ראשי » להיות הורים » ילדודס

10 הדברים המעצבנים ביותר שילדים עושים בבוקר

התארגנות הבוקר עשויה להיות סיוט מתמשך במקרים מסויימים. בדקנו מהם 10 הדברים המעצבנים ביותר שילדים עושים בבוקר ובקשנו מהיועצת מיכל דליות דרכים כיצד להתמודד איתם. מסקנה - לפני כוס הקפה הראשונה, עדיף שתהיו חכמים מאשר צודקים

חזרנו לשגרה ואיתה אל שגרת הבוקר הלחוצה. סביר להניח שאם אתם רואים במשרד הורה שמגיע תשוש במיוחד, עבר עליו בוקר מלא בויכוחים וריבים על בגדים, קוקיות, בכי מיותר ושלל תופעות שגורמות לנו לרצות להגיע לעבודה כדי לזכות בקצת שקט.

אבל תלאות הבוקר יכולות להמנע עם קצת מחשבה ונחישות. "הילדים קולטים מאד מהר מה מקפיץ את הוריהם ואיפה הם מאבדים סבלנות, וכשזה קורה, ההורה מופעל (מעיר כמה פעמים, מלביש, מזרז, מגיב כל הזמן ומתריע), והורה מופעל הוא המטרה של הילד", אומרת מיכל דליות, אשת חינוך ויועצת משפחתית בכירה, מנכ״ל "מרכז מיכל דליות".

לדברי דליות, "הבוקר צריך להיות ענייני מאוד ואין בו זמן וגם לא חשק להיות במשא ומתן. הילדים צריכים להכיר מצבים בהם אמא ואבא מאוד ממהרים והם פשוט אמורים לשתף פעולה, גם אם "לא בא להם". הקושי הוא חוסר הרצון לשתף פעולה כדי להפעיל את ההורים, ולא חוסר הזמן".

מיכל דליות נותנת פתרונות ל-10 הדברים הכי מעצבנים שהילדים עושים בבוקר, דווקא כשאתם מאוד ממהרים:

"אם מדובר על ילדי גן, נותנים להם בחירה: 'זה יכול להיות נעים אם תקום בזמן ונספיק לעשות מה שצריך, או שלא תקום ואז אקח אותך כמו שאתה, ובגן כבר תחליף בגדים ותסתרק'.

זה נקרא 'לא להילחם ולא להיכנע'. ההורה

לא נלחם, לא כועס, לא מלביש בכוח ולא מושך, אלא מאפשר לילד לעשות זאת בקצב שלו. כשהילד לא עומד בקצב (והוא לא יעמוד, הרי העיכובים הם אלה שמפעילים את ההורים), ההורה יקח אותו בזמן בלי לריב ובלי שהילד מוכן".

"המסר ברור -  או מה שבחרת או שאני בוחרת. המשא ומתן סביב הבגדים חייב להסתיים. אמא ואבא לא מתמקחים, לא מחליפים בגדים, אין להם זמן להתלבטויות של הילדים. לכן, אם לילד קשה להחליט - ההורה קובע. ואם הילד לא רוצה ללבוש את החולצה, היא תכנס לתיק והגננת כבר תלביש בגן. שוב, אין פה מלחמה אך גם לא כניעה למשובות של הילד".

"אני, ההורה, עומד בגבולות שהגננת הציבה. היא לא מסכימה להביא צעצוע ולכן לא נביא. כך מלמדים ילדים לעמוד בחוקים. לוקחים את הצעצוע מהילד, מנחמים אותו כשהוא בוכה וכועס ('אני יודע/ת שאתה רוצה אבל אסור') ובאים לגן בלי צעצוע".

"אם הילד מבזבז את הזמן, זמן ההתכוננות הסתיים והולכים לגן כמו שהוא. העניין הוא לצאת בזמן. לא להילחם בו (זה גם לא יעזור) ולא להיכנע, כלומר לא לדבר איתו ולא לכעוס עליו וגם לא לוותר לו ברגע האחרון ואז להלבישו".

"בבוקר לא עושים את עבודת החינוך. את זה נעשה אחר הצהריים. אם לא רוצים לריב בבוקר ורוצים לזרז את כל הפעולות שעל הילד לעשות, והוא מתעקש שאני אעשה עבורו - עושים עבורו. כאן לא נלחמים.

"אני לא רואה בכך שההורה עושה עבור הילד הפסד וכניעה של ההורה. יש כאן מצב ענייני שרוצים לקדם. אחר כך, אחרי הצהריים, אקפיד יותר על עצמאותו. הבוקר לחוץ ואנחנו צריכים להיות חכמים ולא צודקים".

"ממש כמו בתגובה להתנהגות הראשונה. לתת לו אפשרות להזדרז - או לקחת אותו לגן כמו שהוא. כאמור, לא להילחם ולא להיכנע".

"ילד צעיר, בגילאי גן והכתות הנמוכות, עוד אפשר לקחת גם אם הוא לא רוצה. החיים הם לא גן של שושנים ויש דברים שצריך לעשות אותם גם אם לא ממש רוצים, כמו לנגב את הטוסיק, לדבר בכבוד לסבתא, לקחת את הילקוט מלא בספרים וללכת לישון.

"שיחות שחוזרות על עצמן שוב ושוב רק מחזקות בילד את הידיעה שהוא מצא את האסטרטגיה להעסיק אותי בבוקר, להוציא אותי מהכלים, ולהוכיח לי שהוא זה ששולט על מצב הרוח שלי".

"זה בדיוק כמו הילד שלא רוצה לצחצח שיניים או לא רוצה להתלבש, או משנה את דעתה בנוגע לבגדים שבחרה: היא יודעת מה היא רוצה אבל לצערה זה לא מתאים לנו כי אין לנו חשק או אין זמן. הילדה צריכה ללמוד שלא תמיד דברים יוכלו להיות בקצב שלה או לפי החשק שלה. בימים כאלה היא תלך לגן עצובה ותשכח את זה כעבור רבע שעה של משחקים. אחר הצהריים נפנק אותה בכך שניתן לה להחליט על כמה דברים אחרים".

"כאן יש לנו ילד במצוקה. הוא מקנא בתינוק וגם רוצה נתח מאמא, וזה אומר להישאר איתה בבית. נחישות והתמדה הן מילות הקסם. אמא צריכה להגיד לו שצריך ללכת, שזה מה שעושים כל הילדים בגילו, ושאחרי שהוא יגיע הביתה מהגן היא תוכל להיות איתו ולשחק איתו".

"אני דוגלת בפרידה מהירה. כשהילד גורר את ההורה להשאר איתו בגן, הוא בעצם מרחיק את הצורך בפרידה ולא פותר את בעית עזיבת ההורה. יש ימים בהם ההורה יוכל להשאר לצייר איתו, ויש ימים שלא יוכל. מטרתנו היא ללמד את הילד, שכשאני אומרת שאני לא יכולה - אני עוזבת. הוא יהיה מתוסכל ואולי עצוב, אבל רק כך ילמד שלא תמיד דברים מסתדרים כמו שהוא רוצה".

דליות: "תפקידנו לאמן את הילדים לחיים, ובחיים לא תמיד יקרה להם מה שהם רוצים ובזמן שהם רוצים זאת. לחכות בסבלנות, לדעת לדחות סיפוקים, להתחשב בצרכים של אנשים אחרים - כל זה יקרה רק אם נאמן את הילד בחוויות האלה. נכון שזו דרך לא נעימה, והילד יבכה ואולי אף יתנגד, אבל אם 'קילקלנו' אותו והוא לא יודע להתחשב בנו, ברגשותנו ובצרכים שלנו - זה הזמן לעשות תיקון.

"זה יכאב לו, אבל זה כאב קטן מאד לעומת הכאב הגדול שהוא יספוג מהעולם אם הוא יגיע לגיל בגרות ולא יבין למה היקום לא עושה כל מה שהוא רוצה, ברגע שהוא רוצה, ובאופן שהוא רוצה. והרי היקום לא יעשה זאת עבורו".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...