כלכלת בחירות; הנשיא אובמה במצוקה
המועמד הרפובליקני וגייסותיו מזנבים בפופולריות של הנשיא אובמה. אם הוא לא יתעשת הוא יהיה הטמבל שלא מבין שזו הכלכלה
- ביהמ"ש העליון בארה"ב אישר את רפורמת הבריאות של אובמה
- אובמה: זהו ניצחונו של העם האמריקאי
- ומה הטיפים של הנשיא ואשתו לדייט ראשון מוצלח?
כן, אני יכול להגיד משהו בסגנון: הוא רוצה להקטין את החוב לטווח הארוך על ידי קיצוצים בהוצאות (בעיקר בתשלומי העברה ובתקציב ההגנה) והעלאת מסים. הוא רוצה ליישם את הרפורמה שלו בביטוח הבריאות במלואה. הוא תומך ברפורמה בהגירה שתהפוך 12 מיליון מהגרים לא חוקיים לבעלי מעמד חוקי. הוא רוצה להגדיל את ההוצאות על התשתית ואת התמריצים לכלכלה בטווח הקצר. אבל זה מסר מורכב ולא כל כך מלהיב, במיוחד בהשוואה למסר של הפעם הקודמת - "שינוי ותקווה" - בתקופה שבה אמריקה ניסתה להיפטר מג'ורג' ("המשימה בוצעה") בוש, ודיק ("הגירעון לא משנה") צ' ייני.
אל מול המסר המסורבל של אובמה, מיט רומני הראה שהוא מוכן לנהל קמפיין גס, פשוט ואפקטיבי, המבוסס על שקר: אובמה הרס את כלכלת ארצות הברית, ואין לו מושג איך לתקן אותה. לזה הוא מוסיף עקיצה בסגנון רייגן: "האם אתם במצב טוב יותר עכשיו מכפי שהייתם לפני ארבע שנים? ".
אם זה הקמפיין, במיוחד אם ההתאוששות תמשיך לקרטע במהלך הקיץ והסתיו, לרומני יש סיכוי טוב יותר לנצח. על הפרק עומד גם הסיכוי שבית המשפט העליון ידחה החודש חלק מחוק הבריאות, או את כולו, מה שיגרום לפגיעה מוראלית קשה במחנה אובמה.
במקביל, בחירות בוויסקונסין, שנערכו תוך מאבק בין-מפלגתי מר, העניקו את הניצחון למושל שביסס את הקמפיין שלו על פגיעה באיגודים בשירות הציבורי כדי לחסוך כסף למשלם המסים. זו הייתה תזכורת לכך שעניין החוב הוא נושא בעל חשיבות בקמפיין. אבל נסו לחפש את המילה "חוב" באתר הבחירות של אובמה. אני ויתרתי אחרי זמן מה.
במילים אחרות, אובמה מתמודד עם בעיה קלאסית של נשיא מכהן. האם אתם מכירים נשיא או ראש ממשלה מכהן כלשהו במערב שנבחר מחדש בזכות פועלו מאז שהחל המיתון? לראש מדינה מכהן צריך להיות רקורד ממש משכנע כדי למגר את החרדות הכלכליות, או לחלופין צריך להיות לו מסר טוב בהרבה מזה של המתחרה שלו לגבי העתיד. לאובמה אין אף לא אחד מהשניים.
אבל הוא קרוב. הרקורד שלו עד כה הרבה יותר טוב מכפי שרומני מציג אותו. הציבור יודע שאובמה ירש את האסון הכלכלי ולא יצר אותו. הם גם יודעים שבהשוואה לכל מדינה מערבית אחרת מלבד גרמניה, המצב הכלכלי של ארצות הברית טוב למדי. דיוויד קמרון היה שמח אילו גם אצלו האבטלה הייתה במגמת ירידה במשך שנתיים, ורווחי
גם מבחינת הוצאות, אובמה צנוע בהשוואה לג' ורג' וו. בוש ורונלד רייגן בשלב המקביל בכהונותיהם. הוא לא בזבזן כפי שמציגים אותו, ובאופן אישי הוא מתעב את החוב. אבל האמריקאים עוברים תהליך ממושך של צמצומים בעקבות התפוצצות בועת הנדל"ן, והתחושה היא שאין מוצא. לכך מתווספות מדי פעם חוויות של סף מוות, כמו משבר תקרת החוב בשנה שעברה וסכנת ההתפרקות של גוש האירו השנה.
באווירה של תסכול מעין זה, המסר הפשוט: "המצב היה גרוע בשלוש השנים האחרונות - צריך לשים לו סוף", הוא בעל אותנטיות ממשית. במיוחד אם רומני יוכל להצביע על כך שהקונגרס יהיה רפובליקני, כדרך לצאת מהמבוי הסתום הבין-מפלגתי בוושינגטון.
מנגד, אובמה יכול לנסות להסביר מדוע המדיניות שלו מצליחה. הוא גם יכול לנהל קמפיין הפחדה ביחס לכוונות של הרפובליקנים לקצץ בתקציב הבריאות לקשישים ולעניים. אם יבחר באפשרות הראשונה, הוא עלול לפגוע ברבים מאלה שמצבם עדיין קשה כלכלית. אם הוא יבחר באפשרות השנייה, הרפובליקנים פשוט יכולים לצייר את אובמה כליברל בזבזן וחסר כוונות רציניות לגבי החוב בטווח הארוך. אובמה צריך להיאבק כדי לצאת מהמלכודת הזאת. אבל כיצד?
אישיותו הכובשת אינה מספיקה. הוא עדיין הרבה יותר אהוד מרומני, אבל בנוגע לניהול כלכלי, ההערכה כלפיהם דומה. הססמאות הצולעות שהדפיס המחנה שלו על סטיקרים - "קדימה" ו"אמריקה בנויה לטווח ארוך" - גם הן לא מהוות מענה. יתרה מזאת, התיוג שלו ב-2008 כמי שעומד מעל הפוליטיקה המפלגתית היה כל כך אפקטיבי, שהצגתו כיום כפופוליסט, או כליברל שמאלני, נראית מאולצת. חשוב מכך, איש לא זכה בבחירות באמריקה זה עשרות שנים בזכות עמדות כלכליות שמאלניות. אולי זה יכול היה לעבוד בנסיבות הקיימות, אבל אם הרפובליקנים יציירו את אובמה גם כשמאלן כלכלי וגם כזר מבחינה תרבותית, הוא אבוד. הוא יוכל לשרוד מתקפה אחת, אבל לא את השתיים בבת אחת.
עמדתי היא שאובמה צריך להגיד את האמת על שלוש השנים האחרונות. עליו לומר שהססמה שלו היום זהה לזו שהייתה אז: שינוי שניתן להאמין בו. אבל הוא גם צריך להגיד שהשינוי הזה נעצר בעקבות ההשתלטות של הרפובליקנים על בית הנבחרים ב-2010, ושהוא צריך להיבחר מחדש כדי להמשיך בנתיב שבו הוא התחיל.
בחזית הכלכלית, הוא צריך להכריז באומץ על המובן מאליו: מה שאמריקה צריכה היום הוא יותר תמריצים קצרי טווח כדי להימנע מקריסה נוספת, והפחתה רצינית יותר של החוב לטווח הארוך, כדי להשיב את הביטחון לשוק אגרות החוב. ואם אמריקאים רוצים בהפחתת חוב מאוזנת, שכוללת הגדלת מסים לעשירים וגם קיצוץ בתשלומי העברה, הוא היחיד שמבטיח זאת. הוא גם צריך להכריז בפני אמריקה, העייפה ממלחמות, שהוא יעשה כל שביכולתו כדי להימנע ממלחמה חדשה עם איראן, בניגוד ליריבו שנראה נחוש לפתוח במלחמה. אבל זה עדיין לא נראה לי מספיק.
דרוש כיול מחדש של מסע הבחירות הזהיר, האופייני לנשיא מכהן שאותו ניהל עד כה. פירוש הדבר נטילת סיכון. אבל באווירה הנוכחית אובמה זקוק ליותר מאשר פחד מהרפובליקנים כדי לכבוש את המרכז. הוא צריך לאגף אותם גם בעניין החוב.
הכותב הוא סופר ובעל טור ב"טיימס" וב"דיילי ביסט"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם