סיטרואן C אליזה: מתאימה למשפחת ישראלי
סיטרואן C אליזה לא יקרה, חסכונית בדלק, נטולת אבזור מיותר ובעלת תא מטען ענק. הבעיה היא שיש לה יותר מדי מתחרות בשוק המשפחתיות. אייל לוי ערך לה נסיעת מבחן בברצלונה, ושכולם יקפצו
בשביל הכסף שאתם משלמים, והיא עומדת לעלות 110 אלף שקל, לא צריך יותר - אוטומטית, מרווחת, מגיעה לעבודה בזמן. היא לא היפה בשכונה, זה נכון, היא אפילו די משעממת בעיצוב הפנימי שלה, אבל תנו 300 אלף ואני מביא לכם רכב פרימיום דנדש מהניילון. אה, אין בחשבון הבנק? הבנתי.
אני אומר לכם שרק בגלל החובה העיתונאית והרצון לא להפיל אתכם בפח קרעתי לאוטו הזה את הצורה בכל המבחנים המותרים על-פי החוק, וגם מתחתי קצת את הגבולות עד שהמשקיפים מטעם היצרנית התערבו. במשך יומיים העמדתי אותו בשלשות בכפרים הקטנים של צפון ספרד וברחובותיה הצרים של ברצלונה. אפילו כשהלכתי לשתות אספרסו קצר ברמבלאס השארתי אותו בחניה והזהרתי שאני לא רוצה לשמוע ציוץ מהמנוע כשאני חוזר.
שמש חמימה קיבלה את פנינו ביציאה מנמל התעופה אל פראט בברצלונה. לא חם מדי, לא קר מדי, אידאלי לנסיעה בדרכים הצרות שהארץ הזאת מגישה ליד הטאפאס. לקחנו את גרסת הדיזל הידנית של האליזה שתוביל אותנו הרחק להרים, שם נוכל לבדוק את סבולת הלב-ריאה של המכונית.
אני יודע שרובכם שומעים "ידני" וכבר מפהקים ומתכננים לעבור עמוד כדי לראות כמה הפסדתם במניות, אבל עצרו שנייה. ההילוכים היו רכים ונעימים. למי שקצת נמאס לו מהשיעמומון שמציעות האוטומטיות כדאי לנסות. כי אפילו באליזה הזאת, שהיא לא פסגת חוויית הנהיגה, ניתן להרגיש את הרכב.
עלינו על כביש C31 לכיוון טראגונה ואז חתכנו לסיטג', השוכנת לחוף הים. אגב, זו העיירה האהובה באזור על הקהילה ההומו-לסבית, אם בכל זאת שאלתם. עם נופים כאלה, כשהחוף במרחק נגיעה, מי בכלל שם לב לרכב? וזה מה שטוב בסיטרואן הזאת: היא סולידית, לא מושכת את תשומת לבו של הנהג בכל מיני אבזורים מפנקים. ניסיתי בכוח להיזכר בפרט פנימי כלשהו שהשאיר עליי רושם, ולא מצאתי. אולי המזגן שמקרר מצוין. אולי המשענת ליד שקרובה לתיבת ההילוכים. לי זה לא הפריע, אני אוהב לפנק את הימנית שלי, אבל היה מי שזה קצת צרם לו בהעברות. עניין של טעם.
התחלנו להיכנס להרים. עליות, סיבובים. זה המקום לבדוק את הכושר הגופני של הסיטרואן. נפח המנוע שלה הוא 1,600 סמ "ק, והדיזל, שלפעמים יכול קצת לבאס, דווקא לא הפריע. היצרנית מספרת שדגם הדיזל שותה בדרך בין-עירונית ליטר ל-26 ק "מ. בנסיעה משולבת (עירונית וביןעירונית) הוא צורך ליטר ל-23 ק "מ. בדגם הבנזין דיברו על ליטר ל-19 ק"מ בנסיעה בין-עירונית ועל ליטר ל-15 ק "מ בנסיעה משולבת. אתם כבר יודעים איך זה יצרניות,
עברנו יערות, כרמים. עצרנו לשאוף אוויר צלול ביציאה מאוליבלה - כפר קטן שכמעט נכחד בזמן שביקרה שם המגפה השחורה בערך לפני 1,000 שנה . עכשיו הוא נראה כמו מקום נהדר לתפוס סיאסטה. אבל במבחנים אני משתדל לא להסתכל על הנוף, אז הצצתי בתא המטען. הורים יקרים המסתובבים עם עגלות, מומלץ לכם להעיף מבט על הטוסיק הזה. אחד הדברים הראשונים שאני בודק ברכב זה הבגאז', כי שלי תמיד מלא בשמיכות, בצעצועים, בשישיית מים מינרליים ובעתיקות שסחבתי מהחפירות בקיסריה. אני פשוט חייב בגאז' גדול, וכאן הוא חתיכת האנגר.
המשכנו בנסיעה בחזרה לברצלונה דרך הכבישים הצרים ליד מולינס דל ריי - אתר פופולרי במיוחד בקרב רוכבי אופני כביש, עם כל העליות והירידות, אבל פופולרי פחות בקרב נהגים אחראים, שצריכים לפקוח 10 עיניים. סיימנו את הנהיגה ממש בזמן השקיעה. יצאתי מהרכב בלי כאבי גב, כשהצוואר משוחרר והעיקר - עם תחת לא תפוס. זה דבר חשוב מאוד במכוניות האלה, שצריכות רק להביא ולהחזיר ולא מתיימרות לפנק עם כורסת מסאז'.
בערב חתכתי לקאמפ נואו לראות את ברצלונה מנצחת את סלטיק בליגת האלופות. לא באתי בסיטרואן, מה אני משוגע להסתובב עם 80 אלף איש שמחפשים חניה? הקטלונים ניצחו את הסקוטים בשנייה האחרונה, ואני יצאתי עם חיוך על הפנים.
אבל השעון המעורר מיהר לצלצל למחרת בשעה 7:00. הסתכלתי מבעד לחלון, וחושך מצרים. ביום רגיל הייתי ממשיך להתכרבל במיטה, מזמין שירות חדרים ויוצא למרפסת עם חלוק משי, אבל הגענו ליום המסכם במבחן של סיטרואן אליזה. כאן ייקבע אם פניה לישראל או שתישאר במפעלים בוויגו שבספרד ותחפש שוק אחר.
הפעם נכנסנו לרחובותיה הצרים של ברצלונה כדי לבדוק את ייעודה האמיתי - הנסיעה לעבודה. לקחנו את דגם הבנזין, 1,600 סמ "ק, האוטומטי שפונה לנהג הישראלי. אני רואה את הסיטרואן כתחליף ל מאזדה 3, אבל הבעיה היא שעוד ועוד מכוניות בקטגוריה הזאת מתחרות על חנייתנו הצרה - סיאט, סקודה, פיג'ו. זהו קרב לא קטן, במיוחד על ציי הרכב ההולכים ומתרחבים.
הדגם האוטומטי קלע פחות לטעמי. אמנם יש בו כפתור ספורט, אבל למה אני צריך כזה בפקקים של הבוקר? מספיק שהוא נוח ושקט. אין לו מצלמת רוורס כמו בלא מעט מכוניות, אלא מסך שמציג את המרחק בין המכונית לחפץ שנמצא מאחור, וכשמתקרבים ממש מופיע צפצוף כזה שלא מותיר ברירה אלא לעצור. אני אולד פשן - עם כל מצלמות הרוורס אני עדיין מציץ לאחור, והמסך הזה היה דווקא ידידותי יותר מבחינתי.
עשינו סיבוב עירוני בפינות החמד שברצלונה מציעה. אמנם הסיטרואן נאלצה לא פעם לעמוד בפקקים ובעומס התנועה, אבל הגה רך ומושבים נוחים חיפו על אי-הנוחות שכל עיר גדולה מציעה. לסיטרואן הזאת יש קהל יעד ברור - בעלי משפחות; מעמד בינוני שלא מחפש ריגושים מיוחדים בחיים, אלא חי בשביל לחיות ולא מנסה לחצות גבולות. זהו שוק של מיליונים.
החזרנו את המכונית. שאלו "איך היה? ", אמרנו "בסדר גמור". לא היו ציפיות גדולות, ועל הציפיות שכבר היו היא בהחלט ענתה. אני יכול לזהות כאן הזדמנות ללהיט, אבל יהיו מתחרות עיקשות בדרך לפודיום, והמאבק יוכרע ככל הנראה רק במצלמות הפוטו פיניש.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם