סבתא סבבה: המדור של אדיבה גפן
אדיבה גפן הייתה בטוחה שהיא הסבתא הכי קולית בעולם - עד שהתברר לה שאין כזה צירוף - "סבתא קולית". המדור של הסופרת אדיבה גפן - מההתחלה
סבתא מהדגם הישן. שאטרסטוק
הייתי מה זה משוכנעת שאני סבתא מדגם חדש, מתרוצצת בג'ינס ובסניקרס, מתגלשת במגלשה, מנצחת במחבואים, יודעת בעל פה את מילות השירים של אביב גפן, מלמדת את הנכדים לאהוב את החיפושיות. אני מסמסת לקטנים דברי הבל, שולחת להם בדיחות באינטרנט, חברה שלהם בפייסבוק, מצייצת להם בטוויטר.
שירה נכדתי הנערצת קוראת לי "סבתא מצחיקולה" ואני קוראת לה "שירקולה," ושתינו הולכות לנו ושורקות יחד את הפינק פלויד. בקיצור, סבתא הכי קוקי שבעולם.
אנחנו מתפוצצות מצחוק כשאנחנו נזכרות במראה אמותינו, הסבתות של פעם, יונה או כרמלה, במשקפי קרן, חלוק משובץ ונעלי בית מקורדרוי. נו באמת, מה לי ולאמא שלי, שעיקר תרומתה לחיי הנפש של ילדי הייתה טיגון אובססיבי של שניצלים, סריגת אפודות מזעזעות ובדיקה יומיומית של מצב התזונה שלהם (לפי כל אמות המידה הסבתאיות שלה הם היו ילדים בסיכון גבוה, מאחר שלא תקעתי להם מרק עוף ואטריות.(
ביני לבין האשה האפרפרה שהתהלכה בחלוקים משובצים, נעולה בנעלי בית מקורדרוי, ששערה הלבן משוח בשוקינג כחול ושבילתה זמנה במשחקי רמי - אין ולא כלום. עד שלפני שבוע הכל התנפץ, והתגלתה לי האמת על כל מערומיה.
שירה, נכדתי המפוארת, הציגה בפני בגאווה ציור מעשה ידיה שזכה בפרס בתחרות שהתקיימה בבית הספר שלה. נו טוב, אני חושבת, עם סבתא סבבה שכזו, איזו נכדה כבר יכולה לצמוח. "תראי, המורה אמרה שזאת עבודה מדהימה," אמרה הנערצת ודחפה לפני את הדף.
על הדף נראתה אשה אפרפרה, מכורבלת במעיל משובץ, לרגליה זוג נעלי בית עם פרווה בשוליהם, כפופה כמו מתחברת לאדמה, ונשענת על מקל הליכה. שערותיו של אותו יצור נידח היו כחלחלות, ועל עיניו ציירה האמנית הצעירה משקפי קרן חומים.
-"ציור יפה," אמרתי לשירה, "אפשר לדעת מה היה הנושא."?
-"זה בנושא המשפחה," הסמיקה הקטנה.
-"ומה בנושא המשפחה"?
-"אמרו לצייר את סבתא שלי," אמרה הקטנה.
-"סליחה, גברת צעירה," הזעפתי לה פנים, "מה מדהים כל כך - זאת סבתא שלך? זאת בקושי סבתא של מתושלח, תגידי לי, בורה אחת, איפה ראית כאלה סבתות."?
-"ככה זה," פסקה הקטנה, אספה מידי את הדף והחלה לסגת במבט נחרץ של אחת שמכירה את החיים.
-"ככה זה מה?"
-"ככה זה סבתות," חזרה והתעקשה.
בינינו, ילדה די חצופה עם נקודת מבט משונה על העולם, שלא לדבר על המורה שלה. איפה משרד החינוך כשצריך אותו?
אז זה המצב, יקירי. אפילו אם תטיסו אותם בחללית לירח, תנהגו בסמיטריילר, תעשנו סיגרים קובניים, תתרוצצו בבגדי הפועל תל-אביב, תרקדו סטפס ותשירו נינט, אפילו אם תשחו לידם כשהם חוצים את האוקיינוס ותדהרו על שימפנזים - זה לא יעזור. כי ככה זה סבתות.
נ.ב.
את הטור האישי הראשון שלי כתבתי בהיותי בכיתה ד,’ עת חזרתי משולהבת מקילוף תפוחי אדמה בשיעור תזונה. מאז כתבתי טורים אישיים למכביר - פעם ככלה צעירה, אחר כך כאם, כגרושה, כאשה באמצע החיים...
והנה פנתה אלי העורכת והציע לי לכתוב טור של סבתא.
אז זה המקום החדש שלי, והוא טוב לי ונעים. ואם תישארו איתי, עוד תזכו לטור בגלגול הבא שלי - העולם על פי סבתא רבתא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם