ראשי » להיות הורים » ילדודס

הלם כיתה א': כך תכינו את הילדים ליום הגדול

בעוד כמה ימים יעלה הילד שלכם לכיתה א' ואתם, דווקא אתם, מתקשים לישון בלילה. כך תקלו על כולם את המתח

זה מתחיל במסיבת הסיום בגן חובה, שבה נשלף הטישו בפעם הראשונה כדי למחות דמעה שנהפכת לבכי מתרגש. פתאום אתם קולטים שהפעוט שלכם, שרק לפני רגע נולד וזחל, כבר עולה לכיתה א'. זה ממשיך בקניית ספרי לימוד ובהכנת הציוד הלימודי, באסיפות ההורים ובניסיון להבין מה מערכת החינוך דורשת ומצפה מהילד ומכם.

הורים לילד בכור מרגישים מבולבלים לנוכח מערכת הלחצים, אבל ההתרגשות לא פוסחת גם על הורים ותיקים. בנה הבכור של גלי, אמא לשלושה, עולה השנה לכיתה א', והיא בהחלט מתרגשת: "אני כרגע עסוקה בשאלות של ארגון המרחב הלימודי והתלבטויות לגבי קניות. כל שלושת הילדים שלי ישנים בחדר אחד, וזה מעלה אצלי חששות איך הוא יכין שיעורי בית בחדר רועש. החברות מסביב מצד אחד מלחיצות ומספרות על עומס גדול של שיעורי בית, הכתבות ומבחנים כבר בכיתה א' ומצד שני מספרות שכולם מסתדרים ולומדים לקרוא".

גלי מוצאת מענה לתשובות שלה בפורומים ובפייסבוק, וממליצה לכל ההורים המתנסים במפגש ראשון עם בית הספר לא לפחד לשאול: "לפעמים השאלות שלי נראות לי מביכות או טיפשיות, אבל אז אני מגלה שכולם מתלבטים בדיוק כמוני - איזה ילקוט לקנות, או האם הוא יצליח לסחוב אותו על הגב. התמיכה הווירטואלית שאני מקבלת עוזרת לי וכמובן גם כתבות ומידע שאני מוצאת בעיתונים ואפילו בתוכניות טלוויזיה שמדברות על הנושא. הכל עוזר לי להירגע ולהבין שאני לא לבד".

רונית, מורה המלמדת בכיתה א', אמא לארבעה, מספרת ש"השנה התאומים שלי עולים לבית הספר. אני מתרגשת אמנם, אבל החששות כבר מאחוריי. יש לי עוד שני ילדים גדולים יותר שצלחו את המעבר בקלות, ואני יודעת שיהיה בסדר. גם העבודה במערכת החינוך, כמורה, מרגיעה אותי - אני יודעת שרוב המורים באמת שם בשביל הילדים, ומנסים לעזור ולתמוך ומבינים את השינוי מהגן, מהמקום האינטימי למערכת גדולה. כמורה אני משתדלת לא לשלוח את הילדים הביתה עם שיעורי בית, אלא רק עם תרגולי קריאה ולאפשר להם עוד שנה אחת רגועה ונעימה. ברגע שהילד בשל למעבר, אין צורך לדאוג. ילדים בשלים לכיתה א' מצליחים להתמודד עם המעבר לכיתה גדולה ועם לימוד ותרגול".

מערכת החינוך ואנשי מקצוע מרבים להשתמש במונח "בשלות לכיתה א'". הורים לא תמיד מבינים את משמעות המונח ומתייחסים בעיקר לידע של הילד ולמיומנויות הכתיבה והקריאה שלו. אך מיומנויות אלו הן רק חלק קטן מן הבשלות. "ארבעה תחומים עיקריים מהווים את היכולת של הילד להשתלב במערך הלימודים," מסבירה גילת מלכאן סטיקלרו, פסיכולוגית קלינית ומומחית לטיפול בילד ובמשפחה, ומנהלת מרכז תקשורת בונה.

"בשלות קוגניטיבית היא התחום הראשון. קטגוריה זו מתייחסת ליכולות החשיבה, התפישה, השפה, הלמידה והזיכרון של הילד. ילד ה'בשל' קוגניטיבית לעלות לכיתה א' הוא ילד המצליח לחשוב באופן לוגי, קוהרנטי, ממוקד ועקבי ולא אסוציאטיבי ואימפולסיבי. הוא מצליח לפעול בהתאם להוראות, לפתור בעיות ולעמוד במשימות חשיבה שונות".

המושג "בשלות קוגניטיבית" מתייחס לשפה של הילד, לאוצר המילים ולהכרת מושגים בסיסיים בשפה, כגון הפכים, צורות וצבעים. "חשוב שיוכל לתאר סיטואציה או תמונה שהוא רואה, ולהגדיר חפצים בסיסיים. ילד ששפתו משובשת והוא מתקשה בבניית משפטים תקינים, או שאינו משתמש כיאות

בפעלים, תיאורים ומילות יחס, הוא ילד שיתקשה מאוד ברכישת השפה הכתובה. אנחנו גם  
מצפים מילד בגיל הזה שיצליח ללמוד לאחר שינון וחזרה של חומר לימוד".

מלכאן סטיקלרו מציינת כי ישנה דרישה מהילד להצליח למקד את הקשב שלו לזמן של כ-45 דקות ולגלות יכולות בתפישה חזותית: "יכולת להתמצא במרחב, להבחין בהבדלים דקים בין צורות שונות, לזהות שינויים החלים בסביבה ולזהות אותיות וספרות הם מיומנויות שמאפשרות לרכוש קריאה וכתיבה בגיל הזה. אנחנו מצפים מהילד שיצליח לחרוז חרוזים, לזהות צליל פותח וסוגר במילים, להבחין בדמיון ובשוני בין צלילים".

בשלות קוגניטיבית בלבד אינה מספיקה להשתלבות מוצלחת של הילד בכיתה א', מדגישה מלכאן סטיקלרו. לשם כך יש צורך גם בבשלות מוטורית, אשר מורכבת משני תחומים - מוטוריקה גסה ומוטוריקה עדינה: "מוטוריקה גסה היא היכולת להפגין שליטה ותיאום מכוון על ביצועי הגוף: לקפוץ על רגל אחת, לרוץ, לדלג, ללכת אחורה, למשוך בחבל, לכדרר ולתפוס ולזרוק כדור, לטפס במגלשה ולהפעיל כוח בגפיים ללא סרבול ומעידות רבות, להתארגן ולהתמצא במרחב.

"במוטוריקה עדינה נצפה לראות יד דומיננטית בכתיבה, אחיזת עיפרון נכונה, יכולת שליטה טובה בציור וכתיבה, כתיבת השם, צביעת ומילוי שטחים, גזירה, הדבקה, השחלת חרוזים, כפתור כפתורים, קשירת שרוכי הנעליים, יכולת העתקת צורות ותיאום עין יד".

גם בשלות רגשית היא הכרחית. מדובר ביכולת של הילד לשאת תסכול ולדחות סיפוקים, להיות מסוגל לפעול על פי חוקים, להמתין לתורו, לחלוק, לשתף ולהתמודד ברמה הבינאישית בכוחות עצמו באופן מווסת ותואם סיטואציה וללא בכי ו"שבירת הכלים".

מדובר, לדברי סטיקלרו, "במידת ביטחונו של הילד בעצמו ובכישוריו, ביכולתו לעמוד בתחרות ולהתמודד עם כישלונות. בקטגוריה זו נכללים גם אופן הפרידה מההורה בבוקר, התנהלותו בגן והשתתפות במפגשים. ילד שמרבה לבכות בגן, מתקשה להירגע בכוחות עצמו, אינו עומד בתסכולים, מתפרץ באימפולסיביות ובכעס ונעלב בנקל, הוא ילד שככל הנראה אינו בשל רגשית להתמודדויות המחכות לו בכיתה א"'.

בשלות חברתית היא קטגוריה נוספת, המציינת, לפי סטיקלרו, "שילוב של מיומנויות חברתיות, הבנת נורמות ומצבים חברתיים, ראיית האחר כשלם ונפרד ממנו ומאגר כלים המתאימים להתמודדות. זוהי היכולת לוותר, לחלוק, לרסן קנאה, רכושנות ודחפים תוקפניים, ולשתף פעולה עם בני הגיל בהנאה משותפת. ילד המתקשה ליצור קשרים חברתיים או לשמר קשרים קיימים, מרבה לריב ולכעוס ומתקשה לשחק משחק חברתי בהתאם לכללים, הוא ילד המראה קושי רגשי וחברתי, שעשוי להקשות על התמודדותו בבית הספר".

לדבריה, כאשר קיים חשש שהילד אינו בשל לעלות לכיתה א', כלומר, מתקשה בחלק מהתחומים שצוינו, מומלץ לערוך לו אבחון בשלות. "האבחון מעריך את יכולות הילד בכל אחד מן התחומים. בהתאם לגודל הפער שנמצא, ההורים או הצוות החינוכי יכולים לשקול את אופן ההתערבות המתאים ביותר. פער מתון ניתן לגישור באמצעות סיוע ועבודה ממוקדת של ריפוי בעיסוק, חיזוק תחום האוריינות או טיפול רגשי. במקרים בהם הפער, לעומת בני הגיל, הוא גדול ומופיע במספר תחומים במקביל, מומלץ לשקול את האפשרות להשאיר את הילד שנה נוספת בגן חובה לצד מתן טיפולים מתאימים. חשוב להתייעץ עם הגננת המכירה היטב את הילד ואת יכולותיו והתנהלותו הלימודית, הרגשית והחברתית בגן, ולשקול בחיוב את המלצותיה".

קרן יטיב, יועצת משפחתית ומטפלת דיאדית, בעלת קליניקה להדרכת הורים וילדים, אומרת שלא תמיד ההורים מבינים את חשיבות ההכנה של ילדם ואת חשיבות הבשלות הרגשית והחברתית שלו: "הורים רבים דואגים להכנה קוגניטיבית של הילד, מלמדים לקרוא ולחשב תרגילים בחשבון, אבל מתעלמים מנושא משמעותי לא פחות: הכנה רגשית-חברתית.

"כשמדברים על מוכנות חברתית-רגשית לכיתה א', מתכוונים ליכולת של הילד לזהות נכון רגשות ומצבים חברתיים, לדחות סיפוקים, לפתח יחסים בינאישיים, להתמודד עם קונפליקטים חברתיים ולהכיל מצבים שבהם מצד אחד דורשים ממנו לעמוד בגבולות נוקשים יותר ולפעול באופן עצמאי, ומצד שני הוא אינו מקבל תמיכה ועידוד אישיים כפי שהיה בגן. הדרישה לשבת בשקט ובריכוז במשך שיעור שלם היא, לדוגמה, מטלה קשה מבחינה רגשית, מפני שבזמן זה מצפים מהילד להתאפק, לדחות את הצרכים והרצונות האישיים שלו ולבצע מטלות שלא תמיד מעניינות אותו או קלות לו".

מחקרים מוכיחים כי בשלות רגשית ויכולות של הילד להתמודד עם משימות, סמכות וקשב, תורמות להצלחתו בכיתה א' יותר מאשר היכולות הקוגניטיביות. תלמיד שמגיע לכיתה א' עם שליטה במיומנות הקריאה, אבל לא יכול לדחות סיפוקים או להתמודד עם סמכות, יזכה לתגובות כעוסות ויפתח תחושה של כישלון, לעומת חברו, שאולי אינו יודע לקרוא אבל מצליח להשתלב במערכת ולמלא את הדרישות.

יטיב פיתחה קורס תמיכה בילדים בעלי קשיי בשלות שונים בתחום החברתי והרגשי: "ניתן לעשות הרבה על מנת לעזור לילדים להיות מוכנים יותר בתחומים האלו. אם התחושה היא שהילד מתקשה לשאת גבולות ומסגרת, חושש מאוד מפני המעבר ומתקשה להשתלב בקבוצה גדולה, ליצור קשרים חברתיים ולתחזק אותם לאורך זמן, חשוב לתת לו תמיכה מקצועית בתחום הרגשי והחברתי. כוונתי היא בעיקר לקבוצות טיפוליות, שמכילות מספר משתתפים מצומצם ומדמות את חברת בני גילו. בקבוצה כזו הילד מתנסה בסיטואציות חברתיות הדורשות ממנו את המיומנויות הנ"ל וכך הוא לומד, בעזרת מטפל ובסביבה תומכת, כיצד להתנהל בצורה יעילה יותר מבחינתו.

"קבוצה טיפולית שאני מקיימת, אשר מתמקדת במעבר לכיתה א', מאפשרת לילדים לדבר על המעבר ועל החששות ממנו, ובכך לעבד אותם ולהפחית את החרדה. רצוי שקבוצה כזו תמשיך להתקיים במהלך שנת הלימודים, או לפחות 12 מפגשים, ותלווה את הילד תוך כדי המעבר. כמו כן, חשוב שהקבוצה תלווה בהדרכת הורים, מפני שהדבר מסייע מאוד להפחית את רמת החרדה של ההורים ולתמוך בהם עצמם, מה שחשוב לא פחות".

נעם ישראלי, פסיכולוג, פסיכותרפיסט ומטפל משפחתי וזוגי, מבקש להזכיר לכל ההורים שהשלב ההתפתחותי שבו הילד נמצא הוא שלב שבו העיסוק החברתי משמעותי ותופס את ההוויה כולה. "עד הכניסה לגן טרום חובה הילד לומד לתפקד, להתלבש ולהתמודד עם משימות שונות. בגילאים הצעירים הקשר עם ההורים הוא הקשר המרכזי והמשמעותי, כמעט לא תראו ילדים בגילאים הצעירים שמשחקים אחד עם השני, הם בעיקר אחד ליד השני. בהמשך, בגילאי הגן העירוני המשימה משתנה והם מתחילים לחפש חברים. לקשרים החברתיים יש משמעות גדולה. הכניסה לכיתה א' תופסת את הילדים שלנו באמצע השלב הזה, בו הם עסוקים בחברים, ולכן חשוב לאפשר להם את המשך ההתפתחות בשלב זה".

ישראלי ממליץ לדאוג שהילד יעבור לכיתה א' עם כמה שיותר ילדים שהוא מכיר: "המעבר הקל ביותר הוא עם חברים מהגן, וכמובן אל תוותרו על הפגישה עם המורה או פגישה בבית הספר, שמאורגנת מראש על ידי הצוותים החינוכיים כמעט בכל בית ספר".

נטע סילוני, אמא לשלושה ומפתחת תכנים חינוכיים, זיהתה גם היא את הקושי הרגשי שבו נתונים הילדים לקראת המעבר לכיתה א': "הילדים נדרשים לעבור מהגן למערכת אחרת, שיש לה חוקים שונים ודרישות אחרות, נוקשות יותר. הם מתמודדים עם מושגים כמו תלבושת אחידה, צלצול, שיעור או מורה מחליפה, ולא תמיד מכירים את משמעות המילים או את הדרישות החדשות להתארגנות עצמאית והתמודדות חברתית. פיתחנו משחק על מנת לתת מענה לצד הרגשי ולשינוי המנטלי שהילד עובר. באמצעות כרטיסי משימות הילד מכיר את העולם החדש ומתמודד לפני כיתה א' עם המושגים
וההתרגשות".

מדובר ב-20 כרטיסיות משחק צבעוניות ומאוירות, שבאמצעותן סילוני מתייחסת לחוויה של הילד, לציפיות ולחששות שלו מהמעבר לכיתה א', אך גם לאלה של ההורים. במשחק מתוארים החששות והשינויים שיחווה הילד, ולדברי סילוני, "יש משמעות למשחק המשותף ולשיחה סביב כרטיסי המשימה, ובכך מוענקת לילד התחושה שזה בסדר להתרגש או לחשוש מהשינוי. כל כרטיס משימה הוא הצעה לפעילות רחבה יותר. למשל, אחת המשימות היא משחק תפקידים של מורה ותלמידים. במשחק כזה מאפשרים לילדים להביע את כל חששותיהם, לשאול שאלות וממש להמחיש להם את ההתנהלות הצפויה בכיתה. אפשר לשחק פעם אחת ואפשר לשחק הרבה פעמים, כך שבכל פעם יעלו מצבים חדשים ושאלות בהתאם".

משימות אחרות הן להצטלם עם הילקוט ותלבושת בית הספר, לטייל ברגל לבית הספר כדי להכיר את הדרך אליו ואם אפשר - להיכנס לתוכו ולהכיר את המבנה ואת החצר, להיכנס לאתר האינטרנט של בית הספר, להתאמן בהכנסה והוצאה של תכולת הילקוט ועוד.

הכנה קוגניטיבית של הילד לקראת המעבר לכיתה א' יכולה להיעשות באמצעות שני האתרים הבאים: "הסוד של מאיה" ו"אלפי".

"אלפי" הוא אתר לומדות, משחקים חינוכיים, סיפורים ומשחקים אינטראקטיביים, שפותח על ידי יוסי בלומשטיין בשנת 2001, כדי לבנות מתחם מוגן לילדים המאפשר משחק ופיתוח מיומנויות חינוכיות.

לדברי בלומשטיין, "האתר מנוקד באופן מלא ומאפשר גם לילדים שנמצאים בראשית קריאה להשתלב בו. ילדים צעירים יותר, שאינם קוראים, יכולים להקשיב להוראות, כיוון שהכל מדובב. פיתחנו משחקים המשפרים את יסודות החשבון, פתרון בעיות, יצירתיות ודמיון, וכמובן עידוד הקריאה והעשרת השפה. כל הלומדות מותאמות לגילאי 8-3".

פיתוח האתר לווה בייעוץ פדגוגי של ד"ר עדה בקר ומירי בן שבת סרי, פסיכותרפיסטית קלינית. "הסוד של מאיה", מבית מט"ח, נבנה בפיתוח ובשיתוף מומחים ופסיכולוגים מובילים מהארץ והעולם ומיועד להכין ילדים לכיתה א' תוך מתן דגש על חוויית ההנאה וההצלחה שלהם. בזמן המשחק הילדים לומדים את מרכיבי השפה, חשבון, אנגלית, מוזיקה, יצירה, דפי צביעה וסיפורי תנ"ך נבחרים, ומכירים עולם ידע עשיר, המפתח את הדמיון ומקנה להם כישורים מוטוריים ותפישתיים שיכינו אותם לימיהם בבית הספר.  

היום הראשון בכיתה א' יכול להיות מרגש ותומך בילד, אבל אם אתם הורים גרושים, היום הזה עלול להיהפך בקלות לכר פורה לריבים שילוו את הילד גם בהמשך.

מי ילווה את הילד לבית הספר ביומו הראשון? מי ידבר עם המורה? נעם ישראלי, פסיכולוג, פסיכותרפיסט ומטפל משפחתי וזוגי, מציע לזכור שתפקיד ההורים הוא להיות זמינים ותומכים, ואת המריבות והכעסים יש להשאיר בצד: "הורים צריכים להראות עניין בכל שלב בחיי הילד ובלימודיו, וכמובן במעברים ובשינויים כמו עלייה לכיתה א'".

"אני ממליץ לזכור שאתם אולי התגרשתם אחד מהשני, אבל לא התגרשתם מתפקיד ההורים. גם אם היום הראשון של כיתה א' נופל על המשמורת של ההורה השני, אפשר וצריך להגיע לבית הספר ולהתרגש עם הילד. למעשה, הורים צריכים להראות עניין ולהיות מדווחים בכל שלב, וכמובן להגיע לאסיפות הורים. מדובר באסיפות הורים ולא באסיפות זוגות, ולכן לא ברור לי למה יש הורים שמתקשים להגיע ביחד לבית הספר".

"ילדים", מסביר ישראלי, "מחפשים בכל שלב בהתפתחות שלהם איפה יש חריץ קטן שלתוכו ניתן להיכנס. כשמדובר בגירושים, מדובר על חור ולא על חריץ, וילדים לא זקוקים ליותר מזה כדי לשנות את החוקים. כניסה לכיתה א' היא הזדמנות להורים לשבת ולתאם עמדות ולשדר שאתם ביחד אמנם התגרשתם, אבל אתם ביחד הורים זמינים ומשתפי פעולה מעבירים לילד מסר שהם מטפלים בו והוא יכול להיות רגוע ולהתמודד עם המשימות המיועדות לו".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...