יוצאים מהאופנה: ענף האופנה על סף קריסה?
רשתות האופנה הקורסות בזו אחר זו מאשימות את הקניונים במתן עדיפות לרשתות הבינלאומיות על חשבונן. הקניונים מגלגלים את האשם למערכת הבנקאית שהגבילה את האשראי במסגרת מדיניות הלימות ההון. בכירים בענף מזהירים: זו רק ההתחלה
ראובני, מעצבת אופנה שהפכה מבוגרת שנקר לקמעונאית המנהלת רשת בת 25 סניפים, העדיפה להתמקד בעיצובים שיפארו את חלונות הראווה של הרשת במקום לאתר מסלול שיוציא אותה מהביצה הטובענית של רשתות האופנה הישראליות הקטנות. רשתות אלה, אשר לא מצאו מחסה בדמות קבוצת אופנה גדולה, כרעו תחת התחרות שיצרו ענקיות האופנה הבינלאומיות עם קבוצות הקניונים הגדולות ועם המערכת הבנקאית.
"היו לפרידה כמה הזדמנויות למכור את בוניטה בשנים האחרונות, אבל היא דחתה אותן על הסף. היא תמיד הרגישה שהרשת שווה יותר מהסכומים שהוצעו לה ושכדאי לה לחכות להצעה טובה יותר", מספר גורם המקורב לרשת ולבעליה. גישה זו והתעצמותן של קבוצות הקניונים, המחוזקות ברשתות האופנה הבינלאומיות, הביאו השבוע את ראובני להעביר הילוך בחיפוש אחר משקיע ובשכנוע בנק לאומי לאפשר לרשת להמשיך להתקיים גם אחרי החודש הנוכחי. בענף טוענים כי ראובני נזכרה באיחור וכי בשלב זה אפסו הסיכויים למצוא קונה לרשת ואפילו למיקומים שהיא אוחזת בהם בקניונים.
ראובני לא לבד במלחמת ההישרדות. גם הרשתות גריפ, מיש-מיש וסריגמיש סובלות מקשיים כלכליים המאיימים על המשך קיומן. בכירי ענף הקמעונאות טוענים כי מדובר בתחילתה של מפולת שתחסל לפחות 10 רשתות ישראליות קטנות ובינוניות בטווח הקצר. לטענתם, תמהיל החנויות בקניון צפוי להשתנות ולכלול רק רשתות בינלאומיות וכאלה המשתייכות לקבוצות אופנה גדולות.
אותם קמעונאים גדולים מקבלים בימים האחרונים הצעות - או כהגדרתם, תחינות - לרכישת הרשתות המתקשות להתקיים ונאלצים להשיב פניהם של הבעלים ריקם. "הסיכוי היחיד של הרשתות האלה למצוא קונה הוא באמצעות פנייה לבית המשפט בבקשה להקפאת הליכים", טוען עופר שחטר, מנכ"ל ומבעלי חברת פרומול, המנהלת מרכזים מסחריים.
שחטר מסביר כי במסגרת הקפאת ההליכים נפתחים חוזי השכירות שהרשתות חתומות עליהם והקונה יכול לבחור בחנויות הרווחיות בלבד ולנהל משא ומתן מחודש עם בעלי הנכסים בנוגע לשכירות. "הרשתות משלמות על הסניפים האלה שכר דירה גבוה מאוד של 600 שקל למ"ר. על בסיס הסכום הזה שום קמעונאי לא מוכן לקחת את הנכס, ולכן גם המיקומים הטובים כרגע לא מעניינים אותם".
בעליה של קבוצת אופנה גדולה מעריך כי גם הקפאת הליכים לא תותיר לרשתות ברירה לבד מפנייה להליך פירוק. "כדי לקבל אישור להקפאת הליכים מבית המשפט צריכים הבעלים והבנקים להביא די כסף לתקופת ההפעלה בהקפאה. לבעלים אין כרגע מקור לגיוס הכסף והבנקים כבר הבהירו את עמדתם: הברז ייסגר בימים הקרובים".
להערכתו, בהליך של פירוק יהיה מי שירכוש את המוניטין תמורת כחצי מיליון שקל ויקים את הרשת מחדש, ללא כל חובות עבר. "זה מצער, כי פרידה ראובני ועופר כהן מגריפ הם אמנים שלא מאופיינים בכוחניות הנדרשת בענף הזה. השוק השתנה ופתאום הם מצאו עצמם בג'ונגל של אוכלי אדם, ובגללם הם מאבדים את הפרנסה ואת הכבוד. זה הגרעין הקשה של עולם האופנה הישראלי, והוא מורכב מאנשים שהשקיעו בישראל ושילמו מסים עשרות שנים - וכעת נזרקים לכלבים".
הג'ונגל שמתאר הבכיר הוא הנעשה בקבוצות הקניונים. "בכל העולם שכר הדירה למסחר ושכר הדירה למשרדים זהה. רק בישראל השכירות למשרדים שוות ערך לרבע מהשכירות למסחר. הממונה על ההגבלים העסקיים אישר לקבוצות הקניונים לקנות עוד ועוד, עד שנוצר דואופול שהרשה לעצמו להעלות את שכר הדירה ואת דמי הניהול באופן חריג שלא מאפשר לרשתות שמגלגלות פחות מ-200 מיליון שקל להתקיים". בענף טוענים כי הרשתות שנקלעו לקשיים איכותיות ומקצועיות ושהן מגלגלות כ-50-60 מיליון שקל בשנה (כל אחת), אך הכניסה לקניונים חרצה את דינן.
קמעונאי האופנה מאוחדים בדעתם השלילית על קבוצות הקניונים. אלה טוענים כי העלאת שכר הדירה ודמי הניהול והרכישות של קניונים מצד קבוצת עזריאלי וקבוצת מליסרון בשנים האחרונות נעשו בתעריפים חסרי תקדים ובהיערכות להחזיר את ההשקעה בפרק זמן קצר מדי.
"הם שילמו עבור הקניונים מחירים חסרי פרופורציה ומיד גבו משוכרי החנויות סכומים שיאפשרו להם לעמוד בהתחייבויות שלקחו על עצמם", טוען שוכר גדול בענף. לדבריו, הצורך של קניון להחזיק רשת בינלאומית שתבדל אותו מהמתחרים ותייצר תנועת לקוחות הוא שאילץ אותם להציע לאותן רשתות תנאים מועדפים בשכר הדירה ובדמי הניהול על חשבון השוכרים הקטנים. "התמיכה של הקניונים ברשתות הבינלאומיות הביאה להרס השוכרים הקטנים, והם שמשלמים את הסכומים שמחזיקים את הקניונים האלה".
ואולם, קבוצות האופנה הגדולות חושפות כי בקניונים כבר מבינים שקריסת הרשתות הקטנות צפויה להפוך לבעיה שלהם ולהציב אותם בפני קושי כלכלי. "הקניונים מנסים למצוא פתרונות לרשתות הללו. הם מנסים לשכנע אותנו
בענף טוענים כי הקניונים קיבלו מימון על בסיס חוזים אלה וכי קריסה של רשת המשלמת 400 שקל למ"ר עלולה לגרום למלווים להקשות עליהם. "כבר עכשיו הם מורידים את שכר הדירה של הרשתות ובהמשך יורידו אותו עוד, כי אחרת יישארו עם חנויות ריקות", חושף שוכר גדול. "לאחרונה רשתות מפגרות חודשיים ויותר בתשלום השכירות. אם זה היה קורה לפני שנתיים כבר מזמן היו מפנים אותם. היום הקניונים סופגים את הפיגור", טוען בעל רשת אופנה. הסבר נוסף שהוא מספק לריכוך בעמדת הקניונים נעוץ בעודף שטחי המסחר. "כל הקניונים שנפתחו בשנתיים האחרונות לא מוכיחים את עצמם. נוצרה הצפה, והקניונים מפחיתים בחצי את המחיר עבור הרשתות שסירבו להיכנס אז ועבור הרשתות שנכנסו ונקלעו לקשיים".
מקבוצת עזריאלי נמסר בתגובה כי "שיווק החנויות נעשה בהתאם לגודלן ולמיקומן ולא בשל מוצאן המקומי או הבינלאומי".
משה רוזנבלום, מנכ"ל קבוצת קניוני מליסרון שבבעלות משפחת עופר, מסרב להתרגש מהטענות על הקניונים. "הקניונים לא אחראיים לנפילה של בוניטה או של רשתות אחרות. אנחנו לא יכולים למנוע כניסה של רשתות בינלאומיות ולא הן האחראיות לקריסת רשתות ישראליות. המחאה החברתית עשתה טוב לצרכן הישראלי בהורדת מחירים, אבל העסקים סבלו בתקופה הזאת".
ויש לו גם אשמים אלטרנטיביים: "אם מביאים בחשבון גם את עליית התעריפים וגם את שינוי שעות השיא, החשמל עלה ב-50% בשנה החולפת. הארנונה עלתה ב-25% בגלל שינויי סיווג שהרשויות המקומיות ערכו לקניונים המדורגים היום באזור 1, הדלק, שכר המינימום, והרבה הוצאות נוספות שלא ניתנות לשינוי גדלו בצורה חריגה. את כל זה סופגות הרשתות".
לטענת רוזנבלום, לא רק עלויות התפעול מכבידות על הרשתות, אלא בעיקר המערכת הבנקאית. "הגרועים מכל הם הבנקים. הם חיסלו את הרשתות האלה במדיניות הלימות ההון החדשה. אנחנו הענקנו הנחות בשכירות כשזיהינו קושי. זה לא על המצפון שלי. למרות הדברים הקשים רוזנבלום לא מתנער לחלוטין מאחריות ומודה: "אני לא אומר שאין לנו חלק במצב, אבל זה לא החלק המרכזי".
ראובני מתקשה להקל בחלקם של הקניונים במצבה, אך מאשרת את הטענות בעניין המערכת הבנקאית: "הבנקים הקשיחו את עמדתם והפכו להיות קשים הרבה יותר גם עם חברות שפרנסו אותם בכבוד במשך 30 שנה. כל עוד הם יכלו לשאוב ולקחת את כל מה שיש לנו הכל בסדר, אבל עכשיו הם הפקירו אותנו. היינו נאיביים והם הוליכו אותנו אחריהם כמו עיוורים. נתנו בהם אמון לחינם".
"הרשתות הגיעו למצבן הנוכחי גם בגלל בעיות ניהול", מדגיש שחטר מפרומול, והוא מונה עם הכשלים הניהולים את כניסתן של הרשתות לקניונים בכל מחיר: "חלק מהרשתות שהיום בכותרות משלמות 600 שקל למ"ר, בלי שום הצדקה או היגיון כלכלי. הן לא יכולות לתלות את זה רק בכניסת הרשתות הבינלאומיות, כי הן למעשה החליפו את הסופרמרקטים ואת בתי הקולנוע שהיו בעבר העוגנים של הקניון".
קמעונאי אופנה ותיק טוען כי גם היעדר בידול עומד בעוכרי הרשתות: "בוניטה, כמו הרשתות האחרות שמצויות היום בקשיים, לא בידלה את עצמה מהמתחרים בענף. בוניטה היא לא בוטיק, אבל גם לא רשת גדולה, והאמצע הזה לא מניב את ההכנסות הכרוכות בהפעלת רשת שמונה יותר מסניפים בודדים. אין לרשת כזאת תמיכת אשראי שתאפשר לה להחזיק מלאי גדול ולפרסם אותו בצורה אינטנסיבית בסוף העונה, עד שיחוסל. לרשתות האלו אין הכסף למודעת פרסום של מבצעי סוף עונה בעיתונים, וזו רק דוגמה קטנה".
שחטר מתקשה להאמין בהערכות שבעוד זמן לא רב ייעלמו הרשתות הקטנות ממפת הקניונים. "לקניון עירוני גדול יש 30 אלף מ"ר, כך שגם אם יהיו באותו קניון כל הרשתות הבינלאומיות, הן ישכרו יחד 1,000 מ"ר. עוד שליש מהשטח ישכרו קבוצות האופנה הישראליות כמו פוקס, קסטרו וגולף, ויישאר שליש שתמיד יאוכלס ברשתות הקטנות".
מי שעלול להיקלע לקשיים תזרימיים אחרי הרשתות, מזהיר שחטר, הם הקניונים: "הבועה של התשואה נולדה עקב ירידת מחירי הנפט ומשיפור במצב הכלכלי והביטחוני, ואלה דברים שיכולים להשתנות בן לילה. קניונים שהיזמים שלהם נהנים מתשואה של 20% יוכלו להוריד מחירים בלי להיפגע משמעותית. הבעיה היא בקניונים שנקנו ובעליהם העלו מיד שכר דירה כדי להחזיר לבעלי האג"ח את ההשקעה. כל הפחתה במחיר שכירות שיעשו הקניונים האלה, שהחליפו ידיים במחיר שמשקף תשואה של 7%-8%, תפגע בהם קשות ותביא לתספורות ולמכירת הנכסים בשנים הקרובות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם