אנרגיות חיוביות: ארה"ב מפסיקה את התלות בנפט העולמי
תשכחו מאסדות קידוח בלב ים. בארה"ב מתכוננים לדבר הבא - הפקת אנרגיה מבארות קידוח גז שנמצאות בלב שטחים כפריים, או מיוערים. רבים טוענים שהקידוח עלול לפגוע במאגרי המים הנקיים, אבל הכפריים כבר חוגגים: "עכשיו יש פה עבודה לכל מי שרוצה לעבוד," הם אומרים
למעט מקרים של שימוש באנרגיה סולרית ובאנרגית הרוח, אספקת האנרגיה של העשורים הבאים תגיע דווקא מבארות קידוח גז של חוות כפריות, או כאלה שיוסתרו בלב יערות. כך, בכל אופן, טוענים הפעילים בתעשיית האנרגיה.
הכותרות מבטיחות שינוי גיאו-פוליטי מרחיק לכת. אחרי שני סכסוכים מלחמתיים בעיראק ובאפגניסטן, שרבים חושבים כי המניע האמיתי להם היה הבטחת אספקת האנרגיה לארה"ב, השיטה השנויה במחלוקת הידועה בשם סדיקה תת קרקעית, או "פראקינג," מציעה כיום לצפון אמריקה סיכוי ממש לעצמאות בתחום האנרגיה.
יותר מ3,000- בארות נקדחו מאז שנת 2003 באגן הגז 'מרסלוס שייל' בפנסילבניה שבארה"ב. מומחים מעריכים שקיים באזור פוטנציאל של כ14- טריליון מטרים מעוקבים של גז טבעי, דבר שהופך את מרסלוס שייל בלב אזור האפלאצ'ים המיוער לשדה הגז השני בגודלו שנתגלה אי פעם.
כמעט בין לילה נוצרו באזור 240 אלף מקומות עבודה חדשים - מספר דמיוני באזור שסבל עד אז מאבטלה. יצרני נפט וגז, חברות קדיחה, שינוע ותמיכה הפועלות באזור, מכניסות כיום מיליארדים בכספי מיסים לקופת המדינה.
את אותה תמונה ניתן לראות היום במספר אזורים בארה"ב, שבהם הטכנולוגיה המתפתחת מאפשרת גישה למאגרים עצומים של גז ושל פצלי שמן החבויים מתחת לאדמה.
מעל 20 מדינות שונות בוחנות את האפשרויות לכריית פצלי שמן והמוקדים העיקריים שבהם הם חבויים הם אגן וויליסטון בצפון דקוטה (אזור שהפוטנציאל העצום בו העניק לו את הכינוי "ערב הסעודית החדשה,(" איגל פורד (תצורה גיאולוגית המשתרעת מדרום וממערב לסן אנטוניו ועד לרדו שבטקסס,( וכאמור מרסלוס שייל, שחוצה שלוש מדינות (מצפון מערב וירג'יניה, דרך פנסילבניה, ועד לדרום מדינת ניו יורק.(
דוח חדש של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה מגלה כי בעוד שכלכלות מתפתחות הופכות ליותר ויותר תלויות בספקי הנפט במזרח התיכון, עד שנת 2035 תגיע ארצה"ב למצב כמעט אוטרקי שבמסגרתו תוכל להסתמך כמעט לחלוטין על אנרגיה עצמית.
נמלים שעד כה נעשה בהם שימוש לצורכי ייבוא של גז ונפט עוברים עכשיו הסבה כדי שיוכלו לשמש גם לייצוא מארה"ב למדינות אחרות.
המטרה של עצמאות אנרגטית מונעת בעיקר מטעמים פטריוטיים. "נשמח לראות את ארה"ב עצמאית בהיבטי האנרגיה במקום שתסתמך על חוסר השפיות של המזרח התיכון," אומר ג'ף טיילר, מלשכת הסחר של מונטרוז באזור מרסלוס שייל.
טיילר, בעליה של סוכנות רכב מקומית, אף מוסיף כי רוב האנשים במקום מתרשמים ואף מרוצים מכניסתה של תעשיית האנרגיה
בשבוע שעבר אותם יתרונות, יחד עם החששות בדבר זיהום של מי התהום והפחדים מרעידות אדמה, עלו למרכז תשומת הלב כאשר ממשלת בריטניה נתנה אור ירוק לסדיקה תת קרקעית לצורכי כריית פצלי שמן מלב האדמה.
ולמרות זאת, קשה למצוא בעמקים הירוקים של אזורי הספר בפנסילבניה מישהו שאינו מאמין ביתרונותיה של השיטה. "אם ה'פראקינג' לא היה מגיע אחרי המשבר של ,2008 היו רואים כאן הרבה בתים מעוקלים," אומר נלסון וורן, דור רביעי לנהגי אוטובוס בית ספר שחי קרוב לניומילפורד בעמק סוסקהאנה.
"הפרויקט הזה הביא לכאן אופציות תעסוקה. היום אפשר לראות הרחבות בנייה בבתים, חוות עם ציוד חדש. חברות הנפט השקיעו גם הרבה כסף בבתי ספר ובבתי חולים מקומיים."
בחוות החלב של משפחת וורן בניו מילפורד נקדחו כבר שתי בארות לכריית פצלי השמן. משפחות מקומיות מקבלות תשלום עבור הזכות לקדוח בשטחן וגם עבור המינרלים שמתחת לקרקע. הסכומים יכולים להגיע אפילו לכ600- אלף דולר בחלק מהמקרים.
כמו כן, המשפחות יקבלו גם תמלוגים על הנפט שיופק מהפצלים. גובה התגמולים תלוי בהתקדמות בתחומי הקידוח ובאם המחירים של גז טבעי ופצלי שמן יישארו ברמתם הנוכחית או ירדו.
תהליך הפראקינג לצורך כריית פצלי השמן אינו חדש כשלעצמו, אבל טכניקות הקידוח שבהן משתמשים כיום מעוררות חששות בקרב רבים. תחילה קודחים לעומק ואז במאוזן לאורך כמה מאות מטרים, לפני שמוכנסים לקידוח חומרי נפץ ומים בלחץ.
בהקשר זה יש לציין שחוסר האמון הציבורי בחברות האנרגיה התגבר מאז האסון של חברת BP British Petroleum במפרץ מקסיקו. ב20- באפריל 2010 התפוצצה וקרסה אסדת הקידוח ,Deepwater Horizon שחכרה החברה באזור.
הבאר שבקרקעית הים המשיכה לפלוט נפט וגז טבעי במשך למעלה מחודש, וגרמה בכך לאסון האקולוגי שנחשב לאחד מהגדולים בהיסטוריה. רק ביולי ,2010 שלושה חודשים לאחר האסון, נעצרה הדליפה. המתנגדים לשיטה טוענים כי חלק מהכימיקלים המעורבים בתהליך יכולים לחלחל למי התהום ולזהם אותם.
מנהל קידוח באחד האתרים שהסכים להתראיין, עומד על כך שתסריט האימה הזה כמעט בלתי אפשרי. "כל כוח הסוס שבעולם לא יביא את הכימיקלים האלה אל פני השטח," הוא אומר, ואינו מסגיר את שמו בשל מגבלות החוזה. "הם שמעו על האסון של BP אז הם חוששים. אבל אנשים לא יודעים מה באמת קורה. זה היה רק עניין של עיגול פינות: BP פשוט פישלו."
בתעשייה טוענים שהחומרים הכימיים שבהם נעשה שימוש בפראקינג מוכרים. "הם לא שונים ממה שניתן למצוא מתחת לכיור מטבח ממוצע," אומרים שם. גם ראש עיריית ניו יורק, מייקל בלומברג, אמר ש"השימוש הנרחב בגז טבעי הגיוני מאוד מבחינה כלכלית ומבחינת איכות סביבה."
אך למרות ההצהרות על בטיחות כמעט מוחלטת, אף לא חברה אחת הפועלת באזור מרסלוס שייל, או מי מהנציגים הפוליטיים שלהן בוושינגטון, הסכימו לסייע או להתראיין לכתבה זו.
המים ממרסלוס שייל זורמים לאגן נהר דלאוור, דרך אזורים שבהם ניו יורקרים אמידים מחזיקים בתי קיט, ולתוך השמורות שמספקות לניו יורק מים לשתייה. התנגדות הסלבריטאים לפראקינג, שמובלת על ידי בעלי נכסים כמו יוקו אונו והשחקן מארק רופאלו, הביאו את התעשייה למצב של מגננה.
כמה קילומטרים מדרום למונטרוז נמצאת דימוק, שם לפני ארבע שנים נתקלה חברת "קאבוט גז ונפט" בבעיות של לחץ גז גבוה בקידוח. התוצאה היתה אז דליפה אל מערכת המים. בקאבוט אמרו אז שהזיהום נגרם בשל "סוגיות של עיצוב האריזה."
המקומיים בדימוק אומרים שהמים בעמק ההוא תמיד היו מלאים במתאן, ושהחוואים יכלו ממש להבעיר את המים. ועדיין, קידוחי קאבוט ,שנסתמו מאז התקרית, הפכו למושג נרדף לרשלנות בתעשייה.
המחלוקת סביב להליך הפראקינג הופכת לויכוח קלאסי בין צדדים פוליטיים וכלכליים. מדובר במאבק בין אורחים עשירים שמגיעים לעיתים קרובות מהעיר, נגד המקומיים קשי היום שמתעבים את ההתערבות מבחוץ.
"הם חושבים שאנחנו רק חוואים מפנסילבניה - אבל תאמין לי, אנחנו לא טיפשים," אומר טיילר. "זאת המנטליות הישנה של מחבקי העצים. תשאל את יוקו איך היא מתנייעת בעיר ואיך הדירה שלה מחוממת. או שהם נאיביים או שהם סופר-צבועים."
טיילר מתייחסת לשימוש של "יפי הנפש" במקורות אנרגיה בזמן שהם עוצמים עיניים להליך ההפקה שלהם." בכל מקרה, מי השפכים שבהם נעשה שימוש בתהליך הפראקינג, או המים שמזדהמים בטעות, ממשיכים להיות בשימוש. בחלק מהאזורים המחסור במים עשוי להגביל את התפתחות התעשייה, או לשים אותה בעמדה בה היא מתחרה בחקלאות.
באזור מרסלוס פרסמו חברות הנפט תכניות לבנות מפעלים לטיהור מי שפכים. מומחים, ביניהם אברהם לוסטגרטן מאתר התחקירים פרו-פובליקה, מאמינים כי בסוגיית הסביבה "אפשר לטפל על ידי שימוש בתהליכי הקידוח הטובים ביותר, בהשקעה בטכנולוגיה וכמובן בפיקוח צמוד."
סקרים מראים שבפנסילבניה קיימת תמיכה בפראקינג, למרות התנגדות של 45 אחוזים באזורים הכפריים מחוץ לניו יורק. עם זאת, מה שלא יחליטו בתפוח הגדול, יהיה קשה לעמוד בפני ההבטחה של אספקה כמעט בלתי מוגבלת של גז, כמו גם של נפט מהמאגרים בטקסס ובצפון דקוטה, הן ברמה הארצית והן במחוז סוסקהאנה.
"פעם האזור הורכב רק מחוטבי עצים ומרפתנים," אומרת בעלת הדיינר מרלין פק בעודה בוחנת שולחנות עמוסים בעובדי צינור הגז. "עכשיו יש פה עבודה לכל מי שרוצה לעבוד. זאת עבודה קשה, אבל היא זמינה. פעם בכמה זמן יש עניין עם המים, אבל היתרונות עולים על החסרונות."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם