חכם, חנוכה: בילוי אלטרנטיבי בתיאטרון
גיל צרנוביץ, המנהל האמנותי של תיאטרון אורנה פורת ולשעבר מבנות פסיה, מציע בחג אלטרנטיבה תרבותית לקדחת הפסטיגל
גיל צרנוביץ אריק סולטן
גיל צרנוביץ, המנהל האמנותי של התיאטרון לילדים ולנוער על שם אורנה פורת בתל אביב, מציע בחנוכה בילוי אלטרנטיבי בתיאטרון. "אין לי מה להגיד על תרבות הפסטיגלים", הוא אומר, "אני ממוקד בהצגות וסומך על איכותן הגבוהה, שתביא את הילדים והוריהם אל התיאטרון, גם בחנוכה. מעבר לבידור לשם בידור, ההצגות שלנו מעניקות לילד תובנה, מחשבה וחוויה רגשית אחרת. אנחנו מחויבים לאיכות כמי שפועלים במסגרת סל התרבות שמיועד לכל ילדי ישראל".
בפסטיבל הצגות לילדים, שיתקיים במהלך החג (28-21 בדצמבר) בתיאטרון גבעתיים, ישיק צרנוביץ ארבע הצגות חדשות מבית היוצר של התיאטרון: "מעלה קרחות" בבימויה של ציפי פינס; "הברווזון המכוער" בבימוי ישראל גוריון; "מוזיקה של אגדה" - מופע מוזיקלי תיאטרלי עם אמן כלי ההקשה חן צימבליסטה; ו"מרק כפתורים", שכתב צרנוביץ עם מיטל סלקמון רטן - מחזה המבוסס על אגדת עם נושנה.
"פורמט ההצגה מאפשר את העלאתה גם בחללים קטנים כמו גן ילדים או כיתה. היא משרתת את ייעודו של תיאטרון כשלנו, שאמור להגיע לכל ילד ולכל מקום, גם הקטן והמרוחק ביותר".
צרנוביץ, בן 42,נשוי לשחקנית שרון ליפקין ואב לאלבה בת השנה, הקרויה על שם אי איטלקי שבו ביקרו הוריה בזמן ההיריון. הוא בוגר הסטודיו למשחק של ניסן נתיב, היה חבר באנסמבל של רינה ירושלמי, שיחק בתיאטרון באר שבע ובין השאר כתב את קומדיית המצבים "המשרד" לתיאטרון הדרומי.
כילד הוא לא הסכים להופיע "אפילו לא כליצן ד' או עץ ג' בהצגות בית ספר", לדבריו . "עשיתי
לאמא שלי בושות. הייתי סגור ואהבתי בעיקר לצייר. אמא שלי חייבה אותי להתאמן יום יום על פסנתר, אחרת לא אלך לחוג סיף. ממש סבלתי. היא גם זו שרשמה אותי למגמת המוזיקה בתלמה ילין, אבל בסופו של דבר למדתי אמנות פלסטית וציור ונהניתי מכל רגע.
אמא שלי, שגדלה על אופרות ואריות, חלמה שיגדל לה פסנתרן, והיה לה קשה שלא התפתחתי בזה. בזכותה היום אני מנגן ומלחין שירים, ועל כך אני מודה לה לנצח".
בספטמבר החל את שנתו השנייה כמנהל האמנותי של התיאטרון. נדרשה לו שנה שלמה של התלבטות לפני שהשיב בחיוב להצעה להחליף את יאקי מחרז. לצרנוביץ, הזכור משנות התשעים כצלע ברביעיית הדראג "בנות פסיה", לא היה ניסיון בניהול מוסד תרבותי, אבל בשנים האחרונות היה אחראי לכמה להיטים בתחום תיאטרון הילדים.
הצגות שכתב וביים זכו לפרסים רבים ובהן "הצמיד של אופירה" (פרס ההצגה הטובה ביותר ל-2010 בטקס פרסי הבמה) ו"פרח של אגדה", שזכתה בפרס המחזה הטוב ביותר בפסטיבל חיפה להצגות ילדים ב-2009. "יש לי זיקה לניהול כיוצר עצמאי", הוא אומר, "וגם צברתי ניסיון כשהפקתי הצגות בבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין".
צרנוביץ, שהכין את עצמו לאפשרות שהישיבה על כס המנהל תמנע את התמסרותו לכתיבה ובימוי, התבדה, וכבר בשנתו הראשונה העלה את "מרק הכפתורים", סיים כתיבת מחזה חדש - אגדה בחרוזים בשם "עלילות הנסיך ככה", ובימים אלה הוא עובד על הגשמת חלום: העלאת הצגה לפעוטות בגיל שנה-שנתיים. "מדובר במיזם פורץ דרך שעדיין לא נעשה בארץ", הוא מספר. לצורך כך הוא נפגש גם עם מומחים להתפתחות הילד מבית החולים שניידר. "לא מדובר בהופעת ליצן או שעת סיפור. זוהי הצגה לפעוטות שאמורה להעניק להם חוויה תיאטרלית וויזואלית ללא דיאלוגים וללא מונולוגים".
אתה מתגעגע לאתי האטית, הדמות שגילמת בבנות פסיה?
"אני מופתע בכל פעם מחדש כשאנשים ברחוב ממשיכים לזהות אותי כאתי, למרות שהשתניתי מאוד. הלוא עבר מאז עשור. אני עדיין אוהב ללבוש שמלות, גרבונים ועקבים, זה תענוג גדול. אני גם נהנה לתת טיפים באיפור ונחשב מומחה בחבישת פאות".
אתה עוד בקשר עם החברים מההרכב?
"לפעמים אני פוגש אותם, כי כולנו נשארנו בתעשייה. התקופה ההיא השאירה לי זיכרון מתוק, כך שאם יקראו לי לקאמבק, אתייצב מיד, אפילו הקול המצפצף של אתי נשמר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם