אפקט הפרפר: התוכנית "פרפר נחמד" חוגגת 30
30 שנה בדיוק חלפו מאז שאוזה, בץ, שבי ונולי פרצו לחיינו ו"פרפר נחמד" עלתה לאוויר. לרגל המאורע, אנחנו גאים להגיש: איחוד היסטורי של כוכבי התוכנית - דודו זר, עופרה ויינגרטן ואפי בן-ישראל. בתפריט: געגועים לעוזי חיטמן, האודישן של עפרה חזה, וגילויים חדשים: מה באמת קרה מאחורי הקלעים
"הפגשתי אותו עם דתיה בן-דור, הכותבת, שביקשה 40 אלף שקל רק על הזכויות, והוא אמר 'בסדר'", זר נזכר. "שאלתי אם הוא נורמלי והוא אמר שזה חשוב לו. קבעתי פגישה עם מנהל התוכניות של החינוכית וכל יועצי השיווק והיועץ המשפטי. פרשתי בפניהם את הרעיון, שייתנו אישור וחסות, כי בלעדיהם אנחנו לא יכולים להמשיך. הם התמוגגו, 'ווין ווין סיטואיישן'. 'יעזור לחינוכית', אמרו שם.
"המנהלת נכנסה לחדר וקראה, 'דודו, מתוק שלי, אתה הטלוויזיה החינוכית' וכל הגשעפט שיודעים להגיד, אבל לא לעשות. אחרי חודשיים קיבלתי מייל: 'מכיוון שאנחנו מתכוונים להמשיך בצילומי 'פרפר נחמד' אנחנו חושבים שההצגה תפריע ובינתיים אנחנו לא מאשרים'".
לא סתם כולם רוצים נתח מ"פרפר נחמד". בדיוק לפני 30 שנה עלתה בטלוויזיה החינוכית התוכנית הראשונה בסדרת הילדים המיתולוגית שהתמידה עד שנת 2009 ועד היום מוצגת במאות שידורים חוזרים. דורות של זאטוטים גדלו על דודו זר, עופרה ויינגרטן ואפי בן-ישראל, ועל הבובות אוזה האווזה, שבי השבלול, בץ הצב ונולי האפרוחה.
שיר הפתיחה לבדו (לאה נאור, נורית הירש) היה ונשאר להיט ילדים ענק יותר מכל מקום ראשון בפסטיגל. "פרפר נחמד" אפילו הוכתרה כ"תוכנית הילדים הטובה ביותר" בתחרות בינלאומית שנערכה ביפן בהשתתפות נציגים מ-127 מדינות. לרגל האירוע, הפגשנו את שלושת כוכבי התוכנית - זר, ויינגרטן ובן ישראל, לאיחוד היסטורי ונוסטלגי.
זר הגיע ראשון ל"פרפר נחמד". זה היה ב-1981. "הכירו אותי בחינוכית, אבל לא חשבו עלי כמגיש", הוא צוחק. "הם נורא רצו את עוזי חיטמן, שהיה כוכב ילדים, אבל ביקשו לראות איך הוא מתקשר איתם. שיחקנו אז ביחד בהצגה 'שמח בשכונה'. הם באו לבית ליסין ובהפסקה נכנסו לחדר ההלבשה ואמרו 'איך לא חשבנו עליך?'. לימים עוזי גם התקבל והחליטו על שני צמדים של מגישים, כדי לגוון. אפי נבחרה לבת הזוג של עוזי, כי עוזי היה גבוה, ואפי כידוע לא נמוכה".
בן-ישראל עוקצת: "אחרי שדודו עבר את מחסום הגובה, והיה כזה, התחלנו להופיע ביחד והייתי צריכה רוב הזמן לשבת".
"עד היום יש לי הבעיה, זה לא חדש. לא היה לי נוח לדבר איתה ולהביט למעלה", אומר זר. "לי כבת זוג ציוותו שחקנית שקראו לה דליה לוי. עשינו תוכנית ואחריה אמרתי לבמאית יעל גרף ולשושנה צחור, המפיקה, שאני לא זורם. שתיים חדשות הגיעו לאודישן לעשות איתי קטע. עפרה חזה ועופרה ויינגרטן. עופרה הייתה בהריון בחודש התשיעי".
ויינגרטן: "לא אשכח, עם צירים עשיתי את האודישן. החזקתי את הבטן במדרגות".
זר: "למרות שעפרה חזה הייתה מתוקה להפליא וסטארית גדולה, ישר הרגשתי שהזרימה שלי עם ויינגרטן נכונה. אמרתי להם, עופרה ויינגרטן".
רציתם להופיע מול ילדים?
ויינגרטן: "בוודאי. אני בדיוק גמרתי ללמוד משחק, הייתי שנה בקריית שמונה עם הפרויקט של נולה צ'לטון. שחקנית רפרטואר שקיבלו אותה לתאטרון חיפה ואז מחליטה לעזוב את התאטרון ולצלם לטלוויזיה, זה היה חטא. הייתי באה על ארבע כדי שלא יתפסו אותי והם היו שולחים מרגלים. מה, טלוויזיה? זה נחות".
נחות?
בן-ישראל: "תבין מה זה נחות. בכל תוכנית שלנו היו יושבים הכותבת, הבמאי, המפיקה, היועץ הלשוני, היועץ הפדגוגי, נציג של משרד החינוך. יושבים על כל מילה. אני שומעת את הבת שלי, היום בת 25, ואת השפה העברית שלה היא קיבלה ממני ומ'פרפר נחמד'. היא, שהייתה מדברת כמו פרחה בתיכון, הייתה כותבת עבודה בספרות והייתי מקבלת מכתבים מהמורה 'מאיפה השפה הזו?'. היה מתיש בטלוויזיה. חזרות שבא לנו למות, על כל מילה, משפטים ונושאים. אם כדאי להגיד את זה ואולי ניגע בנושא מהכיוון ההוא. הכל בשיא העדינות ובניסיון לשמור על התום של הילדים. זו המתנה הגדולה של 'פרפר נחמד' וזה עובד עד היום".
זר: "אני לא כל כך אוהב את המילה קלאסיקה. לא יודע אם התכוונו לעשות משהו חשוב.
"לא להפריע, לשמור אחד על השני, לעזור. נושאים שבאים מתוך שאלות. לא עשינו פסטיגל או אופרטה, אלא שיחה נורמלית שמתרחשת במטבח או בסלון. הילד הרגיש כמו שמסתכלים על'האח הגדול'. אני יכול להבין היום למה אנשים נשאבים לתוך המשפחה הזו, בתוך בית המשוגעים. אז הילדים הרגישו חלק. הם היו אחים של אוזה ושבי וילדים של דודו ועופרה".
ויינגרטן: "הסדרה הזו יכולה לרתק גם ילד בן שמונה חודשים. הייתי באה מהעבודה אחרי לידה, והבן שלי, שהוא היום בן 31, היה מקבל אותי' יו-יו-יו', מצביע על הטלוויזיה. היה מאוכזב שאני בבית ולא שם".
אבל מתברר שגם בתקופות יותר נאיביות של הטלוויזיה הישראלית, כשאף אחד עוד לא ידע מה זה רייטינג ודוגמניות עילגות במיני לא הובילו את תוכניות הילדים, ב"פרפר נחמד" לא הכל היה כיף, חיוכים ושירים מתוקים. למעשה, לכוכבי התוכנית יש כמה זיכרונות לא כל כך נעימים ממנה, והם אפילו לא בטוחים שהם רוצים לשתף פעולה עם המסע הנוסטלגי לימים הטובים של פעם.
"אתה רוצה שנגיד את האמת על הטלוויזיה החינוכית, או שנספר לך סיפורים כמה יפה היה שם ו'פרפר נחמד' וילדים?", שואל דודו זר. "בדרך כלל אומרים שאסור לירוק לבאר שממנה שתית. אני אומר שמותר לירוק לבאר שירקה עליך. לשלושתנו יש חשבון לא סגור עם הטלוויזיה החינוכית".
"הדברים לא נאמרים ממרמור אלא מכעס", הוא מבקש להבהיר. "אני לא זקוק להם, אבל אני חייב להגיד שכשאתה גומר לעבוד במשטרה קונים לך שעון, קוראים לאנשים ואומרים 'האיש היה טוב, נחמד' ולא משנה שהוא היה חרא. טפיחה על הכתף, מכתב תודה. הבן אדם יוצא לפנסיה. אתה יודע שאף אחד לא אמר לי בכלל 'שלום' ולא 'תודה'. עבדתי 24 שנים שם ואפילו לא פגישה.
"שלושת האנשים שיושבים כאן עבדו כמו חמורים בשביל התוכנית. תרמו כישרון בלי לקבל כלום. לא כבוד, לא כסף, לא יחס. כשהיו בעיות עם משרד החינוך ורצו להוריד תקציבים קראו לנו לכנסת בכדי שנגיד כמה שזה חשוב. 24 שנים מהחיים ולא נתנו את האפשרות להעלות הצגה", הוא חוזר להצעה הקוסמת של המפיק. "זו הייתה יכולה להיות התודה הקטנה".
אז איך שרדתם כל כך הרבה זמן?
"היו לי מחליפים כשהשעו אותי מהטלוויזיה. עשיתי הצגה שקראו לה 'פרפר נחמד'. קיבלתי את כל האישורים מהחינוכית ודתיה אמרה שיש לה זכויות יוצרים ושהיא לא מוכנה שתהיה הצגה בלי שהיא משתתפת. נלחמתי בה. הם לא היו יכולים לצאת נגד דתיה, כי היא הייתה הכותבת העיקרית, אז נותר להשעות אותי. חצי שנה. ניסו את יגאל בשן, דני רובס, עזרא דגן, גדי יגיל, יוסי ידין. בסוף זחלו אלי על ארבע. התקשרו: 'דודו, ביום חמישי אנחנו קוראים את הפרק הבא, נא לבוא לחזרות'. בלי להגיד כלום".
לפחות היה לכם תא הלבשה של כוכבים?
"היה כוכב של תא".
בן-ישראל: "מבחינה כספית עשינו בוחטות. ארבע חזרות קריאה, יום אחד באולפן הקלטות של השירים ויום צילום, משמונה בבוקר עד שש בערב, וקיבלנו על חמישה ימים 1,200 שקל. אני אגיד לך מה גמר אותי. היינו מקבלים בקבוקי מים מינרליים ליום צילום ובוקר אחד הם נעלמו ועוזרת ההפקה הייתה רצה עם כוסות מהקולר. לא אשכח את זה בחיים. יום צילום אתה עומד מול הפרוז'קטורים שמחממים לך את המוח, ומים לא נתנו. כשיצאו כל מיני קלטות וידאו של התוכנית, בחברות חוץ, היינו צריכים לקנות אותן. רק עכשיו קיבלתי בפעם הראשונה מקלאסיקלטת מארז. מתנה לחג. הייתי בשוק".
זר: "היה כסף, הוא רק היה מושקע במקומות אחרים. 'זהו זה', 'ערב חדש'. הם בזבזו. כשישבנו במזנון אמרתי פעם, ועל זה יעידו הרבה מהצלמים,'יום אחד הטלוויזיה הזו תתפרק לכם על הראש'. זה גוף שלא ממלא את הייעוד שלו ויכולים להתווכח ששונאים אותם ורוצים לסגור. יש סיבה שרוצים לסגור".
בן-ישראל: "קודם כל אנחנו בני דור אחר. לא באנו בלוק של כוכבים, באנו לעשות עבודה שהאמנו בה. אם המאפרת הייתה מדברת לא יפה, או שמה לי איפור שאני לא רוצה, אף אחד לא שאל אותי. לא היינו בסטטוס של הכוכבים של היום. אם אני עכשיו הולכת לתפקיד אורח בסדרה, אני לא אעז לדרוש את המינימום שהם דורשים. זה בכלל לא במנטליות. לא באנו להיות פלצנים".
היום הייתם יכולים להיות אנשים עשירים.
"תמיד אמרתי שעם תוכנית כזאת בארצות הברית לא הייתי צריכה לעבוד דקה בחיים. רק מהצילומים של הטלוויזיה. לא מזמן אני ועופרה הצטלמנו לתפקיד אורח קטן בסדרה חדשה, שעוד מעט תעלה. יום צילום 3,000 שקל. 5,000 בלי חזרות. תפקיד שולי. הקדמנו את זמננו".
זר: "אני משווה את זה לכדורגלנים של פעם, שהיו משחקים בשביל הדגל והסמל. נהגי אוטובוס ביום וספורטאים אחרי הצהריים. עיני לא צרה במי שמרוויח עכשיו, זה לא קשור".
כל הטלוויזיה לילדים השתנתה.
ויינגרטן: "יש היום המון רעש וזה לא נכון. כל אחד מאיתנו מוזמן מדי פעם לחלטורות של'פרפר נחמד' ואנחנו מתחילים להופיע וישר מבינים שצריך להנמיך את הווליום. ילד נבהל אם אתה צועק. אז אומרים לי 'בספר הג'ונגל באים שחקנים וצורחים עם המון תפאורה'. הילדים מבוהלים".
זר: "לילדים בני שנתיים אתה לא נותן סטייק וחלב ושואל 'מה בא לכם?'. אתה נותן חלב. 'פרפר נחמד' הייתה סוג של חלב אם והיום יש כל מיני תחליפים, וההורים במקום להניק נותנים תחליף שיותר קל להם. מישהו שעומד מול המסך ועושה פרצופים. ההורה מבסוט, כי הילד מהופנט. אי אפשר להגיד שהילדים לא נהנים. אתה יכול לתת שוקולד שלפעמים הורס את הבריאות ולתת מזון מזין. ילדים יכולים ליהנות מדברים לא בריאים".
מטריד שהטלוויזיה שייכת היום לצעירים?
"אין סיבה להצעיר את הטלוויזיה. לבן שנתיים עד ארבע לא משנה הגיל של מי שמופיע מולו או מתי התוכנית הופקה. הוא יכול לראות תוכנית מ-82' וליהנות ממנה באותה מידה".
בן-ישראל: "אני זוכרת שהציעו לי תפקיד ב'זהו זה' ואמרו בפירוש: 'היא יותר מדי מזוהה עם ילדים'. נעלבתי עד עמקי נשמתי. בבית שלי, בטלוויזיה הלימודית? זה רק בארץ. בחו"ל ככל שאתה יותר מבוגר, יותר מכבדים אותך".
עדיין מזהים אתכם ברחוב?
ויינגרטן: "מה קרה לך? נסעתי לחו"ל ואמרתי 'טוב, פה אין ישראלים'. הייתי אז יותר צעירה. אני יוצאת למרפסת, מורידה את הבגדים ויוצא לי מישהו ממול וצועק 'הנה עופרה'".
בן-ישראל: "קחו סיפור מדהים. הייתי שוטרת מתנדבת במשטרת תל אביב. הצטרפתי תמיד לשוטר והייתי בדרך כלל עובדת בימי שישי, כשעשו פשיטות על בתי זונות. מדים, כובע, מתוקתקת, עם האקדח שלי. נכנסת, מתחילים להוציא את החבר'ה מהחדרים. יוצא אחד בגובה דשא, רזה, עם תחתונים, וצועק 'אני לא מאמין, אפי מ"פרפר נחמד" באה לעצור אותי'. השוטר שאיתי רצה לשמור על פאסון, כמעט נקרע, לא ידע איפה לקבור את עצמו. זה היה הכי סוריאליסטי שיכול להיות".
ויינגרטן: "לא מזמן עברתי מערכת גירושים לא נעימה וכחלק מהבלגן הגיעה משטרה. באו שוטרים ומתחילים עם 'בעלך אמר עלייך' ופתאום הם רואים את עופרה והבובות ושכחו למה באו. הצטלמו איתי ונהייתה מסיבה. 'תביאי את אוזה'".
בן-ישראל: "אני קצת בבעיה, כי צילמתי שני פרקים ב'פיג'מות' של ערוץ הילדים. אז אותי כבר לא זוכרים בתור 'פרפר נחמד'. אני 'הנה, מלכה'. 20 שנה עשיתי 'פרפר נחמד' ושתי תוכניות, בשתי עונות נפרדות ב'פיג'מות', בתור הדודה של אילן וגמרנו".
שלושתם הפכו לאנשים מאוד מוכרים, אבל אף אחד מהם הוא לא בדיוק כוכב. בן-ישראל התרחקה מאוד מהבמה. היא אמנם בשואו ביזנס, אבל ממש מאחורי הקלעים, בשנים האחרונות היא עוסקת בעיקר בדיבוב. ויינגרטן ממשיכה לשחק. לא יכולה בלי זה. עכשיו היא בחזרות להצגה חדשה, יש לה ערב סטנד-אפ שרץ כמה שנים, חלטורות ילדים. היא הקימה תאטרון לנכים ולבריאים שמבוקש ברחבי העולם.
זר, המשופם, עדיין מוכר לכולם כדודו מ"פרפר נחמד". שש הצגות בחודש הוא מעביר עם השירים מהתוכנית האהובה ולא רק לילדים, גם ערבי מבוגרים שמחפשים שירים שליוו אותם בילדות, מסיבות במועדוני גייז וערבי מחווה והופעות של להקות עכשוויות שלא שוכחות על מי הן גדלו. יש לו גם להקה שמנגנת רוק אמריקאי קלאסי ועכשיו יש לו מיזם פרסומי שנקרא "ז. דוד" על משקל ג. יפית, שבינתיים הולך ברשת, אבל בעזרת שני חבר'ה צעירים הוא מקווה להמריא.
"ביום חמישי שעבר צילמנו פיילוט לתוכנית אירוח שקוראים לה 'בסלון עם ז. דוד'", הוא מספר. "בקרוב תדעו קצת יותר. כמו שקרמר עשה ב'סיינפלד'. כל הלהקה שלי מנגנת. דובי גל עושה תפקיד אורח. אגב, אני רוצה להגיד לכם שגרמתם לי לנזק כלכלי היום. ממש חצי שעה לפני שיצאתי מהבית מתקשרים אלי מקניון ערים שיש להם פנצ'ר. ביקשו שאבוא במהירות. נורא נהניתי להגיד 'אני לא יכול'".
בן-ישראל מקשיבה ונאנחת. "היום תשלם לי כסף ואני לא עולה על הבמה. נחשבתי לכוכבת ילדים, למרות שהמילה הזו לא יושבת לי בפה. כשהגעתי לשלב שכדי להתפרנס אני צריכה להופיע בקניונים ולקבל 200 שקל להופעה, או שלוקחים אותי להצגת ילדים בחנוכה כשמסביב כל הסטארים הגדולים, כוכבי הטלוויזיה ואני מקבלת 250 שקל, אמרתי 'די'. זה בעיני כבר היה פאתטי. הרגשתי מושפלת. לא קשור לכישורים שלך, לרצינות שאתה לוקח את העבודה".
מה זאת אומרת?
"לעובדה שכולנו הגענו לפגישה איתך בזמן יש משמעות. זה אנחנו. עופרה ואני הגענו ליום צילום והכוכבים איחרו בחצי שעה, כי זה נורא אין. כשאני עובדת באולפן ושחקן מאחר בעשר דקות אני לא עובדת איתו יותר. זה יכול להוציא אותי מדעתי. לא כי הוא מאחר, אלא כי הוא לא מעריך את הזמן שלי. אין טיפת כבוד במקצוע הזה. הגעתי לגועל".
לא מדגדג לך להופיע?
"ירדתי מהבמה אחרי חלטורה שעשיתי עם ארבעה נגנים בערב שירי אלה פיצג'רלד. חלום חיי, במרתף העליון של בית ליסין. היו שם קונטרבס, פסנתר, סקסופון ותופים. להתעלף. ערב חד פעמי. חני נחמיאס באה לראות. הקהל לא נתן לי לרדת, הייתי בטירוף, כמעט לא דיברתי, רק שרתי. בסוף הסתכלתי על חני ואמרתי 'פעם אחרונה שלי על הבמה', והיא אמרה 'נו, אפרים', ככה תמיד קראה לי. מה לעשות, בא לי להקיא".
ויינגרטן: "אני רוצה לשמוע אותך, אני אעלה אותך לבמה. קול של ברברה סטרייסנד וזה בזבוז. את חייבת".
בן-ישראל: "שרתי עם ביג בנד מכפר סבא עשר הופעות בשנה. בלי כסף, וזה היה המקום הכי מדהים בעולם, כי הרגשתי שאני לא חייבת לאף אחד. עמדתי עם 17 נגנים מאחורי, אבל אני לא יכולה יותר להיות נחמדה. שרתי רק בשבילי. אין מקום אוהב מזה. לא עניין אותי אם הקהל מקשיב או אם הוא קם. אני והביג בנד מאחור. לא מוכנה לחזור משם".
ויינגרטן: "אני מביימת ומוכרחה להודות שאני נהנית באותה מידה ממשחק ומבימוי. יש לי תאטרון שמורכב מנכי צה"ל ומאנשים בריאים. רצים שבע שנים ואני מוצאת כמעט את אותו סיפוק. אבל בחושך, בלי אף אחד באולם, לדרוך על הקרשים של הבמה, אני מתה על זה. חולה. זה המקום שאתה לא צריך קהל".
קשה פה להתבגר כשחקן?
זר: "זו בעיה של כל המקצוע בארץ. האנשים המבוגרים זוכים להתעלמות באופן כללי. תבדוק את זה באמ"י, באיגוד השחקנים של ההסתדרות. האנשים בארץ לא מטופלים. כל פעם באים אליהם במלחמות, ילדים חולים. יש לי בבית ערימה של 300 מכתבי תודה על התנדבות, ואני מדבר על אלה שנתנו, לא על כאלה שלא טרחו. אבל הנה הנשים המבוגרות שהלכו לעולמן בתקופה האחרונה, הלכו בצורה מנוולת, כי אף אחד לא שם עליהן. יפה ירקוני, שושנה דמארי. יש אחרים שעדיין חיים והם חיים מתים".
ויינגרטן : "לא ידענו לשמור על זכויותינו, והדור של המבוגרים יותר עוד יותר לא ידע והם מזדקנים בעוני נורא וזה לא יכול להיות. פה צריך לשים לב".
בן-ישראל: "הכריחו אותנו בחינוכית לחתום על חוזים נוראיים. מוותרים על הכל, כולל התחתונים. אמרו 'לא תחתמו, לא תצלמו'. נורא פשוט".
זר: "אין יחסי עובד-מעביד. לא זכויות פנסיוניות. כאילו אינסטלטורים שבאו, תיקנו סתימה והלכו. הייתה תקופה שהיינו מקבלים פתק למזנון ויום אחד הודיעו שהחליפו הנהלה ומעכשיו השחקנים לא מקבלים הנחה, רק העובדים הקבועים".
נפגשנו בבית של עופרה ברמת גן. דודו הגיע מהרצליה. אפי מבית אריה. כן, היא מתנחלת. ביום כזה כל המסיכות יורדות ונחשפות הדעות.
"אני חיפאית במקור, אף פעם לא סבלתי את תל אביב", אפי הודתה. "חייתי במרכז, כי זה המקצוע שלי. גרתי בדירה שכורה. הדירה הראשונה שקניתי הייתה בבת ים ונשבעתי שהבת שלי לא תלך שם לכיתה א'. יום אחד בא נתן נתנזון וסיפר על בית אריה. אמרתי לו 'קח אותי'. ביום שבת לקח, ביום ראשון חתמתי חוזה. בית קטן בערבה ובמקרה גם מתאים לדעות שלי".
זר: "גם לשלי, אפי, זה בסדר".
שינית את הדעות שלך?
"לחלוטין. אני יכול להגיד לך מה היום שבו דעותי השתנו. בלינץ' ברמאללה התחלתי להבין שמשהו לא בסדר. ביום של הפינוי מעזה הבנתי שמשהו עוד יותר גרוע קרה פה. ביום שנוחתות עלינו 8,000 רקטות ואנחנו לא עושים כלום, הבנתי שדעותי השתנו לחלוטין".
ויינגרטן: "התקופה האחרונה די בלבלה אותי. כל השמאל בארץ בבעיה. אני לא חושבת שיש היום שמאל וימין בצורה מוצהרת, ואנשים מאוד מבולבלים".
אמנים די מפחדים לדבר על פוליטיקה.
בן-ישראל: "כשספי ריבלין יצא בקטע של הליכוד, חד משמעית במשרד ההפקות שלנו הפסיקו לקבל הזמנות ממועצות מקומיות, מקיבוצים, והייתה לנו סופר חלטורה מצחיקה וקורעת. אני זוכרת את זה על בשרי".
זר: "בארץ הקטנה שלנו ברגע שאתה אומר את דעתך, ישר חצי עם נגדך.
"בבחירות של עמיר פרץ נגד ביבי התקשר אלי בעלה לשעבר של עופרה ושאל אם אני מוכן להביע תמיכה בפרץ. אמרתי שאשמח. היינו צריכים להגיע אני, עופרה ושרית וינו-אלעד לפגישה עם עמיר. אמרתי שאני לא בא בגלל הדעות הפוליטיות אלא בגלל העניין החברתי. בדרך לשם עופרה אמרה שהיא מפחדת להביע דעה ונשארה בבית. גם שרית מצאה תירוץ. מצאתי את עצמי בבית מפלגת העבודה לבד. עמיר עומד עם השפם ואני עם השפם והצלם אומר תעמדו אחד ליד השני, ואמרתי לעמיר שאבי, מרדכי, היה סגן יו"ר הכנסת, ממפא"י ההיסטורית.
"הדעות של אבי בעניין החברתי היו מאוד מוצקות ואני עושה את זה בשבילו. למחרת גיא מרוז כתב מאמר: 'מי זה דודו זר?'. אמנון דנקנר ב'מעריב' חתך אותי. ב'ארץ נהדרת' עשו את השיר 'והוא נראה בדיוק אותו דבר'. מה אתם רוצים ממני? היום, אם שואלים אותי מה דעתי, אני אומר. אין לי בעיה. עמיר פרץ הוא בן אדם נפלא שעשה טעות פטאלית ואסטרטגית ונכנס לבוץ שלא היה צריך להיכנס אליו ".
בן-ישראל: "אני נמנעת מעימותים. כשאני במקום העבודה שלי, לאורך כל השנים, זה לא נראה לי נכון. אני מוקפת שמאלנים ויש איזה בחורצ'יק שבא כל יום וחותך לנו סלטים. אז בעקיצות קטנות הוא 'יא מתנחלת' ואני 'יא שמאלני מסריח', אבל זה הומור. לא נכנסים לשורש העניין".
הגיל מטריד אתכם?
"דווקא ההופעות שלהם לילדים ואני דרך הדיבוב - אלה דברים ששומרים אותנו באיזו רעננות. אני עוד חודשיים בת 57, אבל ממש אינפנטילית. קשה לי ההבדל המטורף בין מה שהגוף מרגיש למה שהנשמה מרגישה. אני לא יכולה להרים שק של 20 קילו באותה קלות שעשיתי קודם וזה גומר אותי".
זר: "ידוע שהבמה מרפאת כל חולי. אני יכול להיות מנוזל, חצי מת, ואני עולה על במה ושוכח הכל. יורד ממנה והכל חוזר".
בן-ישראל: "שאלוהים יסלח לנו, אבל ב'פרפר נחמד' הרגנו שני מפעילי בובות - יוני חן ואיציק גייר - ושני מגישים - עוזי חיטמן ועפרה חזה. חן היה טראומה, כי זה היה ממקרי האיידס הראשונים בברנז'ה. עבדתי איתו הרבה בדיבוב ומה שמדהים שגם עפרה חזה מתה בסוף מאיידס".
זר: "נשאר למות מדום לב. אני לא מפחד משום דבר".
ויינגרטן: "לי ולדודו יש כרטיסים של מוות בכבוד".
בן-ישראל: "בגלל כל אלה שמתו מסביבנו נזכה לימים ארוכים. אגב, כשפרשתי נתתי את שתי הבובות שהיו לי לדודו במתנה. שבי ואוזה. ידעתי שהוא יכול להשתמש בהן. היום אני אומרת 'פאק, מה עם הנכדות שלי?'".
זר: "את יכולה לקבל את שבי בחזרה, או את אוזה".
בן-ישראל: "יש לך עוד אוזה?".
זר: "יש לי את הגדולה. אני לא משתמש בשלך. צריך לתקן ואין לי כוח".
בן-ישראל: "אז תביא את אוזה".
ויינגרטן : "אני צריכה את בץ".
בן-ישראל: "בץ לא היה לי".
זר: "לי יש בץ גדול. יש לי גם פינגי לא רע. קיבלתי אותו מאישה אחת שיש לה תאטרון לילדים ויום אחד ניגשה ואמרה שיש לה בובה יפהפייה של פינגווין שהיא נורא רוצה לתת לי במתנה".
מתגעגעים ?
בן-ישראל: "אני מתגעגעת לעוזי חיטמן. אחד האנשים הכי מדהימים שהכרתי. נשמה טהורה וכנראה שמקומו לא היה כאן. מאוד אהבתי אותו".
זר: "לדעתי, לעוזי היה לב שבור. כאב לו שהוא נחשב לאמן ילדים ושהשירים והדברים שהוא כתב לאחרים הצליחו ודברים שכתב לעצמו לא כל כך עבדו. לא נתנו את הכבוד המגיע. ככה זה, ידוע שרק בבית קברות יש לאנשים דברים נפלאים להגיד. אני מתגעגע בצורה סלקטיבית. לתקופה, לאנשים ספציפיים. לא מתגעגע בשום אופן לעבודה. עבודה מזלזלת, מתנשאת. השתמשו בנו כמו בכלים. לא ידעו להעריך".
ויינגרטן: "אני מתגעגעת. דודו, היום כשאתה בא לחזרות, אתה כלום. במאים צעירים יכולים להגיד 'סתום את הפה' והוא בגיל שש היה עומד לידי כדי שאחתום לו ואני הייתי כוכבת גדולה. אין כבוד. אבל יותר מכל אני מתגעגעת אליכם, לעבוד איתכם".
יש סיכוי שנראה את שלושתכם יחד?
בן-ישראל: "אם זה יהיה חד פעמי, בלי חזרות, שאתה מגיע דקה לפני ההופעה ועולה לבמה, אני באה".
זר: "מה קרה לך? אנחנו עולים שלושתנו ולא צריכים חזרות. מעבירים בכיף שעה וחצי של 'פרפר נחמד'".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם