לידה תחת לחץ: סיפור הלידה של מעיין
קרן ובעלה תיכננו ללדת בלידה טבעית, אך הצוות הרפואי חשב אחרת. האם כדאי להתעקש ולהלחם על תוכנית הלידה כשהמצב הרפואי מרמז על שינוי בתוכניות? סיפור לידה ואחריו פרשנות של מדריכת ההכנה ללידה אביטל גרינפלד
הגענו למיון יולדות באחת בלילה. הפתיחה הייתה בשלב זה 3.5 ס"מ. המוניטור, כך נאמר לנו, "לא מספק".
נכנסנו סוף סוף לחדר הלידה שם מסרנו את התוכנית (הקצרה והפשוטה) ללידה טבעית. המיילדת שהקשיבה במבט קר ומזלזל, יצאה ויותר לא חזרה. החליפה אותה מישהי אפילו יותר לא נחמדה.
התחלנו במקלחת, שם התמקמתי בתנוחות של ישיבה ועמידה והקפדתי על תנועתיות, אבל הכאב עבר את גבול הסיבולת שלי. גם בלידה ראשונה כאב לי, אבל הצלחתי להתגבר ועכשיו כבר התחלתי להתייאש.
ביקשתי מבן זוגי יובל, שיקרא למיילדת כדי שתבדוק התקדמות. אולי זה יביא להקלה. אך יובל (נאמן לתוכנית הלידה) שאל: מה הטעם? כדי שתגיד לך שאת בפתיחה איקס? ואז מה?
בסוף יובל הקשיב לי בכל זאת וקרא למיילדת. היא נכנסה עם פרצוף פוקר, לא דיברה. רק אמרה שהלילה עמוס ומעייף בחדרי הלידה וכעסה מאוד שאני לא מחוברת למוניטור.
לצורך הבדיקה דרשה שאשכב על הגב. אך לא יכולתי. היא כעסה ובדקה על הצד. הפתיחה הייתה בשלב זה 5 ס"מ.
המיילדת חיברה אותי למוניטור (באמת חבל שקראנו לה... ). למרות זאת, כשאני על המיטה, המשכתי בתנועתיות, והפתיחה התקדמה ל-6 ס"מ.
כעבור זמן קצר אמרה המיילדת שהדופק לא תקין וכבר נכנסו לחדר שתי רופאות ומרדים. בגלל המצב רצו לעשות מוניטור פנימי. ניסיתי להבין. אמרו שקריאת המוניטור אינה ברורה מספיק ולכן אולי התינוקת במצוקה. לא הייתי מעוניינת כי זכרתי מקורס ההכנה ללידה שכדי לחבר מוניטור פנימי לראש העובר, צריך לפקוע את שק מי השפיר ואם התינוקת עדיין לא התבססה נמוך באגן, היא עלולה לרדת מהר מדי או להיכנס בצורה לא נכונה לתעלת הלידה, מה שעשוי להגביר את הצירים ולזרז את הלידה - או לסבך אותה.
ממולי עמדו שתי הרופאות - כמו השוטר הטוב והשוטר הרע: "הרע" פסק בטון קר: "המוניטור ממש לא טוב. העוברית שלך במצוקה! אני ממש בלחץ! זה כבר לא משחק", (לא ידעתי שעד כה שיחקתי).
"הטוב" דיבר בטון רך ומשכנע: "תראי, המוניטור שלך לא טוב ומוניטור פנימי זו הדרך היחידה שלנו לדעת באמת מה קורה ברחם שלך. מה שחשוב יותר מלידה טבעית זה הבריאות של העובר שלך, מסכימה איתי?
- "כן... ".
- ואולי תחשבי גם על אפידורל".
יובל מיד קופץ: "לא, אנחנו לא רוצים".
רופאה: "זה לא עניינך!"
יובל: "אל תתערבי".
מלחמה התנהלה מעל ראשי ואני בקול דק: "רגע אני בציר, דברו יפה בבקשה...".
הרופאה בדקה פתיחה באגרסיביות ויובל הציע שכולם ייצאו מהחדר וייתנו לנו כמה רגעים לחשוב לבד איך להמשיך. למרות שנושא האפידורל היה
המיילדת נכנסה והתחילה בעירוי. היא גם ניסתה לשפר את הקריאה של המוניטור החיצוני בכך שהצמידה אותו בידה לבטני. "כעת הקריאה בסדר גמור"! הכריזה.
פתאום הרגשתי צירים משונים. משהו התחיל ממש להיפתח ולזוז למטה. הרגשתי שחייבת לדחוף! המיילדת עזרה לי לא להיקרע: הנחתה אותי מתי לדחוף ומתי לחכות. דחפתי בשאגה. ומעיין פשוט יצאה! דקה אחרי ואני שוכבת, מעיין עלי, עם אפגר מצוין. יונקת.
הלידה הסתיימה ללא אפידורל. היינו בבית החולים בסך הכל 4 שעות.
אני כל כך שמחה שיובל נלחם על תוכנית הלידה, הוא הציל אותי. האסרטיביות הייתה שלו. חבל שהמיילדת לא ניסתה לשפר את קריאת המוניטור מן התחלה, זה היה חוסך את הסיפור שהיה. וגם חבל שהייתה קרה וכעסנית.
קרן.
קרן,
יש דברים שהם בשליטתנו, כמו למשל להתכונן ללידה ולעשות את מה שאת יכולה כדי לקדם אותה. כאן פעלת יפה. נראה שהגעת מוכנה והתמדת בתנועתיות, אפילו כשחוברת למוניטור.
יש גם דברים שאינם בשליטתנו, כמו למשל, הרכב הצוות בחדר לידה ומידת הנחמדות והסבלנות של המיילדת. לעיתים המתח שאנו מצויות בו, עשוי להתבטא בקריאת מוניטור לא טובה (מה שעשוי להוביל להתערבויות). לעיתים כדי לשפר את קריאת המוניטור, נדרשת המיילדת להיות צמודה ליולדת לאורך זמן אך כנראה היה עומס באותו לילה.
למרות הכל, את יכולה לומר תודה. זו הייתה לידה קצרה.
נקודת המפנה בסיפור, כשלפתע הרגשת את הצורך לדחוף, עשויה להיות קשורה ליציאת כולם מהחדר ומספר רגעים שקטים עם יובל. כשהצוות היה בחדר, ההורמון שמקדם את הלידה נעצר, כי את חשת תחת לחץ. כשהם יצאו, היה לכם פסק זמן, רגיעה מהלחץ, חזר ההורמון והביא להתקדמות מהירה וליציאתה המקסימה של מעיין.
למרות שלדעתך האסרטיביות הייתה אצל יובל, גם את בדרכך מצאת איך להוביל את רצונך: כשביקשת בשקט "רגע יש לי ציר", וכשקבעת שאינך יכולה לשכב על הגב ופשוט שכבת על הצד.
בדרך כלל לא כדאי "להילחם" מעל ראש היולדת וגם רצוי שהבעל לא ינסה למנוע מאשתו לקבל אפידורל, אך במקרה שלך, ברור שאת שמחה על ש"הציל" אותך.
סיפורך מראה כי למרות התוכנית של הצוות להתערבויות, ניתן לעיתים לשנות את המהלך על ידי שינוי אווירה, שינוי הרכב האנשים בחדר, שינוי תנוחה, הגברת תנועה או יותר מנוחה וכו'.
כל הכבוד לכולכם ומזל טוב.
אביטל גרינפלד היא מדריכת הכנה ללידה ודולה, מדריכה בשיטת קיי.
רוצות לשתף אותנו בסיפורי הלידה שלכן? כתבו למייל: horimnrg@maariv.co.il.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם