שקיעתה של ארה"ב
הכלכלן דיוויד גולדמן רואה את ארה"ב הופכת ממדינה של יזמים למדינה של נתמכים ואת ההון העולמי בורח ממנה. הפתרון שלו ברור - השקעה במוחות מבריקים וקיצוץ במסים שהם משלמים: "אף אחד לא רץ לנשיאות וזועק מעל כל במה שהוא יקצץ את מס החברות, אבל זה הדבר הנכון לעשות"
"ארה"ב תמיד נהנתה מהיותה האבן השואבת של ההון והכישרון העולמיים והיתה מונופול בתחומים הללו. במידה רבה זה נגמר", אומר גולדמן. "סטודנטים סינים לפיזיקה ב-MIT זוכים כיום למשכורת התחלתית גבוהה בסין יותר מאשר בארה"ב, ולפיכך רבים מהם חוזרים הביתה", אומר גולדמן, "ארה"ב היא עדיין המדינה בעלת השווקים הפיננסיים הגדולים והעמוקים בעולם, שומרת זכויות הקניין הטובה בעולם והמקום הטוב ביותר לעשות בו עסקים - אך סין הולכת ומתחזקת והופכת למגנה של הקפיטליזם בעולם".
גולדמן עומד היום בראש MacroStrategy, המנתחת עבור המשקיעים המוסדיים האמריקאים את הסיטואציה הפיננסית והכלכלית הייחודית שהעולם נמצא בה כיום. בזמנו הפנוי הוא כותב באסיה טיימס את אחד מהטורים הפופולריים ביותר של התנועה השמרנית האמריקאית, וגם מגיח בהופעות אורח ב-MSNBC, שם הוא מצליף בברק אובמה, בג'ורג' בוש הבן, ביו"ר הפד בן ברננקי ובמנהיגים האירופאים עקב מדיניות החוץ שלהם, הכלכלה או השקעות כושלת.
מי שחזה את התפוצצות בועת האינטרנט בשנת 2000, את משבר הסאב-פריים ואת תוצאותיו העגומות של האביב הערבי - שהתרחש לדבריו בעיקר בשל עליית מחירי המזון - סבור כי אנו עדים לנפילתה של ארה"ב, שמקורה בחוסר יכולתו של האמריקאי להשלים עם המצב שהוא נמצא בו, ומכאן, התעקשותו לבחור באובמה.
"פעם היינו אומה יזמית, אך כיום חלקים גדולים והולכים בציבור האמריקאי הם נתמכי סעד", אומר גולדמן, ומציין כי הדבר משתקף גם בדפוסי ההצבעה: "מספר גבוה מאי פעם של אמריקאים משתתף בתוכנית תלושי המזון וזוכה לתמיכות או לקצבאות מהממשלה כדי לגמור את החודש.
"אני לא יודע אם ארה"ב תתאושש מ-4 שנים נוספות תחת אובמה, אבל האמריקאים חשים את הלחץ. רמת החיים שלהם יורדת ועליהם לבחור אם הם רוצים מישהו שיגן עליהם או מישהו שיעניק להם הזדמנות להיחלץ מהמציאות הזאת. הם רוצים את שניהם, והברירה שלהם היא בין מישהו שהציע להגן עליהם ולא הצליח ובין מישהו שמבקש לתת להם הזדמנות והם לא סומכים עליו".
"אמריקאים כבר לא מקבלים משכורת גבוהה פי שלושה מהמשכורת של כל השאר רק משום שהם אמריקאים. מסוף שנות ה-80 ועד סוף שנות ה-90 משכה ארה"ב 6 טריליון דולר של השקעות, 600 מיליארד דולר מהם בארה"ב. כל העולם שם את כספו במדינה, ולכן נרשמה צמיחה פראית של שוק הדיור ובעקבותיו של הכלכלה כולה", אומר גולדמן, תמיד חמוש במספרים ובגרפים.
הוא מצביע על שבשנת 1973 היו בארה"ב 36 מיליון יח"ד בעלות 3 חדרי שינה, בשעה שמספר המשפחות שבהן שני הורים ושני ילדים או יותר היה דומה. "כיום מספרן של דירות בעלות יותר מ-3 חדרי שינה קפץ ליותר מ-70 מיליון, ואילו מספר המשפחות שמונות שני הורים וילדים נותר פחות או יותר זהה", הוא מציין.
הסיבה לבועת הדיור הזאת היא הרגולציה שעודדו בוש הבן וביל קלינטון, שהובילה את הבנקים להסתכן ולתת הלוואות לאנשים שלא יכלו להרשות לעצמם דירה.
גולדמן כיהן עד אמצע שנות ה-2000 כראש מחלקת המחקר של בנק אוף אמריקה - אחד מקומץ הקונגלומרטים הבנקאיים החולשים על המערכת הפיננסית האמריקאית, וראה כיצד אשליית הביטחון שיצרו נכסי הסאב-פריים משכה את כספי המשקיעים העולמיים. "בעולם רצו להשקיע בארה"ב, אך חיפשו נכסים בטוחים
גולדמן רואה בראלי הדיור שקדם להתפוצצות הבועה תרגיל עוקץ הפוך, שבו האמריקאי הממוצע הכה שוק על ירך את המשקיעים הבינלאומיים ואת המערכת הפיננסית - רכש בית בתנאים מצחיקים וזכה לרווחי הון משמעותיים. רק חלק מרווחי הון אלה נמחקו, ואילו הבנקים והכספים שגיבו את הבוננזה נעלמו לאוויר. כעת, עם פרישתו של דור הבייבי בום, שהמחזור הגדול ביותר שלו, שנולד ב-1951, עדיין מחכה לפרישתו הקרבה, נדמה כי מחירי הבתים בארה"ב לא יחזרו לטפס.
"הפורשים צפויים לנסות לממן את הפרישה שלהם באמצעות מכירת דירות ולגלות כי אין להן קונים. מחירי הדיור התאוששו באיטיות רבה מאוד, אם בכלל".
לתפיסתו של גולדמן, מה שהופך אומות לגדולות הוא כסף ואנשים - בעיקר אנשים. ארה"ב, שהיתה שנים רבות אבן שואבת ליזמים ולמוחות מבריקים מכל העולם, אינה מושכת כשהיתה, וזו הסיבה המרכזית לדאגה. "היום הכסף של העולם לא מושקע עוד בארה"ב, ואם הוא כן מגיע אליה הוא נוחת באג"ח ממשלתיות, שאחזקתן מגדרת את המשקיעים נגד תרחיש של סוף העולם", הוא אומר. לדבריו, היתרונות היחסיים שלה אינם כשהיו - הכלכלה לא כה חזקה, המסים לא נמוכים דיים והאשראי כבר לא זול וזמין ליזמים אמיצים.
"כיום גל היזמות של הצעירים והמוכשרים מגיע לעולם מהמזרח. שוק ההון שמתפתח בסין מתחיל להתחרות אט-אט בזה האמריקאי", הוא מסביר.
לדבריו, בניגוד לאמריקאים, שבוחרים בנשיא שיגרום לארצם להיראות כמו מודל מדינת הרווחה המדשדש, הסינים מעוניינים להפוך את עצמם ליותר אמריקאים מהאמריקאים. "הם הופכים להיות המגנים הגדולים של הקפיטליזם, והסיבה לכך פרקטית. סין חייבת לעבור שינוי משמעותי ואינה יכולה להמשיך ולגדול כסדנת הייצור של העולם".
עד לא מזמן הסינים היו לוקחים חקלאי, מסיעים אותו למפעל, ושם הוא היה עובד בייצור ומשפר משמעותית את כושר ההשתכרות שלו ואת רמות העושר שהוא יוצר. גולדמן גורס כי המודל הזה כבר לא עובד. "המערב לא יכול לקנות יותר, הסינים מתעשרים, והייצור עובר למדינות עניות יותר דוגמת וייטנאם. הם חייבים להתחיל לייצר מוצרים בעלי ערך, משום שהם יודעים שהם לא יכולים להמשיך לצמוח בזכות מכירת מוצרים זולים לוולמארט".
הפתרון במקרה האמריקאי, כמו בכל אומה המעוניינת לחזור להובלה, היא להעלות על נס את היזמים. הדרך לעשות זאת היא לקצץ מסים, בעיקר לחברות. "הנשיא לשעבר רונלד רייגן חתך את מס ההכנסה מ-70% ל-40%, אך המסים היום, הנמוכים הרבה יותר, לא נותנים לרומני אפשרות לחתוך אותם באותה אינטנסיביות וכך להשיג אותו אפקט", הוא מסביר. "אף אחד לא רץ לנשיאות וזועק מעל כל במה שהוא יקצץ את מס החברות, אבל זה הדבר הנכון לעשות - לחתוך את המיסוי על ההון: מס על דיווינדים, השקעות ומס החברות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם