סיטרואן C3 פיקאסו מציגה: אמנות הדחיסה
סיטרואן C3 פיקאסו היא משפחתית שמאפשרת לכם לקחת חצי מהבית לכל מקום. במחירי הדלק הנוכחיים גם החיסכון שלה מפתה למדי. תג המחיר, לעומת זאת, עלול להרתיע נהגים רבים
קשה להאשים את הבחור בקריאה לא נכונה של המפה. באותן דקות נראיתי כמו בוגר בית ספר סיני בכיר ללוליינות. שתי מזוודות שכנו מחובקות בזרועותיי החסונות. את הצידנית מגנטתי עם מטען לרגל ימין. תיק הגב היה מאחור וגלגל ההצלה התלבש על המותניים, המקום הפנוי היחיד.
לפעמים אני מקנא כל כך במשפחות שיודעות בדיוק מה לארוז לפני היציאה לסוף שבוע. יש להן רשימה נעולה של המינימום שבמינימום. הן סוגרות הכל בצ'ימידן של תלמיד כיתה א' ששמור לאירועים כאלה ונשאר להן מקום לשישיית מים מאחור. אני צריך בגאז' של סמיטריילר, ואם היציאה היא ליותר משבוע אני משאיל מהצבא מטוס הרקולס. מה, לא תיקחו את אופני ההרים שמעולם לא רכבתם עליהם ואת סיר הפונדו שקיבלתם בחתונה? בטח שתיקחו, אף שבפעם שעברה לא השתמשתם בו. על התחתית יש עדיין את תאריך הקנייה: 9.7.1957.
מסיבה זו סיטוראן C3 פיקאסו הוא רכב די מטעה מבחינת מראה. מצד אחד אתה מעקם עין ואומר "בחיים הוא לא יצליח להכיל את הציוד שהבאתי לרמת הגולן וכנראה נצטרך להשאיר לפחות ילד אחד בבית כפיקדון." מצד אחר אפשר להעמיס ולהעמיס על הדבר הקומפקטי הזה.
3 צ'ימידנים, צידנית, שני תיקי גב. את הכיסאות האחוריים אפשר להזיז על מסילה קדימה, כך שתא המטען רק גדל לפי הזמנה, ואם בכל זאת קפצתם לקניות ניתן להשכיב את הכיסאות האחוריים ואז גם ניתן להשחיל ארון קיר קטן.
לפי נתוני היצרן, הבגאז' של הפיקאסו מכיל 385 ליטר, אבל בהזזת הכיסאות האחוריים קדימה על אותה מסילת פטנט תא המטען מתרחב עד ל-500 מטר. אמנם לא מדדתי אך זה בהחלט נראה גדול. הפיקאסו יכול להחליף את הברלינגו המסורתי עבור בעלי עסקים, קודם כל משום שהוא יפה יותר. הכל יחסית כמובן.
ראיתי רכבים יפים ממנו, ושתי נשים שעוסקות באדריכלות והיו איתי בחופשה בצפון קבעו שאופי הוא כנראה הצד החזק שלו כשלא מצאו שום קשר לסטייל של פבלו פיקאסו, שחתימתו מופיעה על מכסה המנוע. אבל הוא קובייתי, חמוד. מתוק, מזכיר קצת קיפוד.
אני לא חושב שמי שאוהב רכבים יפים יבחר מיוזמתו בסיטרואן הזאת, אבל אני כן רואה נהגי מוניות שיתחילו להתעניין,
אני אולי נשמע כמו סוחר מכופתר מערוץ הקניות, אולם אלה לא סיפורים שהאכילו אותי בקש אנשי יחסי ציבור חרוצים, הכל מניסיון אישי. יש פה מכל דלק של 50 ליטר ועברתי בעזרת קצת יותר מחצי 525 קילומטר. לא סתם בסיטרואן התחילו לפתות נהגי מוניות באמצעות הרכב הזה, כי חוץ מסחיבת מטען גדול ישנו החיסכון בנוזל השחור שהפך לאחרונה לזהוב מטאלי.
חלק מהרכבים שיצאו איתי לטיול ארוך ברמה, ומפאת כבודם לא נזכיר את שמם, עצרו לתדלק, ואילו אני ישבתי בצד והמשכתי לקרוא עיתון. מעריב, אלא מה. העיתון שעדיין שולט ברמת הגולן ובאזורי הלחימה בדרום סוריה.
ובכן, כמו שהבנתם נסענו לצפון. אין כמו לטייל בסוכות. על כל אטרקציה שמלכי החלטורה בכבודם ובעצמם מציעים לכם קופצים עשרת אלפים פראיירים כמוני. באגמון החולה עלינו על עגלה שטרקטור מושך אותה ומסיירת בין הציפורים הנודדות. הייתי צריך הנשמה כששמעתי את מחיר הכניסה. אז מה שטוב בסיטרואן הזאת הוא שהיא לפחות מרגיעה אחרי טראומה כזו. צנועה, שקטה. אידאלית אחרי השוד שעברנו ואם הייתי באותם רגעים ברכב ספורט מודרני או בהאמר דורסני זה לא היה נגמר בטוב.
אחרי הסיבוב הארוך בחיק הטבע הבנתי כמה הסיטרואן הזאת מושלמת לטיולים. קודם כל יש בה מרחב. התקרה גבוהה, יש מקום לרגליים גם לכדורסלנים, ואני רחוק מזה, והעיקר שיש חלונות קדמיים שניבט מהם נוף פנורמי מרהיב, עצי התפוחים העמוסים בכניסה לבקעאתא. אפשר גם לקחת אותו לספארי בקניה.
נסענו בשיירה. דני בסקודה אוקטביה הוביל, ואפילו כשהרביץ על הכבישים הצרים לא פיגרנו מאחור. הפיקאסו היא לא מכונית מרוץ, מגיעה ל-100 קמ"ש ב-16 שניות כמעט, אבל היא לא הפראיירית שכולם בשיירה מחכים לה בתחנת האוטובוס, אחרי הרמזור, כדי שתצמצם את הפער.
נוחה לנהיגה, רכה במתלים. 6 הילוכים ואפשרות להעביר אותם מצדי ההגה. יש בה מערכת קרוז קונטרול (בקרת שיוט) שיכולה להגביל את המהירות אם אתם לא רוצים שוב להיתפס על ידי המכמונות. היא לא מתוחכמת יותר מדי אף שלא אהבתי את מערכת האקו שהיא מציעה.
מכירים? הרכב עוצר ברמזור, המנוע מדומם, מפעיל אותו מצבר, ובלחיצה נוספת על הגז המנוע חוזר לחיים. ביום של פקקים מספרים שאתם יכולים לחסוך 20 דקות של דלק יקר, וזה לא מעט במצבנו העגום. הבעיה שבגלל המצבר המיזוג מפסיק לפעול ורק האוורור עובד. בחום שלנו זה לפעמים בעייתי, במיוחד כשאתם מתחילים לנזול בלחות של מישור החוף.
נתקלתי ברכבים שבהם ההפעלה של המערכת הנ"ל היא בלחיצה על כפתור. סבבה. בסיטרואן צריך ללחוץ על כפתור כדי להפסיק. אתה צריך להתרגל לעמידה ברמזור בשיא השרב ולשאול את עצמך למה חם לך פתאום. אה, זו שוב מערכת האקו.
אין לי יותר מדי טענות על הסיטרואן הזאת. הילדים מאחור התלוננו מדי פעם שחם להם, שקר להם. המיזוג חזק מדי. אני ייחסתי את זה לעובדה שמזג האוויר הסתווי בארץ עדיין לא "סגור על עצמו" והרכב עשה בהחלט את מה שמוטל עליו.
בחניה בתל-אביב, אחרי שפרקנו את הציוד שבחצי ממנו כמובן לא השתמשנו (מי צריך חליפת סקי כשאין שלג ומי לעזאזל הביא חצוצרה?), נעלנו את הרכב - ושוב יתרון עירוני לא רע, שאפו למתכננים: המראות של הנהג מתקפלות אוטומטית עם הסגירה. זה שיחוק לפחות בעיניי, הרי כמה נהגים התעוררו בבוקר וגילו שמישהו גילח להם את המראה הצדדית ולא השאיר אפילו פתק התנצלות? אני בטח לא לבד.
טוב, הגענו לשלב "תעשה לי חשבון, יא אבויה", בכן המחיר, רבותיי וגבירותיי, הוא לא נמוך: 123 אלף שקל. אני יכול למצוא רכבים ידידותיים ויפים יותר במחיר הזה פלוס מינוס. לי, אישית, הוא לא מתאים עם כל היתרונות שגילינו בדרך. אני אוהב את המכונית שלי קצת יותר מושכת תשומת לב ועצבנית על האספלט.
מנגד ישנו פה עניין החיסכון בדלק שהוא משמעותי, וזו אלטרנטיבה בהחלט טובה לבעלי עסקים שרוצים רכב משפחתי נחמד. אז בבקשה לא לפסול על הסף. גם אני לא סוגר את הדלת בפני פיקאסו וחברותיה. עם מצב העיתונות הרעוע אולי גם אני אהיה בקרוב נהג מונית חברותי שפנוי להובלה בדיזנגוף פינת ז'בוטינסקי. עם מונה, כמובן.
eyal.levy@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם