העמסת סוכר: יומן ההריון של נועה סטרלינג
בשבוע 27 כדאי להכיר בעובדות: את פשוט רוצה לאכול, הכל, כל הזמן ובלי הפסקה. נועה סטרלינג הפסיקה לחשב קלוריות והיא נהנית מכל רגע
בשבוע הזה אכן חשבתי הרבה על הבטן. כמי שנמצאת בתוך משטר דיאטה תמידי, ההריון הזה הוא תעתוע תזונתי מחשל. אסור לעשות דיאטות בהריון, אומרים כל היועצים. אסור ולו רק בגלל ייסורי המצפון שמפעפעים בבטנה של אם לעתיד שרוצה שהתינוקת שלה תאכל כמו שצריך, תגדל ותתחזק בדרך החוצה.
אף אחת לא עושה דיאטה, אבל אף אחת גם לא ציפתה לכך שחוש הטעם והתיאבון, יתגבשו למשהו בלתי ברור - שיש לו שגרה פשוטה: את פשוט רוצה לאכול, הכל, כל הזמן, בלי הפסקה.
מהבוקר, עוד בטרם לגמתי מעט נוזלים לצנן את הלילה תחת הפוך, מבקשת הקיבה שלי משהו קטן לנשנש. קטן זה כריך, גדול, עם הרבה דברים בפנים. וכן, אני מקפידה שיהיו בו ירקות וגבינה ולפעמים גם אבוקדו או ביצה, אני מלווה אותו בהרבה מאד מים, או מיץ תפוזים בריא, אבל הבטן לא מסתפקת בכך.
כעבור שעה, ממש לא יותר מכך, בדרך לעבודה, אני מתבקשת על ידי הבטן להתעכב על ריחות מאפי הבוקר מכל פינה. כמי שעובדת במרכז בו סובבות אותך רשתות קפה ומאפה רבות ומשובחות, אין דרך להימנע מלשלוח יד לאיזה קרואסון שוקולד טרי. או קינמון. או שקדים. או פיסטוק. או-הו, הבטן מקרקרת.
עמוסת ייסורי מצפון וטעם של העמסת סוכר בתוך הפה, אני ממשיכה אל העבודה. על הכסא במשרד הקטנה עליזה בבטן, היא קיבלה כריך ומיץ וקצת שוקולד והיא ממש מרוצה. בועטת, מסתובבת, מרקדת. אז אני מפנקת אותה בתפוח. בצהריים יוצאות הקופסאות החוצה, אוכל ביתי שאבא-לעתיד בישל כי אני לא מסוגלת להיכנס למטבח כבר שבעה חודשים בערך.
אחר הצהריים ממשיך עם פירות ועוגייה ואולי עוד כוס תה צמחים, עם קצת סוכר אבל ממש קצת. עוד לא הספקתי לעכל את היוגורט שזללתי כאפריטיף לפני ארוחת הערב והנה היא מגיעה – חמה, נעימה, מסכמת את היום בטעם טוב. הקטנה שבבטן עושה קולולו ואנחנו מסיימות את היום עם נשנושון קטן לפני השינה ועוד כוס תה ואולי גם קלמנטינה. אני לא מסוגלת להביא לכתב את כל הנשנושים שליוו את השעות הריקות שבין הארוחות שצוינו כאן ובעצם, הנשנושים שבין הנשנושים. אני מתביישת בעצמי.
ובעצם, אני אומרת לעצמי שזו כנראה אחת ההזדמנויות היחידות בחיי לחיות כך. חיים ללא ספירת קלוריות, התנהלות שנובעת מחשקים רבים מדי. הרי משהו בי דורש
גיליתי מזמן שלעולם לא אהיה גל גדות, כעת אני מגלה שלא אהיה לעולם הריונית גבעולית – "חוט עם קשר" – כפי שמכנות אותה חברותיי תאבות הבצע. אבל אני בריאה והתינוקת שלי מרוצה והמשקל תקין והעלייה נורמלית, אפילו נורמלית מאד.
בשבוע 27, כשהכל כבר די שגרתי, נותר לי רק ליהנות מהזמן הזה, לזנוח לכמה שבועות נוספים את התירוצים והחישובים והספירות וההליכות המהירות לצרכי שמירה על הגזרה ולאפסן את הג'ינסים והשמלות עמוק בארון. ועכשיו, לטוס למטבח ולנשנש קצת במבה. הקטנה דורשת.
1. שאין דבר כזה "לא טעים" בהריון.
2. שאבות לעתיד חושבים שתפקידם בחדר הלידה מסתכם בתיעוד במצלמה דיגיטלית, באייפון, בווידאו ובתלת מימד.
3. שלא אנחנו החלטנו שבנות ילבשו ורוד ובנים תכלת, אלו חנויות הבגדים לתינוקות שמתעקשות לסדר חבילות ביגוד ראשוני לפי צבעים ונותר רק לגנוב קצת תכלת מהאגף הזכרי ולקוות שהילדה תבין שלא רצינו שתסגל לעצמה סטייל של פנינה רוזנבלום.
4. שאין דבר מרגש יותר מלהכין חדר לילדה שטרם נולדה ולדמיין כיצד תישן לה במיטת התינוקות לצד שידת ההחתלה שליד הוילונות המתוקים.
5. שלמרות החלום המפחיד שחוזר מדי פעם בפעם, לקטנה יש רק זוג עיניים אחד ולא שניים – אפילו הרופא רשם כך.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם