מי ייהנה מדירות הנופש במרינה בהרצליה?
עיריית הרצליה, משרד התיירות והחברה להגנת הטבע דורשים ליישם את החלטת העליון, ולפיה בעלי דירות הנופש יכולים לגור בהן רק 90 יום בשנה ובשאר הימים עליהם להעמידן להשכרה באמצעות חברת ניהול. הבעלים טוענים שההחלטה דרקונית ופוגעת בזכות הקניין שלהם
סגן נשיא בית המשפט עודד מודריק יפסוק אם לקבל את עמדת עיריית הרצליה, משרד התיירות והחברה להגנת הטבע, ולפיה יש למנות חברה חיצונית שתהיה אחראית להשכרת הדירות לציבור, תקבע מי יהיו השוכרים ומהו המחיר שהם ישלמו, או את עמדת בעלי הדירות, שטוענים כי מדובר בקניינם הפרטי ולכן הם אלה שצריכים לקבוע מי ישכור את דירותיהם ותמורת איזה סכום.
המאבק בין הרשויות לבעלי הדירות במרינה מתנהל כבר 6 שנים, מאז שינה העליון את המושג "דירות נופש". בית המשפט קבע בדצמבר 2006 כי הדירות במרינה - למעט אלה שנמכרו לפני דצמבר 1999 - ישמשו כדירות נופש שבעליהן נדרשים להשכיר במשך 9 חודשים לפחות בשנה כיחידות מלונאיות, ואסר את השימוש בהן למגורים לתקופה העולה על 90 יום במצטבר בכל שנה.
מאחורי ההחלטה ניצבה ההנחה כי כל הציבור זכאי ליהנות מהים, ולא רק בני האלפיון העליון שביכולתם לרכוש דירות יוקרה. מבדיקת זהותם של בעלי הדירות עולה כי רבים מבני המזל שידם היתה משגת לרכוש דירות בפרויקט הם בעלי הון דוגמת האוליגרכים לאוניד נבזלין ומיכאל צ' רנוי, יזם הנדל"ן אדי אקירוב, סולי סקאל מבעלי רשת סקאל ויואב חרל"פ מבעלי כלמוביל.
לאחר פסיקת העליון גיבשו הוועדה המקומית ומשרד התיירות מתווה ליישום פסקי הדין. לפי המתווה, רוכשי דירות הנופש ימסרו את היחידות לידי חברת ניהול מלונאית, והיא תעמיד את היחידות להשכרה לציבור ותעביר תקבולים לרוכשים בגין חלקם היחסי ברווחים מהשכרתן המלונאית. המתווה קבע עוד כי החל מאפריל 2011 אמורים בעלי דירות הנופש להשכירן.
משרד התיירות ועיריית הרצליה שיגרו לבעלי הדירות בינואר 2010 מכתב חתום על-ידי מנכ"ל המשרד נועז בר אור וראש העיר יעל גרמן, המחייב אותם להתקשר בתוך שנה עם חברת ניהול מלונאית ולהעמיד את דירות הנופש להשכרה. בפברואר השנה קיבלו בעלי הדירות מכתב מהוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הרצליה, שבו הם נדרשים לפנות את דירותיהם בתוך 90 יום לצורך העמדתן להשכרה. בתגובה עתרו עשרות מהם לבית המשפט המחוזי נגד ראש עיריית הרצליה, הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, משרד התיירות והחברה להגנת הטבע. לטענתם פינוים מרכושם הפרטי תוך הכתבת מתווה פוגעני ליישום
" לעיריית הרצליה יש עמדה נחרצת שבה היא דבקה מאז הכרעת העליון ", אמרה גרמן לעסקים בסוף השבוע, "אם בעלי הדירות באמת היו רוצים לממש את פסק הדין היתה להם אפשרות. אני לא מונעת מהם להשכיר את הדירות שלהם לתקופה של 9 חודשים בשנה, אך עובדה שהם לא עושים זאת. הם גרים שם 12 חודשים בשנה או כמה שבועות בודדים ובשאר חודשי השנה הדירות לא מאוישות. מה שבטוח הוא שפסק הדין של העליון לא מיושם, והערך הקובע כי הים הוא משאב ציבורי שכולם יכולים ליהנות ממנו הפך לחוכא ואיתלולא".
לדבריה , היא אופטימית באשר להכרעה שתתקבל השבוע: "זה יהיה פסק דין מכונן. אם בסוף יתברר שישראבלוף לא עובד במדינה ושנצליח לאכוף את פסק הדין, המשמעות תהיה תמרור אזהרה לכל מי שחושב שאפשר לעשות צחוק מתוכניות בניין עיר ומתוכניות מתאר ארציות. ברור לנו שבעלי הדירות לא רוצים להשכירן לציבור ולכן לקחנו על עצמנו את משימת האכיפה הקשה. זה יעלה לנו הרבה כסף, אבל מדובר בהכרח. פסק הדין ניתן כבר ב-2006 והגיע הזמן שהוא ייאכף".
עו "ד נועה יאיון מהמחלקה המשפטית של החברה להגנת הטבע מסבירה כי "העליון קבע חד-משמעית שמדובר בזכות הקניין של הציבור, ולכן צריך לוודא שהיא לא תיפגע. בעלי הדירות טוענים לזכות קניין שמעולם לא היתה להם מעבר ל-3 חודשים בשנה. השערורייה הגדולה היא שהם מבקשים לצמצם את הגדרת'הציבור הרחב' ולהחליט בעצמם למי להשכיר את הדירות".
לטענתה , "לעירייה אין דרך אמיתית לוודא אם הפסיקה מתממשת לעשות זאת החוק, אך היא בכל זאת מנסה לעשות זאת. היא שולחת פקחים, אבל לא מצליחה להשיג מידע אמיתי על המתרחש במרינה. הפסיקה חשובה מאוד מכיוון שהיא משליכה על חובתן של עיריות אחרות לאכוף את החוק הזה גם בתחומן".
בעלי הדירות במרינה בהרצליה, שאת חלקם מייצגות עורכות הדין ענת בירן ואפרת לרנר, מציגים כמובן עמדה שונה לחלוטין מזו של העירייה.
לטענתם, הפרשנות של הוועדה המקומית לפסק הדין של העליון "קיצונית, פוגענית ובלתי סבירה" וכי המתווה שהוצע התקבל בהליך לא תקין, ללא סמכות ותוך פגיעה קשה בזכויות היסוד שלהם ודחייה גורפת של כל הצעה למתווה מוסכם שהם העלו.
בעלי הדירות טוענים שפסק הדין של העליון קבע כי אמנם הדירות צריכות לעמוד לשימוש הציבור לצורכי נופש במשך מרבית ימות השנה, אך גם כי הדרכים למימוש ייעוד זה עשויות להיות מגוונות, וכל שימוש שישיג באופן אמיתי את המטרה יענה על התכלית הראויה. לדבריהם, בפסק הדין נמנו כמה אפשרויות, ועמן העמדת הדירות להשכרה לציבור על-ידי הבעלים לפרקי זמן מינימליים בכל שנה וגם מכירת מאגר דירות לגורם משכיר אחד והותרת מאגר דירות בבעלות היזמים לצורך השכרתן.
עורכות הדין בירן ולרנר אמרו ל עסקים כי "בעלי הדירות מוחים על הצגתם בידי העירייה כמפרי חוק וטוענים כי המתווה שהעירייה דורשת חורג מהוראות פסק הדין ומטיל עליהם גזירות דרקוניות שאין להן מקור חוקי ואין להן כל היגיון כלכלי. הדרישות הן תקופת השכרה ארוכה מהנדרש, השכרה רק באמצעות חברת ניהול, מסירה של מפתחות הדירות לאותה חברה תוך התעלמות מזכויותיהם הקנייניות של הבעלים ועוד".
לטענתן , "העירייה מתעלמת מדרכי השיווק המגוונות המקובלות כיום ליחידות נופש בארץ ובעולם - בראש ובראשונה דרך אתרים באינטרנט וכן באמצעות מתווכים - ודורשת שההשכרה תתבצע רק באמצעות חברת ניהול, שבפועל תפקיע מהבעלים כל יכולת השפעה על המתרחש בקניינם. כדי לוודא שפסק הדין ייושם ניתן להטיל חובת דיווח על הבעלים ואין הצדקה לכפות עליהם מסלול השכרה פוגעני ובלתי סביר. כמו כן, פסק הדין קובע כי עליהם להעמיד את הדירות להשכרה במרבית ימות השנה, כלומר חצי שנה ועוד יום אחד, ואין הצדקה ובסיס חוקי לדרוש מהם להשכירן לתקופה של 9 חודשים בכל שנה ".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם