מחצית מהגידול במועסקים בתקופת שטייניץ במגזר הציבורי
שר האוצר יובל שטייניץ טוען כי מאז מרס 2009 נוספו למשק כ-330 אלף מקומות עבודה. בפועל מדובר בכ-295 אלף בלבד וכמחצית מהמשרות הן תולדה של ניפוח חסר תקדים במגזר הציבורי. בכיר באוצר: "לא מדובר באוכלי חינם. כששטייניץ נכנס לתפקידו המגזר הציבורי היה בתת-משקל"
ממשלת נתניהו הושבעה ב-31 במרס 2009, בסופו של הרבעון הראשון של השנה. על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מספר העובדים במשק היה אז 3.044 מיליון איש, לעומת 3.339 מיליון איש בסוף יולי השנה - עלייה של 295 אלף, הרחוקה ביותר מ-10% מהמספר שנקב בו שטייניץ. כאמור, מתוך מספר זה כ-150 אלף משרות נוספו במגזר הציבורי. משמעות נתון זה היא שכנגד כל עובד שנוסף במגזר היצרני נוסף עובד הנסמך על הקופה הציבורית.
בתגובה לפניית nrg עסקים בנושא מסר בכיר במשרד האוצר כי "הגידול במספר העובדים במגזר הציבורי הוא של כ-150 אלף איש, ולא מדובר באוכלי חינם, אלא במורים, ברופאים, בעובדים סוציאליים ובאנשים שעבודתם חשובה. אלה לא עבודות דחק".
בתקופת כהונתו כשר האוצר המשיל בנימין נתניהו את היחס בין המגזר הפרטי למגזר הציבורי לאיש רזה אשר סוחב איש שמן. נתניהו ביקש להקטין את גודלו של האיש השמן כדי לאפשר לרזה לרוץ ולצמוח מהר יותר. כפי שמלמדים הנתונים הוא אף הצליח בכך בתקופת כהונתו כשר אוצר. לעומת זאת, בקדנציה של שטייניץ התמונה הפוכה.
מניתוח שינויי התעסוקה במינהל הציבורי, ליבו של המגזר הציבורי, עולה שמאז הרבעון הראשון של 2009 ועד סוף הרבעון השני השנה זינק מספר המשרות בו בכ-76 אלף עובדים. לשם השוואה: בתקופת ממשלת אולמרט, כשכיהנו בה שרי האוצר אברהם הירשזון ו רוני בר-און, גדל המינהל הציבורי ב-27,500 משרות בלבד, ואילו בתקופת ממשלת שרון השנייה, שברובה כיהן נתניהו כשר אוצר, הצטמק מספר המשרות במינהל הציבורי בכ-23 אלף .
בסך הכל צמח כוח העבודה במינהל הציבורי בתקופת שטייניץ בכ-27%, ואילו מספר המשרות ביתר המגזרים גדל בכ-8% בלבד . בעוד בממשלות הנזכרות הקפידו שרי האוצר על גידול תקציבי של 1.7% בכל שנה לכל היותר, הרי שבתקופת שטייניץ הוחלף הכלל הפיסקלי הקבוע בנוסחה שהגדילה את ההוצאה השנתית ב-2.9%
לדברי הבכיר באוצר, הגידול במינהל הציבורי ובמגזר הציבורי היה הכרחי כדי לספק לציבור רמת שירותים נאותה. "בקדנציה של שר האוצר גדל שוק העבודה ביותר מ-10%, לעומת גידול של 2.4% במדינות ה-OECD. התקופה התאפיינה במיתון עולמי, כך שלא ניתן להשוות אותה לתקופות הקודמות".
באשר לקיטון שנרשם בתקופת שרון במספר העובדים במגזר הציבורי ולדשדוש שחל במספרם בתקופת אולמרט מסביר הבכיר כי האיש השמן היה פשוט רזה מדי: "בתקופת ממשלת שרון השנייה היתה הקפאה במספר המועסקים במגזר הציבורי. השוואה לתקופה הזאת בעייתית, כי היה אז אינטרס להקטין את משקלה של הממשלה הרחבה, וכששטייניץ נכנס לתפקידו האיש השמן היה בתת-משקל".
נוסף לגידול במספר המשרות עלה מספר המועסקים בתקופת הממשלה הנוכחית בקצב גבוה מזה שנרשם בכהונת הממשלות הקודמות. ואולם, עיון בנתונים מעלה תהיות גם לגבי טענה זו. ממשלת נתניהו מכהנת כעת 41 חודשים, ובתקופה זו, בניכוי חודש אוגוסט 2012 שאין עדיין נתונים לגביו, נוספו למשק משרות בקצב ממוצע של 7,375 בחודש . זאת לעומת הוספת 7,914 משרות בחודש ממוצע בתקופת ממשלת אולמרט )שכיהנה במשך 35 חודשים( ו-6,517 מקומות עבודה בחודש בתקופת ממשלתו השנייה של שרון.
צלילה לנתונים חושפת כמה מגמות נוספות בשוק העבודה. בתקופת 3 הממשלות האחרונות עלה מספר העובדים בתעשייה ב-35 אלף בלבד, ובמהלך כהונת שטייניץ הוא אף ירד ב-7,000 והיום עומד על 413,100. הפגיעה במגזר התעשייתי עשויה לנבוע בין השאר מהתפתחות הכלכלה הישראלית: כמו בכלכלות אחרות בעולם, תחום המסחר הסיטונאי והקמעונאי - המגזר היצרני השני בגודלו - הוסיף במהלך תקופת 3 הממשלות האחרונות כ-112 אלף עובדים, ובתקופת שטייניץ נוספו לו לא פחות מ-70 אלף עובדים.
עם זאת, בכיר לשעבר במשרד האוצר מציין כי "אף שנוצרות משרות במגזר הפרטי יש תחושה כי חלק גדול מהן אינו איכותי. הממשלה לא עשתה דבר כדי להגביר את היעילות של המגזר הציבורי, לשפר את התשתיות, לספק תמריצים ולהגדיל את התחרותיות במשק. הבירוקרטיה והרגולציה רק הוחמרו, וקיבלנו ניפוח של המגזר הציבורי".
שר האוצר לשעבר רוני בר-און אמר לעסקים כי "יצירת מקומות עבודה במגזר הציבורי פועלת פעמיים לרעת המשק. היא לא יצרנית וגובה כסף, שצריך להחזיר לאזרח אך הולך למקומות עבודה מיותרים. כל הכספים הללו היו יכולים להיות מושקעים במקומות אחרים כמו חינוך, רווחה, תרבות ובריאות". הגידול התקציבי הוא לדידו סימפטום לחוסר אחריות פיסקלית: "זו לא רק הממשלה המנופחת ביותר, שיש בה 40 שרים וסגני שרים, גם המנגנון הציבורי התנפח לממדים מפלצתיים. השיטה להפציץ במספרים שמתבררים פעם אחר פעם כלא נכונים כנראה לא עובדת. היא מקבילה לניסיון לקבוע יעד גירעון של 3%, כששר האוצר יודע שהוא נוגע ב-4%".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם