מדריך יאיר לפיד לכלכלת ישראל
הפוליטיקאי הטרי יאיר לפיד שוטח את משנתו הכלכלית, חושף את תוכניותיו בנושאי הדיור להשכרה והסיוע לעסקים קטנים ומסביר את המקור לסיסמה "איפה הכסף"
”השלטון מורכב מקבוצות אינטרסים שעיוותו את סדרי העדיפויות. הכסף זורם למי שיושב קרוב יותר לקופה ולקבוצות הלחץ שהמדינה סידרה במקום לזוגות צעירים שמשרתים בצבא. הכסף צריך להיות מושקע במקומות שמלמדים בהם מתמטיקה ולא בישיבות המתעלמות מלימודי ליבה. צריך לייעד אותו לעסקים קטנים ולא לבעלי הון גדולים. זאת הסיבה שהאזרחים, שלא גומרים את החודש, שואלים איפה הכסף.
”בגרמניה, מדינה שבה 82 מיליון אזרחים, יש 15 שרים. בישראל יש 36 שרים וסגנים, ובגלל החסמים הבירוקרטיים האדירים זה עולה עשרות מיליארדי שקלים. שם נמצא הכסף. גם התרבות הכלכלית קלוקלת, והיא הסיבה לנפילת כלכלות כמו זו של יוון. יש קשר ישיר בין המילים ‘שר ללא תיק’ ובין הנוהג של אנשי מקצוע לשאול ‘עם חשבונית או בלי?’ זה יוצר עיוותים קשים”.
על האופן שבו ראש הממשלה בנימין נתניהו מנהל את ענייני הכלכלה הוא אומר: ”ביבי ניהל את הכלכלה נכון וברצינות בשנה וחצי הראשונות לכהונתו. מרגע שהרגישו בממשלה שהספינה הכלכלית מאוזנת, הם הפכו את הכלכלה למקור לחלוקת הטבות, הגדילו קצבאות ילדים ומרחו בכסף מקומות לא רלוונטיים. איזה ראש ממשלה הולך לבחירות משום שאינו מסוגל להעביר תקציב? השיטה קברה את הממשלה, שהשנתיים האחרונות לכהונתה אופיינו בבזבוז ובשחיתות”.
דווקא מכלכלת בחירות לפיד לא מודאג: ”יו”ר הכנסת רובי ריבלין מנסה לפזר את הכנסת כמה שיותר מהר כדי למנוע הצעות חוק פופוליסטיות, זה הדבר הנכון ביותר. אבל אני חושש הרבה יותר מהיום שלאחר הבחירות. אם הממשלה תמשיך כך יושת גל גזירות על מעמד הביניים. זה הטריק שהיא עשתה בשנתיים האחרונות ובפועל הוכפל הגירעון. אנשים לא יודעים שהגירעון הוא הלוואה שלקחנו מהילדים שלנו. נתניהו לווה כסף מהילדים שלנו והם כבר ישברו את הראש”.
שמעתי שהצוות שלך גיבש הצעה מקורית לפתרון בעיית הדיור להשכרה.
“ההצעה מקורית בישראל, אבל היא כבר יושמה בגרמניה”, מסביר לפיד. “93% מהקרקעות בארץ שייכות למינהל מקרקעי ישראל. ניתן לבנות 150 אלף דירות בעלות אפסית, והקרקע תישאר בבעלות המדינה. ההקמה תמומן בידי הגופים המוסדיים, שמבזבזים את הכסף על שטויות והרפתקאות בחו”ל”.
“המוסדיים מחפשים נכסים מניבים ל-20-30 שנה. בניין להשכרה למגורים הוא נכס מניב מעולה. את הבנייה ניתן לממן בשיטת המימון החיצונית של כביש 6. ליזמים יהיה אינטרס שהבניינים יאוכלסו, והמדינה תוכל להקצות 20% מהדירות להשכרה לבעלי מקצועות מועדפים. כך גם ניתן להוריד את מחירי הדירות לקנייה מ-127 משכורות ל-99.
הנשק של לפיד לחילוץ המשק מהבוץ הוא העסקים קטנים. “העסקים הקטנים הם שמאפשרים למשק לצמוח. מי שרוצה לפתוח כיום עסק קטן זקוק להלוואה ראשונית, והבנקים מבקשים שעבודים וגובים ריבית גבוהה. על-פי התוכנית שגיבשנו יש לייעל את המרכז לעסקים קטנים בתמ”ת ולתת לו ערבות, כי הוא מסוגל לאפיין אותם בצורה הטובה ביותר. כמו כן, ממשלת ישראל עדיין לא גילתה את האינטרנט, ואת ההדרכה הממשלתית לעסקים ניתן לבצע דרכו”.
מדוע נעלמת מהפגנות המחאה החברתית?
“בקיץ שעבר נטלתי חלק במחאה ואף כתבתי טקסט על מרד העבדים שנתלה על העצים בשדרות רוטשילד. הייתי בקשר עם אנשי המחאה בעבר, אך השנה היא איבדה כיוון, והעדפתי לא להיות חלק ממנה. ב-2011 הגיעו המוחים עם ילדים בני 3 על הכתפיים. השנה אי אפשר היה לעשות זאת כי היא הידרדרה לפסים אלימים”.
לפיד מסרב להתלהם בנושא שכר הבכירים במשק: “החברות הציבוריות
מה דעתך על תעסוקת חרדים ומיעוטים?
“מדובר בהליך רחב הרבה יותר מגיוס לצה”ל. הוא צריך להתחיל במערכת החינוך, שבה לא מלמדים מתמטיקה ואנגלית, שפה שאי אפשר להסתדר בלעדיה. כל אחד צריך לשרת מגיל 18 כי נושא הזכויות והחובות הוא בסיסי, ואני לא מבין איך אפשר להתווכח עליו. ביטול חוק טל הוא הזדמנות להפסיק את כליאת החרדים בישיבות. גם הציבור החילוני צריך לגלות פתיחות ולסייע בהכנסת החרדים למעגל העבודה”.
סבך נמנה עם מייסדי מעריב. אביך עבד שנים בעיתון וגם אתה נמנית עם כותביו. מה דעתך על המתרחש בעיתון?
“אני קשור למעריב רגשית. סבי היה בין 7 מייסדיו, אבי טומי עבד בו 48 שנה ואני 18 שנה. הדיון על סגירת מעריב לא צריך להיות כלכלי גרידא. עיתונות חופשית היא הדרך היחידה לאפשר לדמוקרטיה להתנהל, וזה האינטרס העליון של המדינה. ואולם, למרבה הצער זה לא האינטרס של הפוליטיקאים. אם אוזמן אגיע בחפץ לב להפגנה הבאה”.
ראש הממשלה נתניהו הודיע השבוע על הקדמת הבחירות משיקולי אחריות כלכלית. בעבר נהוג היה לשאול אם עד למועד הבחירות תפתח הממשלה את ברזי התקציב ותפזר כסף בחוסר אחריות. התשובה, כפי שניתן להעריך הפעם, שלילית.
ב-3 החודשים שנותרו עד לבחירות לא תופעל כלכלה לא אחראית מפני שהיא כבר מנוהלת בפועל זה יותר משנה. כלכלת הבחירות השתקפה במדיניות של האוצר ושל ראש הממשלה בתחומי משק שונים, בראש ובראשונה בהסכמי שכר שעלותם 7.2 מיליארדי שקל במונחי תקציב 2013: עדכון שכר עובדי המדינה שנאמד ב-3 מיליארד שקל (תוספת של 2.75%), עדכון דרגות במגזר זה (1%), תוספת של 220 מיליון שקל לשכר הרופאים, תוספת של 700 מיליון שקל לעובדי הקבלן ועוד. לכך יש להוסיף את עדכון שכר המינימום, שעד לפני שנה וחצי היה 3,850 שקל וכיום מגיע ל-4,300 שקל לחודש.
ולא די בכך: בזכות ועדת טרכטנברג הוחלט על הקמת ”גני טרכטנברג” שיקנו חינוך חינם לבני 3-4. ההפעלה (שמוערכת ב-3 מיליארד שקל) לא תמומן כמתוכנן באמצעות קיצוץ תקציב הביטחון, ולכן זו עוד חריגה מהתקציב. כלכלת הבחירות מתבטאת גם בהחלטה על הורדת מכסים גורפת, שהיקפה הראשוני נאמד ב-750 מיליון שקל. מאוחר יותר ובעקבות אילוצים תקציביים נקבע כי יבוטלו הפחתות המכס על מוצרי אלקטרוניקה בידורית.
נתניהו כבר ציין כי ”אין ארוחות חינם”, ולכן ההיקף הכולל של הקיצוץ הנדרש בתקציב 2013 עקב חריגות אלה הוא כ-14 מיליארד שקל. במערכת הבחירות יציג נתניהו את ההישגים, הכוללים את הרפורמה בסלולר וטיפולי שיניים חינם לילדים. מובן שאת מחירן של הטבות כמו העלאת מס ההכנסה, העלאת המע”מ ל-17% (ואולי אף ל-18%) ומיסוי הבירות והסיגריות איש לא יטרח להזכיר.
3 פעמים ביקרתי ברוסיה. הראשונה היתה באוגוסט 2001 במסגרת משלחת יזמים צעירים לתחרות בינלאומית במוסקבה. הפעם השנייה היתה ביקור עסקים בסוף 2010, במוסקבה שרר אז קור “נורמלי” לעונה, מינוס 20 מעלות.
בשבוע שעבר חזרתי משם, והפעם מביקור פרטי שכלל גם שהייה בסן פטרסבורג. מוסקבה המשתקפת מעיניו של תייר שונה כמובן מזו הניבטת מעיניו של אזרח המקום. למרות זאת, כתייר פרטי היתה לי ההזדמנות לאבחן את מה שנוסע המגיע לביקור עסקים קצר אינו מספיק.
מוסקבה בסתיו 2012 מצויה בתנופת פיתוח אדירה, בעיקר מצד יזמים בינלאומיים. היא נהנית ממערך משוכלל של רכבות תחתיות, שהביקור בהן מזכיר סיור לא מודרך במוזאון. למרות זאת, במרבית שעות היממה יש בעיר פקק תנועה ענק. הנסיעה במכונית משדה התעופה למרכז העיר נמשכה שעתיים וחצי. למבקר מומלץ לוותר על נסיעה ברכב או במונית ולהסתפק ברכבת המגיעה למרכז העיר.
מוסקבה אינה ידידותית בעליל לתיירים. שני מיליון תיירים הפוקדים את העיר מדי שנה בשנה הם אפס קצהו של פוטנציאל התיירות העצום במקום, אבל נדמה שרשויות העיר ואולי גם המדינה אינן מתאמצות. השילוט במרבית המקומות הוא ברוסית, ומעט מאוד תושבים מבינים אנגלית. אם תייר יפנה במקרה לשוטר מקומי הוא יתייחס אליו כאל חייזר, מטריד סדרתי או בעל ליקוי הבנה בסיסי.
מבחינה זו סן פטרסבורג שונה. קרבתה למדינות הבלטיות מקנה לה פן מסוים של עיר בינלאומית, וגם הרכבת היוצאת ממוסקבה לעיר הצפונית נוחה להפליא. היא מאופיינת בדייקנות המתאימה לזמני הרכבות בגרמניה או בשווייץ.
ניתן לתאר בהרחבה את המוזאונים, את השחזור המפתיע של תרבות ימי הצארים ואת נפלאות הקולינריה, אבל ברשותכם אתמקד במה שמכונה “יוקר המחיה”.
פערי השכר ברוסיה ויוקר המחיה הם עצומים. כיכר לחם שחור בקרבת הכיכר האדומה במוסקבה עולה לא פחות מ-350 רובל (שהם כ-50 שקל). הלימון הוא מוצר יקר ערך בעיר, ומי שמזמין פלח ממנו כטוויסט לדרינק או בצד המנה מחויב בתוספת תשלום. כך גם באשר לתוספת רוטב. רק תארו לעצמכם מה היה קורה לו התרחשו תופעות כאלה בישראל.
מי שבאמת מסוגלים לשלם מחירים כאלה הם התיירים, שכבכל מקום משלמים יותר בהשוואה למקומיים, וברוסיה על אחת כמה וכמה. גם שכבת האוליגרכים שצמחה ב-15 השנים האחרונות מסוגלת לשלם כאוות נפשה, ועל-פי המגזין פורבס מספר המיליארדים הרוסים היה ב-2009 101 - נתון שני רק למספר בארה”ב.
השכר המקובל למשרת שכיר שווה ערך לכ-750 דולר בחודש, אבל היתרה - הרוב - משולמת במזומן מתחת לשולחן. כולם מכירים את התופעה, אך לא מתמודדים איתה, וזה יקרה רק כשהמשטר יסמן מישהו ואז גם יולבשו עליו כל תחלואי המדינה.
פערי השכר ויוקר המחיה ברוסיה עלולים היו להתרחש גם בישראל אלמלא התפנית במדיניות הממשלתית לפני שנה, לא מעט בזכות המחאה החברתית. לא בטוח שברוסית יש תרגום למילים ”מחאה חברתית”. מי שינסה לחפש במילון או להמציא את הביטוי עלול להיזרק לכלא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם