לא אופטימלית: החדשה של קיה נמצאת במבחן
קיה אופטימה מציעה מרחב פנימי גדול, רמת שימושיות גבוהה ואבזור ללא תחרות. אבל היא לא מצליחה להשיג את מתחרותיה האירופיות בקטגוריית המשפחתיות הגדולות בכל הקשור לנוחות נסיעה ולהתנהגות כביש. וגם המחיר לא בדיוק עושה לה טוב
קיה, שבשליטת יונדאי, מפתחת בשיתוף האחות הגדולה דגמים מקבילים לכל קט- גוריה, ושתיהן משתמשות לרוב בפלטפורמה משותפת ובמנועים דומים. מכיוון שכך, הציפיות לקראת קיה אופטימה, שמחליפה את מג'נטיס, היו גבוהות בין השאר בזכות חלוקת השוק המוצהרת בין שתי השותפות: יונדאי מהנדסת מכוניות שאמורות לקלוע לקהל המיינסטרים הסולידי, ואילו קיה מפלחת לעצמה את מי שמבקש מכונית בעלת אופי ספורטיבי וצעיר, או לכל הפחות תדמית כזו.
רף הציפיות נסק עוד יותר כשראינו ומיששנו את המכונית לראשונה: אחרי דורות לא מעטים של מכוניות גדולות ומכוערות יצרו מעצבי קיה את אחת המכוניות היפות ביותר בקטגוריה. אופטימה קיבלה לא רק את הפרצוף החדש, הנמרי, של דור הדגמים החדש של המותג, אלא גם קו מותניים מודגש ופרופיל דמוי קופה, שנראה כמו חיקוי לא מעליב ליגואר XF .
כשנה וחצי לאחר ההשקה האמריקאית שלה וקצת לאחר ההשקה האירופית אופטימה נוחתת סוף-סוף בישראל, והיא מצוידת בגג זכוכית ענק וכהה ובחישוקי 17 אינץ' גדולים ונאים. התוצאה הוויזואלית מרשימה: מכונית בעלת מראה מודרני, מושך מבטים, שמסווה היטב את הסמל ואת המיצוב הלא לגמרי ברורים של קיה. זרעי הפורענות נזרעו כשקיה החליטה לבסס את אופטימה האירופית על פלטפורמת הi45- האמריקאית ולא על בסיס המכונית האירופית של יונדאי.
אבל רגע לפני שנכנסים ומתניעים כדאי להקדיש כמה מילים לסקירת שוק המשפחתיות הגדולות שאופטימה מתחרה בו. עד לשלהי העשור הקודם, לפני רפורמות "שווי השימוש" ו"המיסוי הירוק,"
בשנתיים האחרונות ניכר צמצום דרמטי בקטגוריה. רבים מהלקוחות הפרטיים נוטשים אותה לטובת ג'יפונים, והלקוחות צמודי הרכב זונחים אותה לטובת מכוניות יקרות פחות ששווי השימוש בהן נמוך יותר. אף על פי כן, הרוח הגבית שנושבת מאחורי יונדאי וקיה יצרה שעת כושר להצלחה בקטגוריית המשפחתיות הגדולות.
שערו הגבוה של הין והתיישנותה של מאזדה 6 מצליפים במלכת הקטגוריה ומצמצמים את סיכויי ההישרדות של שאר היפניות. אמנם מכוניות אירופיות - מסופרב ועד פיג'ו ,508 מאופל אינסיניה ועד פאסאט - מציעות רמת איכות חסרת תקדים, אבל שוק שנכווה בעלויות אחזקה גבוהות ובסחירות נמוכה מחפש אלטרנטיבה אמינה וסחירה. השערים של הוון הקוריאני ושל הדולר האמריקאי עדיין מחייכים אל תוצרת קוריאה.
יבואני קיה מיצבו את המכונית ברמת מחירים דומה למחיר של שאר המכוניות בקטגוריה, ונקטו את הטריק הידוע של לייבא אותה ברמת אבזור גבוהה מאוד. השאלה היא אם אופטימה עומדת בתחרות מול הסטנדרט המקובל בקבוצתה, והתשובה השלילית מתחילה להתבהר כבר ברגע שמתיישבים בתוכה.
קיה לא הסתפקה בעיצוב החיצוני המרשים ושרטטה סביבת נהג שנראית אירופית הרבה יותר מקוריאנית. בזכות אריזה חכמה ומידה נדיבה ביותר של בסיס גלגלים (7.5 ס"מ יותר מיונדאי) i40 אופטימה היא אחת המכוניות המרווחות בקטגוריה. הדבר היחיד שפוגם בחגיגה, ובמיוחד במרחב הראש, הוא הגג הנמוך בגלל הפרופיל, שמונמך עוד יותר בגלל הגג הנפתח.
בזכות רמת אבזור נדיבה נהנים גם מי שבחרו ברמת האבזור הבסיסית ביותר מפינוקים נדירים כמו כיוון חשמלי של מושב הנהג, בקרת אקלים מפוצלת, דיבורית מובנית, לוח מחוונים ייחודי עם מסך מרכזי, דיפוני עור להגה ולידית ההילוכים ובקרת שיוט. אך כאן מתחילים להתגלות סימני השאלה הראשונים: קיה לא בחרה בשילוב המוצלח ביותר של חומרים והשתמשה במספר רב מדי של מיני פלסטיקה, והארגונומיה של סביבת הנהג נפגמת בגלל כמה טעויות כמו מיקום ותפקוד של מתגים.
אופטימה נראית כמי שעומדת לזנק לכיוון שפת העיצוב של אאודי, אלא שמשהו עדיין מעכב את הקפיצה ומותיר אותה רק כמעט מוכנה להתמודדות מול i40 ו.508- למזלה, גם למובילות הקטגוריה יש כמה פגמים יסודיים בהנדסת האנוש, אבל לרוע מזלה הן לפחות משתמשות בחומרים אי- כותיים ואחידים יותר. מנוע שני הליטרים של אופטימה לא זהה לזה של יונדאי, אבל אין לגביו טענות מיו- חדות למעט העובדה שהוא ממוצע. מסירת הכוח שלו מתבצעת בסל"ד גבוה מדי, שם הוא מרעיש מדי, אבל בזכות יחסי העב- רה קרובים בהילוכים הראשונים מתקבלת מכונית סבירה מאוד בנסיעה במהירויות עירוניות ופרבריות. בקיה טוענים שהמנוע פותח תוך מחשב על יעדים ברורים של חיסכון בדלק ובזיהום אוויר, ומי אנחנו שנקלקל להם את החגיגה, במיוחד אחרי שאימצנו את המנוע הזה מעבר לרמות השימוש הנורמטיביות שלו.
אופטימה עדיין מתקשה לסגור פערים מול מובילות הקטגוריה בכל הקשור להתנהגות הכביש, להיגוי ולנוחות הנסיעה. קיה מנסה לשדר מסר ספורטיבי באמצעות מתלים קשיחים והיגוי חד ומהיר, אך התוצאה היא תחושה יפנו-קוריאנית קלאסית של התגלגלות קופצנית מעל קפיצים קשיחים ויכולת מוגבלת למדי של ספיגת מהמורות ושיכוך החזרה. ההיגוי קל, חד ומדויק מאוד, אבל חסר תחושה, נוירוטי, מתמרכז או מתבלבל קצת סביב הקו הישר ולא משדר די מידע על המתרחש מלפנים.
התוצאה הסופית מאכזבת דווקא מפני שהתחושה היא שלמכונית יש פוטנציאל גבוה בזכות מרכב קשיח ומתלים טובים עם נטייה מינימלית לתת-היגוי ובזכות צמיגים אוחזים. הרושם הוא שבכיול אחר של ההיגוי ושל המתלים אפשר היה לקבל רמת התנהגות טובה יותר. המכונית מתמ- סרת בקלות לפקודות היגוי, אך לא מספקת שליטה טובה בגלגול הגוף. היא קופצנית, לא מרוסנת דיה ונוטה להתבלבל, כך שהיא גודעת באיבה כל מחשבה על הנאה מנהיגה. גם רמת הנוחות נפגעת על כל כביש שאינו סלול ברמה גרמנית, ואחרי נהיגה ארוכה יורדים הנהגים מההגה מותשים, בין השאר בגלל תרומתו השלילית של מושב קשה שאינו תומך מספיק.
בשורה התחתונה, אופטימה היא לא רק מכונית הנוסעים היפה והמאובזרת ביותר של קיה שהוצעה אי פעם בישראל, היא גם מכונית מוצלחת מאוד ביחס למתחרותיה, שמציעה מרחב פנימי נדיב, רמת שימושיות גבוהה ורמת אבזור חסרת תחרות.
אלא שקיה מתמודדת בקטגוריה ששודרגה בדרמטיות בעשור האחרון ולא מצליחה להשיג את מתחרותיה האירופיות בכל הקשור לנוחות נסיעה ולהתנהגות כביש. ואם לא די בכך, מחירה - מ164- אלף שקל לגרסת הבסיס ועד ל180- אלף שקל לגרסת הפרימיום - לא גורם ללסת להישמט בהפתעה.
יבואני קיה היו יכולים לצאת גדולים לו היו משחזרים את התרגיל שהמציאה מאזדה 626 בעידן שבו עוד קראנו למכוניות כאלה "מכוניות מנהלים." עם תג מחיר של 145 אלף שקל למכונית בעלת רמת אבזור בסיסית (בלי גג, חישוקים וחשמלים) היתה אופטימה יכולה להשיב לחיק הקטגוריה לפחות 1,000 לקוחות שמסתפקים במכונית קומפקטית. נכון, מחיר נמוך פוגע במיצוב; אבל בעידן החזרה למכוניות ידניות והגילוי מחדש של קטגוריית המיני היינו מוכנים להתפשר על התנהגות ועל נוחות תמורת מחיר אטרקטיבי.
gil.melamed@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם