מלחמת ס' ב-ס': על מלחמת הסבתות
הילד רק נולד, אבל מעל ראשו כבר מתחוללים קרבות ענק בין סבתא מצד א' לסבתא מצד ב,' שרק מתגברים במרוצת השנים. ומתי זה נגמר? אולי מתחת לחופה, וגם זה לא בטוח
עוד בנושא: סבתא מדרג ב': אפליית הסבתא מצד האב
כבר ליד חלון הזכוכית הגדול, כשהאחות מניפה את הפלא, זה מתחיל. למי הוא דומה? צד א' בטוח מעל לכל ספק שהאפרוחון, פניו מכווצות, עטוף כאפון זעיר, דומה ב ד י ו ק נמרץ - מה אני אומרת דומה, קופי! - למשפחה שלנו. אלא שכוח ב' מתעשת מיד ומשיב מלחמה בנשק
נו באמת, מה היא יודעת? סבתא א' יודעת שיש למרוח עארק על בטנו של התינוק כשהגזים מציקים לו. השנייה תצקצק בשפתיה ותמלמל משהו על הגישה הפרימיטיבית, שכן היא מצדדת בוודקה, שנשמעת באוזנה הרבה יותר מיוחסת. את התינוק משכיבים על הצד-על הגב-על הבטן. להחזיק על הידיים זה פינוק אצל האחת ומעשה שבונה את הקשר תינוק-אם אצל השנייה. ואין מקום לפשרה.
ואלה, יקירי, רק הזרעים הראשונים. במהלך השנים, וככל שיתרבו הנכדים, יהפכו הזרעים לעצי באובב פראיים. שכן, יש אינסוף עניינים הרי עולם על הפרק - הרגלי השכבה, סידורי האכלה, מנהגי שטיפת ידיים, סגנונות לבוש, סוגי צעצועים, שעות אמבטיה - שלא לדבר על סוגיית הסוגיות: הנקה - כן או לא. והכל מעל ראשה של היולדת האומללה, ששואלת את עצמה איך זה שלא נענתה להצעה להאכיל ג'ירפות בניו זילנד או להיכנס למנזר באלכסנדריה.
"כמה זמן הייתם שם"? (כלומר בבית היריבים.( "מה היא עושה עם הילד? לגו? תסלחי לי - אני נגד. חשוב להקריא, זה מפתח שפה," מסננת הלוחמת מצד א,' "בינינו, לך תדע מה יש בפלסטיק הסיני הזה." ושלב החקירה הנגדית בצד ב:' "ישבתם בבית ושיחקתם מונופול? מה קרה? היא כבר לא יכולה לעשות משהו עם הנכד/ה שלה? לקחה אותך ללונה פארק? שטויות, אני אקח אותך ללונה גל. האמיתי."
וכמובן, שלב השוואת המתנות: "מה היא קנתה לך, אופניים? אני שואלת אתכם, איך מביאים לילד אופניים, רק אתמול קראתי שילד נפל מאופניים וזה נגמר בחדר מיון. חליפה? סגולה? נו באמת, מי קונה סגול לילדים."?
נדנדה גורמת סחרחורת, פאזל מקלקל את העיניים, מכונית מכבי אש מביאה מזל רע... אז רציתי להגיד לכן, סבתות יקרות שלי - הרפו. צאו משדה המוקשים לפני שהכל יתפוצץ ויתיז הרבה רסיסים. לעולל הזה, ששוקל בקושי כמו תרנגול, יש לב בגודל של ירח באמצע החודש. לב שיכול להכיל שבעים סבתות, שאוהב אותנו גם בלי הטיול לפריז, שמעריץ אותנו גם בלי כרטיסים לפסטיגל, שמת עלינו גם אם נשיר לו בסומלית. כמו שאמרה לי נכדתי שירה, כששאלתי מה היא רוצה מתנה ליום ההולדת. "עוד סבתא." למה? "ככה, כי זה טוב." אז יקירותי, תאמינו לשירה.
כנסו לפייסבוק של להיות הורים והשארו מעודכנים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם