ב.מ.וו 320i; המכונית שלקחה לי את הרישיון
רוכבי אופניים ממלאים את הכביש, לחיצה קלה על הבלמים, בקרת השיוט מתנתקת, המוח גם, המהירות מתגברת, ואז ניידת משטרה ממלאת את המראה השמאלית ואני נפרד מרישיון הנהיגה. ב.מ.וו320i, כשמדברים על מכונית אמיתית מתכוונים אליה
במרכז המחשבות ניצבת העגמומיות ששורה עליי מפני שנאלצתי לצאת לנהיגה בתנאים לא אופטימליים ואני חייב לסיים אותה לפני שהכבישים יתכסו במכוניות. אני לא מצליח להסביר לעצמי איך אפשר להיות עגמומי בתוך מכונית כזאת. לא נורא, אני מרפה לרגע את המוח, את כל קטעי הנהיגה החשובים סיימתי, וכל שנותר לי הוא לבחון את תצרוכת הדלק בנהיגה מנהלתית עם בקרת שיוט.
בכניסה לכביש חולפת מולי ניידת של משטרת התנועה ומיד דוחקות שתי מחשבות חדשות את כל האחרות: הראשונה רגועה - אני על בקרת שיוט; השנייה פחות - אין בכלל שאלה אם היא תסתובב ותחזור אחריי, הרי אני נוהג בב.מ.וו.
אבל לא אמורה להיות סיבה לדאגה. כבר בצומת להבים העברתי את ניהול המנוע למצב ,ECO-PRO שאמור להבטיח את תצרוכת הדלק הנמוכה ביותר, ובכניסה ל-358 הוספתי את בקרת השיוט. בכל מקרה, גם התרעת המהירות הקולית מכוונת, כך שאפילו ברגע של חוסר תשומת לב יזעק אליי צפצוף מלוח המכשירים. ספרות כחולות לצד מד המרחק סופרות לי כעת קילומטראז' בונוס: בזכות נהיגה רגועה במצב החסכוני אני מרוויח כמה קילומטרים נוספים של נסיעה. הקרדיט שלי מסתכם ב-16 ק"מ מתנה.
עיקר גאוותה של ב.מ.וו מאז ומעולם היא המנועים שהיא מפתחת ומייצרת, ומשמעות ראשי התיבות של שמה היא "מפעל מנועים בווארי" (Werke Bayerische Motoren) כדי ללמד אותנו שהם בני מינכן שבבוואריה, גרמניה, ושהם מציבים את המנועים שלהם אפילו לפני המכוניות.
מנוע שני הליטרים מוגדש הטורבו של ב.מ.וו, שמניע כעת רבים מדגמי החברה, משווק בסדרה 3 בישראל תחת הסמל 320i - ך184 כוחות סוס, ותחת הסמל 328i ך184 כוחות סוס - הבדל ביניהם נובע בעיקר מהאלקטרוניקה שמנהלת את המנוע ואת הגדשת הטורבו הכפולה. שני המנועים מחוברים לתיבת הילוכים אוטומטית מעולה בעלת 8 יחסי העברה.
בשנים האחרונות משקיעים מהנדסי החברה מאמצים ניכרים להשגת חיסכון בדלק מבלי לפגוע בביצועים, ואחת ההוכחות להצלחה היא הימצאות המנוע העוצמתי הזה בדרגת זיהום אוויר 3 - הישג מרשים מאוד, ודאי ביחס לביצועיו.
כעת, נוסף על מחקר תצרוכת הדלק יש לי שתי סיבות לשימוש בבקרת שיוט: שבת בבוקר מוציאה לכביש הזה רוכבי אופניים המנצלים את הכביש הפנוי כדי לרכוב במרכז הנתיב, וניידות המשטרה מפטרלות הלוך ושוב כדי ללכוד נהגים ממהרים. הבעיה של בקרת השיוט, כך גיליתי עם השנים, נעוצה בעובדה שהיא מנתקת את המוח: ברגע שהנהג מפעיל אותה הוא נכנס למצב מנטלי רגוע וכבוי, שהוא המצב המסוכן ביותר על הכביש.
הקילומטרים חולפים ורוכבי האופניים מופיעים בזה אחר זה. בדיעבד סביר להניח שבשלב מסוים זיהיתי אחד מהם, נגעתי אינסטינקטיבית בבלמים וניתקתי מבלי משים את בקרת השיוט. למרבה הצער, ניתוק הבקרה לא גורם לחיבור מחדש של המוח, במיוחד כשאני עדיין סומך על התרעת המהירות שתעורר אותי אם אחרוג מהמהירות.
320i ואני עדיין מתגלגלים לנו בנחת ומשתדלים להתרחק שמאלה ככל האפשר כדי לא להפריע את שלוות רוכבי האופניים. גם אצלנו רגוע: להקות צבאיות, שבת בבוקר, יום יפה, מחשבות נוגות.
השקט שלפני הסערה
הרבה דברים למדתי מתחילת הנהיגה ב-320i וכדאי שאספר אותם מהר מפני שהסיפור הולך ומסתבך. למדתי למשל שמנוע שני הליטרים מוגדש הטורבו חזק די והותר לצורכי הנהיגה בארץ הקודש וזה מבלי לשלול את האכסיומה שלפיה עוד לא נולדה המכונית שאינה מהנה יותר עם עוד 100 כ"ס. למדתי גם שלמנוע יש צליל טרטור חינני שמזכיר מנועי דיזל, בעיקר כשהוא קר או במצב סרק.
למדתי להעריך את עיצוב סביבת הנהג, ששמה אותו במרכז ומציבה את כל הכפתורים והמתגים במיקומים מושלמים, הכל כדי שלא יצטרך להסיט את המבט מהמתרחש בכביש. החומרים בתא הנוסעים איכותיים מאוד, טיב ההרכבה ללא רבב, מושב הנהג נוח ותומך, וגם מאחור יש שפע של מקום לשני מבוגרים, אם כי המושב האחורי נמוך מעט ולכן לא נוח כל כך להיכנס למכונית ולצאת ממנה.
המרחב הנדיב מאחור מתאפשר בין השאר מפני שהמכונית גדלה בכל ממדיה, אך את העובדה הזאת קל לפספס: לא די שהעיצוב הספורטיבי יוצר אשליה של רכב קטן יותר, הוא גם קל מהמכונית היוצאת ומשדר לנהג תחושה
יותר מכל למדתי להעריך את מערכת המתלים המשובחת, שמסננת באופן מעורר התפעלות את רוב שיבושי מע"צ מבלי לפגום בהתנהגות הכביש הנהדרת. את ההיגוי אהבתי קצת פחות מפני שהוא מוקשח ומלאכותי ולכן לא משדר לנהג מידע באופן בלתי אמצעי כנדרש. עם זאת, אי אפשר לא להעריך את יתרונות ההנעה האחורית, את הניתוק המוחלט בין כוחות ההיגוי לבין כוח המנוע המייצר היגוי נייטרלי, כמעט נטול תת-היגוי. התוצאה, וזה מה שבאמת חשוב, מתקבלת בזכות השילוב של התנהגות הכביש ושל ההיגוי.
גם במהירויות עירוניות ופרבריות וגם במהירויות בינעירוניות על כבישים מפותלים המתלים סופגים הכל. שיכוך ההחזרה שלהם מצוין, וקצב גלגול הגוף נשלט ומונע מהמרכב להיקלע למצבים שדורשים תיקוני היגוי תכופים. כך יכול הנהג להימצא בכל רגע בדיוק על קו ההתקדמות שבחר, והנאה מנהיגה מובטחת לו בכל תנאי הדרך האפשריים. גם שיכוך הרעשים מעולה: למעט טיפ-טיפה רעש רוח העלימה 320i את כל רעשי המנוע, הדרך והמתלים.
לפתע, כאילו מעולם אחר, ממלאת ניידת המשטרה שחלפה מולי את מראת הצד השמאלית שלי ומיד גם את החלון. המבט חמור הסבר של השוטר לא מותיר מקום לספק ואני עוצר בזריזות בצד הדרך.
האמת, ועוד רגע נחזור ל,320i- לפני שידעתי מה השוטר רוצה ממני ידעתי שאני אשם, ולאו דווקא בנהיגה במהירות מופרזת. עצם העובדה שהשוטר הצליח להגיח מאחוריי מבלי שאבחין בו - ובכלל לא משנות להקות צבאיות, מחשבות או רוכבי אופניים - מוכיחה שלא הבטתי במראות לפחות למשך חצי דקה, אולי אפילו יותר, ובזה אני מתבייש. בשום מצב זה לא היה צריך לקרות.
"יש מה לעשות", אני מגונן אינסטנקטיבית על חיי רישיון הנהיגה שלי, אף שבפרצופו של השוטר אני לא מצליח לזהות אפילו צל צלה של אמפתיה. "הפעל שיקול דעת," אני מתחנן, "שבת בבוקר, כביש ישר, נסעת אחריי די הרבה וראית שאני נוסע במהירות של 100 קמ"ש ובקרת השיוט שלי מופעלת. בן אדם שקוע ברדיו ובמחשבות וברגע יכול לפספס את המהירות."
"אז אל תקנה כזה אוטו," משיב לי השוטר ומפיל סופית את האסימון: הוא כבר לא ישחרר אותי, בטח לא עם 320i לבנה ומצוחצחת שכזאת. בארץ הקודש אין שום צ'אנס ליהנות ממשהו בלי להוציא לאחרים את העיניים. ולזה, לפעמים, יש מחיר.
השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא אם 320i היתה שווה את הכתמתו של עבר תעבורתי מפואר, ובעיקר בנסיבות מביכות כאלה. בדרך לתשובה ברור לי שב.מ.וו מושכת שוטרים, מבטים לא מפרגנים ותדמית סטראוטיפית שזקוקה לריפוי - תהליך שעוד יארך לא מעט.
כל זה לא מעניין כמובן את השוטר. מבחינתו הוא כבר תפס את הדג הראשון שלו להיום, והוא בסך הכל עושה את עבודתו. •
gil.melamed@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם