כואב, אבל פחות: על טיפולים מופחתי כאב לילדים
עד לא מזמן נתפסו הכאב והטראומה כחלק בלתי נפרד מהליכים רפואיים שעוברים ילדים - אך כיום כבר ברור שאפשר גם אחרת. חלק משירותי הבריאות ובתי החולים כבר נערכו לטיפולים מופחתי כאב לילדים. זה הזמן לדעת מה אפשר לדרוש
"קשה לאמוד כאב, זהו דבר סובייקטיבי. מה שכואב לאדם אחד ברמה של תשע יכול לכאוב לאחר רק ברמה של שבע. עוצמת הכאב קשורה לחוויות קודמות של הילד ולאופיו. מכאן שילד שסוחב איתו טראומה מטיפול רפואי קודם, יתקשה להתנתק ממנו בעת ביקור חוזר אצל הרופא, והחרדה שבה הוא שרוי תגרום להעצמת הכאב,“ מסביר ד“ר זאב חורב, רכז רפואת ילדים ב“שירותי בריאות כללית.“
קשה להאמין, אבל עד לא מזמן רופאים ואחיות האמינו כי תינוקות, בעיקר פגים, אינם חשים כאב, ולכן ערכו להם בדיקות דם והכניסו עירויים וצינורות אחרים ללא כל ניסיון להקל את כאבם של הקטנטנים, שקולם החלש לא נשמע. לדברי ד“ר חורב, גם היום ישנם רופאים שמתעניינים בעיקר במטרה, היינו: ביצוע הטיפול הרפואי והחלמתו של הילד, והם פחות מתחשבים במה שעובר עליו במהלכו - כאב, סבל וטראומה.
"רופאים ואחיות אינם בהכרח קבוצה הומוגנית - יימצאו ביניהם כאלה שהם רגישים ומתחשבים בתחושותיו של הילד בזמן הטיפול, לעומת אחרים שרואים לנגד עיניהם את המטרה בלבד - ביצוע הטיפול הרפואי באופן שיביא להחלמתו של הילד. לדוגמה, רופא העומד לבצע ניקוז של מורסה מוגלתית בגופו של ילד, עשוי להתמקד בשאיבת המוגלה, ולהתעלם מכאביו ופחדיו של הילד המטופל.
הייתי רוצה להאמין שפועלים בינינו יותר רופאי ילדים שהם גם אנשי מקצוע וגם אנשים רגישים ואמפתיים שרואים לנגד עיניהם את הילד הסובל.“ גם במרפאות כמעט כל אחד רואה ושומע את המראות והקולות של זאטוט מבוהל המסרב לפתוח את פיו לבדיקת גרון, או אם נבוכה המנסה להשתלט על ילד משתולל בבעתה למראה מזרק של האחות שעומדת לדקור אותו לצורך בדיקת דם או זריקה. "כבר גומרים, לא כואב,“ מנסה האחות להרגיע במקרה הטוב, ובמקרה הרע, הרופא או האחות מאשימים את הילד בכך שהוא "לא גיבור,“ ובמקביל כועסים על ההורים שאינם משתלטים עליו.
לפני עשור פרסם משרד הבריאות הנחיות הקוראות לאנשי הצוות הרפואי לבצע פעולות הרגעה ומניעת כאב (סדציה) בעת טיפול רפואי בילדים, כחלק מההגנה על זכויות הילד החולה. ההנחיות, ייאמר בלשון המעטה, בוצעו רק בחלקן. באחרונה הכריז ארגון הבריאות העולמי על העשור הנוכחי כעשור חופשי מכאב לאוכלוסיית הילדים. בשירותי בריאות כללית נעתרו ליוזמה והחליטו לקדם את הנושא תודעתית ומעשית באמצעות סדרת טיפולים חלופיים להקלת כאב בקרב ילדים.
"מילת המפתח להפחתת הכאב של ילדים היא אמפתיה,“ אומר ד“ר זאב חורב.
- כלומר?
"ילדים חולים, שלעתים קרובות עוברים חוויות כאב קשות בזמן טיפול רפואי, מבקרים במרפאה לעתים קרובות יותר, ולפיכך נדרש מהצוות הרפואי לבנות מערכת אמון עם הילד ולשמור עליה. הבעת אמפתיה נעשית באמצעות שיחה, שירה או משחק עם הפעוט, כדי להסיח את דעתו מהטיפול הרפואי ולהפחית את החרדה, שמטבעה מעצימה את הכאב. ילד רגוע יותר יסכים לפתוח את הפה, כדי שהרופא יבצע משטח גרון או כדי לאפשר לאחות לקחת דגימת דם לבדיקה, וגם אם עוצמת הכאב לא פחתה, המודעות של הצוות לנושא עשויה להקל, בנוסף לפעולות אחרות שנועדו למנוע כאב.“
- האם לילדים כואב יותר?
"לא ידוע מחקרית שלילדים כואב יותר מאחרים, אבל כאמור, כל ילד חווה את עוצמת הכאב בצורה שונה. כושר ההתמודדות של הילד הוא תלוי אישיות וניסיון העבר.“
- האם ניתן להכין ילד להתמודדות עם כאב?
"בנושא זה יש הבדל בין חרדה לפחד. החרדה היא מפני הלא נודע, ואילו הפחד הוא דבר מוגדר. לכן ילד חרד הוא ילד מבוהל ודרוך, וככזה חוויית הכאב שלו תתעצם מאוד. בכוחם של הרופא או האחות ’להפחית‘ את החרדה לפחד, כלומר, לפני ביצוע הפעולה יסביר הרופא לילד מה הוא עומד לעשות, ובכך
- עד כמה חשובה נוכחות ההורים?
"בעבר התייחסו להורים כאל גורם מפריע, ולכן הרחיקו אותם בעת הטיפול הרפואי בילדיהם. כיום הגישה שונה בתכלית. ברור שהנוכחות של ההורה ברוב המקרים תורמת להרגעת הפעוט. כשילד יושב בחיק אמו או אביו וחש את מגע גופם, או שומע את אמו שרה לו ומדברת איתו, הוא רגוע יותר, וגם אם יחוש כאב ויבכה במהלך הטיפול, העוצמות יהיו פחותות בהרבה. במקרים שבהם ההורים לחוצים וחרדים בעצמם, הצוות הרפואי אמור להדריך ולהרגיע אותם, כדי שיוכלו להרגיע את הילד.“
עניין הכאב והסבל מועצם, כמובן, כשמדובר בטיפול הכרוך בניתוחים ואשפוז בבית החולים. הייתה זו הפסיכולוגית הקנדית ליאורה קוטנר שנודעה כ“גורו של הכאב“ שזיהתה את הטראומה והכאב שחווים ילדים חולי סרטן. במחקרה היא מצאה כי הדבר שהכי מטריד את הילדים החולים הוא החשש מפני בדיקת מוח העצם.
קוטנר הציעה שיטות פסיכולוגיות להרגעת הילדים, שהיו טובות אך לא מספקות, ונדרשו להן תקציבים גדולים, ואולם עיקר תרומתה הייתה בהעלאת המודעות לסוגיית הכאב.
"בעוד שאדם מבוגר מבין שהבדיקות והטיפולים הכואבים עשויים לזרז את החלמתו, ילד אינו מבין זאת,“ מסביר ד“ר אילן קידן, מנהל היחידה להרדמת ילדים בבית החולים אדמונד ולילי ספרא לילדים, בתל השומר, "לדוגמה, ילד חולה בלוקמיה צריך לעבור 18 טיפולים, המצריכים, בין היתר, ניקור מותני. זהו טיפול שמגדיל משמעותית את סיכויי ההחלמה שלו, אבל הילד אינו בשל מבחינת התפתחותו הפסיכולוגית להבין זאת. הוא אינו מסוגל לומר לעצמו, ’שידקרו, העיקר שאהיה בריא בקרוב,‘ הוא ממוקד בחרדה ובכאב.“
- מה הפתרון?
"כיום פועלת אצלנו מערכת של אחיות סדציה (להפחתת כאב,( שעוזרות לילדים לעבור פרוצדורות רפואיות כמו מיפויים, בדיקות סי.טי. אולטרהסאונד ועוד. הבדיקות הללו טראומטיות ולעתים גם כואבות, ובחלק מהמקרים מבצעים את הבדיקה בטשטוש או תחת השפעת גז צחוק. בדיקות או טיפולים אחרים מתבצעים בהרדמה, המתבצעת לא בחדר הניתוח, כי אם ב‘חדר הצפרדעים‘ המיוחד והידידותי שהוכשר לשם כך בבית החולים - בחדר אוסף בובות פרווה בדמות צפרדעים, שנועד להרגיע את הילדים.“
- הרדמה היא הדרך הקלה ביותר?
"ההרדמה משפרת משמעותית את טיב הבדיקה ואת טיב הטיפול. הסיכוי לפגיעה באיברים אחרים בזמן ההרדמה קטן. הילד אינו זז, כפי שקורה כשהוא ער והיסטרי, הוא אינו חשוף לחרדה ואי נעימות בגלל הכאב, וגם משך הפעולה מתקצר.“
- אפשר להרדים ילדים בכל גיל?
"אין הגבלה במספר ההרדמות או משך ההרדמה. מדובר בפתרון זמין, אבל ישנם מקומות שעדיין לא משתמשים בו, בגלל חוסר מודעות של הצוות הרפואי, התקציב של בית החולים וזמינות של רופאים מרדימים.“
- מה אומרים לילד לפני שהוא מורדם?
"הדבר תלוי בהורים. יש הורים שמעדיפים לחסוך מהילד את המידע ומספרים לו סיפורים ומעשיות, מגוחכים לעתים, אבל הילדים אינם טיפשים. אני סבור שהאמת עוזרת. רק צריך לדעת כיצד להגיד אותה בשפה שהילדים מבינים.“
הורים רבים חרדים מפני ההרדמה, מוסיף ד“ר קידן. "אפשר להפיג את חששם, שכן אנחנו תמיד שומרים אותם בתמונה. הם יכולים ללוות את הילד ל‘חדר הצפרדעים‘ ולהישאר לטיפול או לבדיקה בזמן שהילד ישן. ההורים נכנסים עם הילד לחדר הניתוח ושוהים איתו שם עד שהוא נרדם. הנוכחות שלהם מקילה על פחדיו ועל חרדת הנטישה שאופיינית לילדים בגיל צעיר. ילדים שהם חרדים במיוחד מקבלים תרופות הרגעה לפני כניסה לחדר הניתוח. ויש גם אמצעי הסחה נוספים כמו טלוויזיה, ליצנים רפואיים ועוד.“
אם בעבר הכאב נתפס כחלק מ“עסקת החבילה“ של ניתוח בבית החולים, כיום השתנו הדברים. "בעבר חשבו שכאב לאחר ניתוח הוא הכרחי לתהליך ההחלמה, היום ברור שהכאב מפריע או מאריך את משך ההחלמה,“ אומר ד“ר אילן קידן.
ספרם של ד“ר קידן (בשיתוף עם ד“ר תמר ויגננסקי ומאירה פירון) "לפגוש את נומי,“ מספר על ילד שצריך לעבור ניתוח בהרדמה מלאה. הספר מציג תשובות לשאלות שמטרידות את ההורים ואת הילד בנושא ההרדמה, ובנושאים כמו צום, איך מרדימים, מה קורה אם מתעוררים באמצע הניתוח, ועוד.
- האם ילדים סובלים מכאב כרוני?
"כאב כרוני אופייני יותר אצל מבוגרים. ילדים סובלים מכאב מתמשך. לעתים הכאב הוא חלק מתופעות המחלה, כמון דלקות פרקים, כאבי בטן בגלל דלקות מעי או מחלה אונקולוגית. ישנם רופאים שאינם מטפלים בכאב כל עוד אינם מזהים את הגורם, ומשאירים את הילד לכאוב עד אז. "באופן כללי, ברור כיום שהכאב אינו צריך להיות חלק מתהליך ההחלמה לאחר ניתוח - ילד שסובל מכאבים לאחר ניתוח נושם פחות טוב, ולכן הוא חשוף לדלקות ריאה. לאחר ניתוח אורתופדי הוא אינו מניע את הגפיים בגלל הכאב, והדבר עלול לגרום לקיצור גידים ושרירים.
"אגב, השינוי המהותי ביותר בטיפול בכאב חל בתחום האורתופדי. כיום נהוג להחדיר קטטר לאזור הכתף למשל, המטפטף תרופות הרגעה, במטרה לאפשר לילד להניע את היד ולשפר את זרימת הדם והתנועתיות. גם הטיפול בנפגעי כוויות נעשה כיום תחת הרדמה. רק לפני עשר שנים היו מסירים תחבושות או עושים אמבטיות מיוחדות ללא הרדמה. עד היום אני שומע בראשי את צרחות הכאב של הילדים. לא עוד."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם