השיחה האחרונה בגינה: שאלת האינטגרציה
השיחה האחרונה בגינה. והפעם: השמועה שבית הספר השכונתי מתכוון להרחיב את הכיתות עם ילדי שילוב, מציתה מחלוקת בין יושבי הספסל
"לא שואה חלילה", אמרה המשכילה, "אבל הייתי אומרת שמדאיג", ואז סיפרה בסבר פנים חמור שהיא שמעה שבית הספר השכונתי מתכוון להרחיב את הכיתות עם ילדי שילוב. "אתם יודעים מה זה אומר? שילדים משכונות לא טובות יישבו עם הילדים שלנו באותה הכיתה. לא מספיק שאנחנו תקועים ליד כל הבסטיונרים הנובורישים בשכונה החדשה שבנו כאן, עכשיו גם הילדים שלנו יצטרכו ללמוד איתם. אני מתכוונת לכתוב מכתב חריף מאוד לראש העיר. אני אעביר אל כולם עצומה שקוראת נגד האינטגרציה".
"לא הבנתי מה הבעיה שלך", אמר אבא של עודד. "גם אם מבחינה ערכית זה לא מדבר אלייך, אי אפשר להתעלם מההיבט הכלכלי. למיטב ידיעתי, על כל ילד שילוב בית הספר מקבל תקציב נוסף".
"למה אנחנו צריכים להתערבב? כבר הוכח שאינטגרציה לא מביאה להצלחה של הטובים. להפך", התפוצצה המשכילה.
"תגידי, מתי גידלת אגו במקום ישבן?", שאל אבא של עודד בתדהמה כנה.
"לא גידלתי אגו, אבל אני, בשונה ממך, חושבת שאנחנו צריכים להיות במחיצת אנשים כמונו", ענתה המשכילה.
>>> השיחה האחרונה בגינה: על הצד האפל של הטוקבקים
האם אנחנו צריכים להיות במחיצת אנשים כמונו?
איור: ענת אלזם
"ומה הכוונה ב'כמונו'?", שאלה הפסיכולוגית. "כמונו זה אנשים עם פרופיל כמו שלנו", אמרה המשכילה, "משכילים, מצליחים, שדואגים לחינוך של הילדים שלהם. אני ממש לא צריכה שילדים מבתים מסוג שונה יחרבו את כל מה שאני עושה למענם".
"אני רואה את זה אחרת", השתחררה הפסיכולוגית מעמדת המראיינת, "אני חושבת שבתי ספר עם אינטגרציה הרבה יותר דומים למה שקורה ברחוב ובחברה הישראלית. מה החוכמה בבתי ספר שלכל הילדים שלומדים בהם יש אותו פרופיל? חוץ מזה, אני מוכרחה לומר לך שהדיבורים שלך נגועים בסנוביות איומה".
"אז אני סנובית", אמרה המשכילה וגירדה את עצמה מהקרוסלה בעצבים. "אני לא מעוניינת להכניס את הלכלוך מהרחוב הביתה. לא בשביל זה אנחנו משקיעים בילדים".
המשכילה
התחילה להתרחק בצעדים כועסים, ובקרוסלה שבגינה השתררה שתיקה. "אני לא רוצה לטנף", אמר אבא של עודד, "אבל יש משהו בדבריה. היא באמת לא צריכה להכניס את הטינופת מהרחוב הביתה. יש לה מספיק משלה בבית. לפי מה שהבנתי מעודד ומהשכנים שלהם, בבית הזה הולכים מכות על בסיס קבע. האמא והאבא, הילדים עם אמא ואבא והילדים אחד עם השני. כל הזמן הם מסתובבים עם סימנים על הגוף וכששואלים אותם מה זה, הם אומרים שהם נתקעו בדלת וכל מיני תירוצים כאלה".
"ולמה אתם לא מדווחים לרשויות?", שאלה האם הפסיכולוגית בבעתה, "הרי יש חובת דיווח".
"דיווחנו", אמר אבא של עודד, "אבל אף אחד לא ספר אותנו. המשכילה שלנו יודעת על מה היא מדברת כשהיא אומרת 'הפרופיל הנכון'".
>>> ומה רע בבנות טיפש-עשרה שלובשות מכנסיים קצרים מדי?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם