ישראל מספר אחת בפיצויי פיטורים, מקום טוב באמצע בימי חופשה ומחלה
בכל הנוגע לתנאי עובדים מצבנו לא רע בכלל. כשהעובדים חולים, זקוקים לנופש ועוזבים את מקום העבודה או מפוטרים ממנו, הם זוכים לפריבילגיות שעל חלקן יכולים עמיתיהם האירופאים ובעיקר האמריקאים רק לחלום
"ישראל נמצאת במקום טוב מבחינת זכויות עובדים", אומרת עו"ד שושנה גביש, ראש תחום דיני עבודה במשרד ש.הורביץ, "בשנים האחרונות הורחבו הזכויות, ובהשוואה בינלאומית העובד לא מקופח ורחוק מלהיות בתחתית הסולם בכל הקשור לפיצויי פיטורים ולימי מחלה וחופשה".
זהו התחום שישראל מובילה בו ללא עוררין. בארץ העובד מקבל פיצויי פיטורים בגובה שכר של חודש אחד לכל שנת עבודה, החל מהשנה השנייה. בעבר חויב מעסיק לפצות עובד שפוטר ולא כזה שהתפטר, אך על פי צו ההרחבה כל מעסיק מחויב לרכוש לכל עובד ביטוח פנסיוני, שחלק גדול ממנו הוא הפרשה למקרה של פיטורים. את הכספים הנצברים מהפרשה זו העובד יכול למשוך לאחר עזיבת העבודה, בין שפוטר ובין שהתפטר.
לשם השוואה, בארה"ב אין חובה בחוק לשלם פיצויי פיטורים, והפיצוי תלוי בהסכמים אישיים
ביפן עובד בעל ותק של 9 חודשים שפוטר יזכה בפיצוי של 0.4% ממשכורת חודשית אחת. לאחר 4 שנים השיעור עולה ל-1.4 משכורות , ולאחר 20 שנה ל-2.9 משכורות . בשבדיה, שנחשבת למעוז סוציאל-דמוקרטי, אין חובה לשלם פיצויי פיטורים, ממש כמו באמריקה.
בזכות הרפורמה שהונהגה כאן עובד זכאי לפיצוי בגין ימי מחלה מהר יותר מאשר הממוצע בעולם המפותח. "לפי התיקון, הפיצוי מהיום הרביעי גדל מ-75% מהשכר היומי ל-100%, ובימים השני והשלישי מ-37.5% ל-50%", מציינת גביש. בישראל העובד זוכה ל-1.5 ימי מחלה לכל חודש עבודה, עד לתקרה של 90 יום, שהוא רשאי לצבור. בעת מחלה העובד לא מקבל שכר על היום הראשון, בימים השני והשלישי הוא זוכה לפיצוי בגובה 50% ולאחר מכן לשכר מלא.
בארה"ב לא חלה על המעסיק חובה לדאוג לשכיר חולה. בבריטניה הזכאות לימי מחלה בתשלום מלא מתחילה רק ביום הרביעי למחלה, ובאוסטרליה ניתנים 10 ימי מחלה בשכר לשנת עבודה לעומת 18 יום בישראל. בצרפת עובד המועסק יותר משנה זכאי ל-90% מהשכר , אך רק מהיום השמיני למחלה, ובשבדיה העובד יכול לצבור 550 ימי מחלה ולזכות במהלך השנה הראשונה למחלתו ל-80% מהשכר , ולאחר מכן ל-75%.
בישראל העובד זוכה ל-20 ימי חופשה נטו לכל היותר על-פי חוק, ואליהם מתווספים 8 ימי חג כראש השנה, יום הכיפורים, פסח וסוכות. בסך הכל החוק מחייב לתת לא יותר מ-28 ימי חופשה, והצבירה מתבצעת לפי ותק.
בארה"ב אין כל חובה לתת לעובד ימי חופש, אך מעסיקים נותנים בדרך כלל ימי חופשה כחלק מחבילת ההעסקה. בבריטניה העובד זוכה ל-20 ימי חופשה; עם זאת, בישראל נדרשות 15 שנות ותק כדי להגיע לרף המקסימלי, אך בבריטניה הם ניתנים החל מהשנה הראשונה להעסקה, בתוספת 8 ימי חג. האוסטרלים זוכים ל-4 שבועות של חופשה בשנה אחרי השנה השנייה, בתוספת 10 ימי חג.
שבדיה מספקת 25 ימי חופשה נטו ו-10 ימי חג, ואילו ביפן מקבלים העובדים 10 ימי חופשה בלבד ללא התחשבות בוותק.
גם זכויות היולדת בישראל הורחבו בשנים האחרונות. יולדת זכאית לחופשה בת 26 שבועות- 14 בלבד מהם הביטוח הלאומי משלם, ואת היתרה יכולה העובדת לקחת על חשבונה.
"אמנם במרס 2010 הוארכה חופשת הלידה מ-14 ל-26 שבועות , אך כיוון שרק על 14 השבועות הראשונים היולדת זכאית לדמי לידה, זוהי זכות על הנייר בלבד. מי שלא יכולה להרשות זאת לעצמה לא תאריך את החופשה", מסבירה גביש.
בארה"ב אין חופשת לידה בתשלום, ובבריטניה חופשת הלידה נמשכת 39 שבועות בתשלום, ובתנאים מסוימים ניתן להוסיף אליהם עוד כמה שבועות ללא תשלום. באוסטרליה מקבלת היולדת חופשת לידה בתשלום שאורכת 52 שבועות.
בגרמניה ניתנים ליולדת 14 שבועות בתשלום, וניתן להאריך את החופשה עד לשנה ולזכות בתשלום חודשי מופחת. ביפן זכאית היולדת לחופשה בתשלום בת 13 שבועות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם