את בעיית העוני. מצד אחר, אסור לספק לאוכלוסיית המהגרים תנאי עבודה טובים, כי זה רק יגדיל את זרם מבקשי העבודה לישראל. הם משלמים הרבה מאוד כסף כדי להיכנס לישראל, חלקם משלמים בחייהם. זה באמת סיפור עצוב כי האלטרנטיבה שלהם גרועה הרבה יותר".
כשאני מיידע אותו על דבריו של מפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו מהשבוע, העומדים בסתירה לעמדתו, מתעקש המשנה לנגיד לשעבר: "לכאורה נכון שההשתלבות במעגל העבודה תצמצם את הפשיעה, אבל המפכ”ל לא מביא בחשבון ששילובם במקומות העבודה מעודד את ההגירה. מדינת ישראל חייבת להחליט מה היא רוצה. יש למנוע מהעובדים הזרים תנאי השתכרות טובים, כי אם יוצעו להם תנאים כאלה הם ימשיכו להגיע למרות כל הגדרות. מאחר שהם נכנסים בניגוד לחוק חייב להשאירם ללא עבודה".
פרופ’ אקשטיין דוגל ביישום הפתרונות המקובלים באירופה: "יש להקים מתקני שהייה זמניים שיספקו תנאים בסיסיים של אוכל ומגורים ולחפש דרכים להחזירם לארץ מוצאם. נממן אותם ונדאג לטפל בהם על־פי החוקים הבינלאומיים, אבל אסור לחכות כי כמות המהגרים הולכת וגדלה. פעם הגיעו 1,000 מהגרים בחודש והיום מגיעים 2,000 בחודש. המדינות המערביות כופות על המעסיקים אכיפה כדי למנוע העסקה ללא היתר, וכך גם ישראל חייבת לנהוג".
על השאלה איך הוא מתמודד עם הצד האנושי של בעיית הפליטים הוא מסביר: "יש בעולם כל מיני הגדרות לפליטים. למיטב הבנתי האו”ם מוסמך לקבוע את ההגדרה: אלה הסובלים מבעיה אתנית או הנרדפים על רקע גזענות ומצויים בסכנת חיים. אבל לישראל מגיעות משפחות שלמות, אחוז הפליטים מתוכן הוא נמוך. 55% מהם הגיעו מאריתריאה משיקולי תעסוקה בלבד".
”מדינת ישראל חייבת לקבוע אם רצונה להיות מדינה רב לאומית או מדינת העם היהודי. כבר כיום קשה להגן על האוכלוסיות המוחלשות אצלנו”, גורס
על השאלה כיצד פותרים מעשית את הבעיה דיקן הפקולטה לכלכלה לא מהסס להשיב: ”יש דרכים לגיטימיות להחזירם לארצות המוצא. יש לנו מערכת קשרים מתאימה עם אריתראה, ועם הסודאנים צריך לנהוג בנקודתיות. מרבית המהגרים היו מעדיפים לעבור לאירופה, אך בעקבות הקשחת התנאים עבר הזרם אלינו. מדובר בפעולה לא פשוטה המחייבת הוצאה כספית ותפעולית, ולצערי המדינה עדיין לא הקצתה לכך כסף”.
"בעקבות הגשת ההמלצות כבר עובדים על הקמת מתקני שהייה, אבל באיטיות משוועת", הוא מסכם, "גם הגדר בדרום הארץ מוקמת באיטיות מרגיזה. הרשויות השונות, העירייה, רשות המסים והמשטרה, צריכות לתאם ביניהן את הטיפול בסוגיה ולהטיל סנקציות קשות על המעסיקים".
ועדת זקן להגדלת התחרות בין הבנקים בישורת האחרונה של ניסוח ההמלצות שהיא עמלה עליהן כבר חצי שנה, והן יפורסמו לקראת החודש הבא. עדיין לא ברור אילו צעדים אופרטיביים יאומצו, אבל נראה שישנה עדיפות לכניסתם של בנקים זרים לישראל ולשיפור הגילוי הנאות בנושא העמלות והריביות. כמו כן ייתכנו קידום נוסף של יזמות בנקאות באינטרנט (רעיון שמקדם זה עשור שלמה פיוטרקובסקי, מנכ”ל הבנק הבינלאומי לשעבר) ואולי גם פיצול חלק מאחזקות הבנקים.
דבר אחד כמעט ברור: המלצה מהפכנית, שעלולה היתה לגרום לטלטלה של ממש במערכת הבנקאית, לא תיכלל בדוח. מדובר בהוראה לבנקים המסחריים להעמיד את תשתית הסניפים ואת מערך המחשוב שלהם לרשות משקיעים המעוניינים להיכנס לבנקאות (להלן השוק הסיטונאי).
משרד התקשורת כבר הורה לחברות הסלולר "לארח" בתשתית שפיתחו את המתחרות החדשות בענף; בקרוב הוט ויס יחויבו לאפשר לחברות הסלולר לנצל את התשתית הקווית שלהן; הממונה על ההגבלים כבר הכניע את תשלובת ישראכרט והורה לה לוותר על הבלעדיות למותג שפותח בהרבה מאוד כסף, ובתי עסק שחתמו איתה על הסכמי בלעדיות יוכלו מעתה לסלוק גם את כרטיסי הוויזה המתחרים.
אמנם דריסת הרגל הגסה של הרגולציה במרקם העסקי נעשית בתואנה של שיפור רווחת הצרכן, והיא כזאת, אך צדו השני של המטבע הוא השלכה מרחיקת לכת שהדבר ימנע מגופים עסקיים להשקיע בפיתוח מוצרים בלעדיים. אפילו בעולם התרופות מצילות החיים ניתנת תקופת בלעדיות של 20 שנה עד לפקיעת הפטנט ומתן האפשרות לפתח תרופות גנריות.
חזרה לעולם הבנקאות. אם הפקעת הבלעדיות על נכס מוחשי או על קניין רוחני כבר אינה בגדר טאבו, מדוע שמהלך דומה לא ייאכף גם במערכת הבנקאית? פשוט: המערכת הבנקאית היא פרח פיננסי מוגן הנהנה עד להודעה חדשה מחסינות מוחלטת של נגיד בנק ישראל. בשונה מחברות הסלולר או האשראי, הבנקים אינם ”ילדי הכאפות” של הרגולטור הישראלי. רק פרופ’ סטנלי פישר יקבע את גבולות הגזרה של התחרות.
"השוק הסיטונאי" המקובל בעולם התקשורת רחוק מלחדור למגרש המערכת הבנקאית. באמתחתו של הנגיד קלף מנצח: כניסה סיטונאית של מתחרים תסכן את יציבות הבנקים, ובנק ישראל לא יתיר לזעזע מערכת המנהלת פיקדונות ציבור שהיקפם 850 מיליארד שקל. חוויית הריצה המבוהלת אל הכסף, שהתרחשה לפני עשור בבנק לפיתוח תעשייה, כבר הספיקה לפיקוח על הבנקים.
פיתוח הנגב והגליל הוא הבייבי של המשנה לראש הממשלה והשר האחראי לנושא סילבן שלום. בזמן ועידה דומה, שהתקיימה בנהריה בדיוק לפני חודשיים, הקים ראש הממשלה בנימין נתניהו בסטה מתחרה בחיפה. נתניהו לא פרגן אז ליריבו, וכך גם היום. את ההמלצה לשרים "תהיו סילבנים" לא תשמעו מביבי. ואולם, הפעם נאלץ נתניהו לוותר על הפקת ועידה מתחרה. ואכן, איפה באמת הוא היה מסוגל למקם את הדוכן? יישובי הבדואים רהט או חורה אינם חיפה. החגיגה של השר שלום הפכה למושלמת.
אולם הוועידה היה מפוצץ. כמו בהופעת רוק נחשקת צבאו חלק מהמוזמנים על דלת הכניסה, אך בהוראת אנשי הביטחון נהדפו לאחור והמתינו דקות ארוכות בחוץ. שלום נהג כבן השב הביתה. הקהל המשולהב חיבק אותו מרחוק. כ-10 דקות מנאומו הוקדשו למחמאות ולפרגונים לנשיא פרס ("איש שמחויב לנגב ולא מתעייף לרגע") ולאחרים.
למעט הפרעה של ”קומץ” שמחה על התוכנית להקמת 10 יישובים חדשים, התקבלו דברי שלום בתשואות סוערות. חזונו כלל משיכת 300 אלף תושבים חדשים לנגב, העברת מפעלים חדשים כמו טרה וסודהסטרים, הקמת פארק היי־טק, הקמת מגרש גולף בעומר, שדרוג בתי החולים בדרום וכמובן מעבר בסיסי ההדרכה של צה”ל לנגב.
כחובב כדורגל ("ברכות להפועל באר שבע על הישארותה בליגה") קשה היה להתעלם משאיפתו להקים אצטדיון כדורגל בעיר. ”קידמתי את הגרלת הווינר כדי לאפשר הקמת אצטדיונים חדשים בנתניה, בחיפה, בפתח תקווה וכעת בבאר שבע. אני יודע שאז היתה בעיה, ועכשיו צריך לתת גז”, אמר היחצן הטוב ביותר של יישובי הפריפריה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם