יונדאי ולוסטר טורבו שונאים סיפור אהבה
הוא כמעט נפל באהבה (די סלחני על הצוהר שמחליף את החלון האחורי ולא מתלונן על היעדרותן של 2 דלתות), אבל הוא בכל זאת כתב מחוספס עם רקורד של לב שבור
ואז ראיתי אותה. ספורטיבית, קופה, צבע כחול, שני פסים לבנים בצדדים, מנוע שמקרקר באכזריות עם כל לחיצה על הגז. אמרתי לכולם שהיא שלי ואפילו הזמנתי אותה לצ'ייסר של שמן מנוע, בדרך לחיים משותפים, כך לפחות פנטזתי.
באותו זמן שום דבר לא הזיז אותי מהמטרה. בבדיקת קניה לא שמעתי שהבוחן סיפר על צרור הרג'קטים שמגיע מהמנוע ואפילו לפגיעה בשאסי כמעט ולא התייחסתי מכיוון שהמוכר, הציקלומט הזה, אמר שזה כלום, פעם עלה על מדרכה, אולי גירד משהו, לא ביג דיל. הייתי מאוהב ושילמתי מחיר מחירון, כמו אחרון הפראיירים.
מאותו יום ארור לא הפסקתי להיכנס למוסך. הייתה לי כבר חניה קבועה על הליפט. לדעתי המוסכניק שלי חי היום באיי סיישל רק בזכותי, ואפילו למגן הוקרה הוא לא דאג לי.
זה היה סיוט מתמשך. כשמכרתי את הרכב (שמו שמור במערכת) התברר שהגירוד בשאסי היה משהו יותר קרוב לתאונה קטלנית. כנראה שניסרו וחיברו מחדש אחרי שחילצו את אחרוני הפצועים. בסוף מכרתי אותו לסוחר גמלים תמורת סכום סמלי וסיבוב. מאז אני מקפיד להירגע, לא להתלהב. אני יכול לסובב ראש ללמבורגיני, פרארי, פורשה, אבל רק כאלה שהן מחוץ לתחום מבחינתי. מהשאר אני מתנזר, גם אם הן מציעות יפה.
הכל היה נכון עד שראיתי את הולוסטר. אני זוכר אפילו איפה הייתה הפעם הראשונה ובאיזו חניה היא ישבה. עצרתי, עשיתי יו-טרן, סיבוב קצר, בחינה מקרוב. יונדאי? לא יכול להיות.
לא להאמין למה מסוגלים הקוריאנים האלה. עד לפני כמה שנים הם היו עושים מכוניות שרק מלהסתכל עליהן הייתם נרדמים. קופסאות פח שאפשר היה לשים בהן תירס... ועכשיו? פאר היצירה. אני חייב אחת כזאת. יצאתי לדרך ביום שישי שעבר ביום שהעולם אמור היה להסתיים.
הגשם היכה בכביש בחוזקה וידיעות על מותה של אישה יקרה שברו לגמרי את מצב הרוח. לא אומר, חלילה, שרכב יכול לנחם אחרי ידיעות קשות, אבל בימים כאלה, כשרוצים קצת זמן לבד, עדיף לעשות זאת עם פרטנר שמשתף פעולה ולא עם אחד שממרר את החיים. רק המראה המופלא של המכונית הזו כבר העלה אצלי חיוך קל. מיד הבנתי למה התאהבתי. נמוכה, כמעט שטוחה. מראה של צ'יטה בזמן האצה.
מי שעבד על העיצוב נראה שקרע הרבה סקיצות לתוך הלילה עד שעלה על המראה הנכון. בפנים כיסא ספורטיבי נוח קיבל את פניי. אני הלכתי על הדגם הידני. מנוע טורבו, 186 כוחות סוס, 1600 סמ"ק, כי אם כבר להרגיש אותה אז לפחות גם לשלוט בנסיעה. יצאנו לדרך, עוד לא הספקתי ללחוץ על הגז ובעל הונדה סיוויק ביקש שאפתח חלון. גשם בחוץ והוא מתחנן לצ'אנס. "תגיד", שאל. "איך היא“?
הזהירו אותי שהיא תסובב ראשים, כי גם הצבע מיוחד. שימו לב היונדאי האלה הלכו רחוק. צבע אפור, עכבר, לא מטאלי, אלא יותר לכיוון מאט. משהו מרשים, אבל מדובר בסופגנייה עם חרדל. לא כדאי להיכנס אתה למכונת
בכל מקרה הסברתי למתעניין שאפילו לא הספקתי להתרשם מהביצועים. שיקנה מעריב ביום רביעי, כל הפרטים יהיו בפנים, כולל המחיר. אני והמגה-בייב יצאנו לכיוון לטרון, מיני ישראל. מה אגיד לכם, זה לא רק המראה היפה, למרות העדינות של הצבע, זה גם הביצועים שכובשים. מוט הילוכים קטן, חביב. לא משלב הילוכים כמו חמאה, מרגישים אותו ומרגישים את העוצמה של כל אחד מששת ההילוכים שהחייה הזו מציעה. הרכב טס. הטיפות ירדו עליו וביקשו למלא את הכינרת.
תוך 8.4 שניות הוא טיפס למאה קמ"ש, לא ראה את הרכבים האחרים ממטר. הוא מסוגל להגיע עד 214 קמ"ש, בבקשה לא לנסות. רק יש לי הערה קטנה, כי הבטחתי שלא כמו בהתאהבות הראשונה שהפעם אני אתעכב על הצרימות. ובכן, השמשה האחורית בגלל המבנה המדהים, קצת מגבילה את הראות. לא במיוחד נוח, למי שממש חשוב לו לדעת איזה רכב מתקרב מאחור. צריך להתרגל גם לפס הקטן באמצע, מין הרגשה של חרך ירי, אבל אתם יודעים, כמו במציאות, אין מישהי מושלמת.
ורגע, יש עוד נקודה, שמבחינה מסוימת היא שיחוק ומצד שני חייבים להסתגל אליה לפני שממשיכים. המבנה הייחודי של שלוש דלתות כשאחת מהן נמצאת מאחור... בהתחלה הרמתי גבה ורק אחרי ניתוח מעמיק, עם צוות היועצים, הבנתי את המטרה. כמה פעמים אמרתם לילד שלכם 'אל תצא מהצד של הכביש'?
אין כמו חורף בשביל רכב שכזה. ארבעה אנשים יושבים בו בכיף. יש גג שמש למי שרוצה לראות את הטיפות בגודל טבעי; יש מסך טאץ' בכדי להחליף תחנות רדיו; יש מחשב דרך שסיפר לי שאני צורך ליטר דלק על כל 10.4 קילומטר (היצרן דווקא סיפר שהשתייה בנסיעה משולבת היא ליטר על כל 14.5 קילומטר).
חזרתי לתל אביב בשעות אחר הצהריים, קצת יותר רגוע. הולוסטר היא אכן פרטנרית טובה לנסות ולהשכיח את הבאסה. אם יש אוכל מנחם, כמו שחיים כהן אומר, אז יש גם רכב מנחם, כמעט חבר.
אני מאוד מקווה שהרומן בינינו לא יתקלקל כמו בפעם ההיא לפני עשרים שנה כשהלכתי עם העיניים הגדולות במקום עם הראש הבריא. טוב, ההיא הייתה אירופאית מפתה וזו קוריאנית, עם מנטאליות אחרת. עם אחר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם