יציאת מצרים: איך חצו בני ישראל את ים סוף?
רגע לפני שפוצחים בחגיגות החמץ, בסופו של חג המצות הזה, שלחנו את אורי שצ'יגובסקי, ריאליסט חסר תקנה, לבדוק איך יצא לפועל אחד מגדולי הניסים התנ"כיים. האם הייתה זו רוח הקודש או אולי תוכנית אלוהית שהפעילה את אמא אדמה. כך או כך, כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח
יציאת מצרים. מבוסס על סיפור אמיתי
כולנו זוכרים את הסצנה הידועה מהסרט "עשרת הדיברות" בה מפלח צ'רלון הסטון את ים סוף לשניים, הדימוי הזה הצליח להדהים בשעתו את צופי הקולנוע ועד היום נחשב לאחד הדימויים החזותיים המתבקשים ביותר ביחס לקריעת ים סוף.
אבל, בניגוד לבמאי הסרט ססיל ב. דמיל, לאלוהים לא היה תקציב לאפקטים מיוחדים כמו של אולפני "פרמאונט" ובהפקה המקורית של קריעת ים סוף בספר שמות לוהקו איתני הטבע ליצירת הסצנה הקולוסאלית. כיום מדעני ברחבי העולם מציעים לנו הצצה אל מאחורי הקלעים של ההפקה האלוהית ומציעים אלטרנטיבות מדעיות לנס חציית הים.
רוח
מאחר שלאחרונה הכניסה לים הפכה להיות אטרקטיבית כמו צלילה חופשית בניאגרה אנו מציעים לכם אלטרנטיבה חינוכית בזמן שהותכם על החוף.
חוף ים סוף. אולי זו הרוח שקרעה את הים? צילום: פלאש 90
לשם כך עליכם ליצור על החוף מעין חור רדוד ובמרכזו תעצבו שטח מוגבה יותר, עכשיו כסו את החור במים שיעברו את השטח המוגבה וכעת תנשפו בכל הכוח מהצד. אם עקבתם אחרי ההוראות בדייקנות תגלו שהרוח שיצרתם הצליחה לחשוף את החלק המוגבה מעל פני המים ומיד לאחר שהפסקת לנשוף הגישרון היבשתי שיצרתם נחבא שוב מתחת לפני המים.
ניסוי פשוט זה הוא העומד בבסיס סיפרו של הפרופסור לפיזיקה, קולין המפריז, מאוניברסיטת קיימברידג' המנסה לפצח את הנימוקים המדעיים ליציאת מצרים מהסנה הבוער ועד קריעת ים סוף.
בספר של המפריז, בעל השם הכל כך קליט The miracles of exodus: a scientist discovery of the extraordinary natural causes of the biblical stories, מציג המחבר תופעת טבע בשם סטאדון.
הסטאדון הוא למעשה
מנגנון טבעי אשר בו רוח חזקה ויציבה נושבת מעל אזורים ימיים ובשל עוצמתה של הרוח רכסי אדמה תת ימיים נגלים מעל לפני המים ובדיוק כמו הניסוי הקטן משפת הים ברגע שהרוח תפסיק לנשוב יתכסה המעבר היבשתי.
הסבר זה לאירוע קריעת ים סוף מספק לא רק הסבר מדעי לנס, אלא גם מעניק נתיב גיאוגרפי ליציאת מצרים, שכן אירוע שכזה יכל להתרחש רק באזור של מים רדודים יחסית ולכן המעבר היה אפשרי לדעת פרופסור המפריז רק באיזור מרכז סיני. לטיעוניו של המפריז הצטרפו גם צמד המדענים הרוסיים אלקסי אנדרוסוב ונחום וולצינגר שלפני חמש שנים גילו באיזור המשוער שונית אלמוגים עתיקה באורך של 6.7 קילומטרים המחברת את שתי הגדות, שונית זו נחשפת מעל לשטח פני המים כל עת שרוח מזרחית מגיעה למאה קמ"ש נושבת במקום.
צונאמי
בדצמבר 2004 נסוג האוקיינוס ההודי לאחור, שטחים אדירים של אדמה נחשפו וגילו את קרקעית האוקיינוס לאור השמש. דייגים שהיו במקום ירדו מסירותיהם בכדי לאסוף בידיהם את הדגים הפזורים מסביבם, שלפתע גל הצונאמי נע לכיוון החוף ופגע בכל מה שנקלע בדרכו.
צונאמי, האוקיינוס נסוג לאחור צילום: אי-פי-איי
הקטסטרופה בסדר הגודל התנכי שהתרחשה בחופי מזרח אסיה רק חיזקה את התיאוריה של הגאו-ארכיאולוג פלויד מקקוי, חוקר גלי צונאמי מאוניברסיטת הוואי, בנוגע להסבר המדעי לקריאת ים סוף. לטענתו צונאמי שהתרחש בים התיכון גרם לנסיגת המים וליצירת מעבר יבשתי זמני שבסופו טבע צבאו של פרעו בגל אלים.
החשוד המיידי של מקקוי ביצירת הצונאמי הוא הר הגעש סנטוריני שעל פי התיעוד הגיאולוגי התפרץ לפני מעל לשלושת אלפים שנה, בערך בתקופה שבה התרחשה על פי המקורות יציאת מצרים.
ההתפרצות הגעשית הייתה מהגדולות בהיסטוריה האנושית ונעמדת בסדר גודל של 24 אלף מגה טון ( עוצמה של פי 1,680,000, מפצצת האטום שהוטלה על הירושימה).
הפיצוץ גרם לזרמים פירוקלסטים, כלומר זרמים של חומרים הנוצרים כתולדה של התפרצות וולקנית וזרמים אלו הם המרכיב המרכזי ביצירתו של גל צונאמי. תמיכה לתיאוריה הזו מגיעה מכך שהכיוון של הפיצוץ מסנטוריני פגע בדיוק בדלתא של הנילוס, יעד אופציונלי לחציית ים סוף.
ההתפרצות הגעשית שופכת אור על עוד תופעה מסתורית הקשורה ליציאת מצרים, על פי ספר "שמות" את בני ישראל ליווה עמוד אש ועמוד ענן במסעם לארץ כנען. על פי וולקנולוגים פיצוץ געשי בסדר גודל כזה היה מיצר עשן בגובה של 50 קילומטר, גובה כזה שניתן היה בקלות לראות אותו מחופי צפון מצרים וכמו עמוד האש התנכי העשן היה מקבל את צבע האש בשעות החושך ונראה כמו עמוד ענן בשעות היום.
התפרצות געשית
גם הוולקנולוג, סטיב אומארה, מיחס את קריעת ים סוף להתפרצות געשית אולם בניגוד לעמיתו מקקוי, אומארה טוען כי לא היה זה גל צונאמי שאפשר את המעבר היבשתי, אלא התפרצות געשית שהתרחשה באזור הדרומי של מפרץ עקבה.
התפרצות הר הגעש התת ימי צילום: רויטרס
המפרץ ממוקם על השבר הסורי אפריקאי אזור אשר רווי בפעילות געשית. בכל מפגש של לבה ומקור מים גדול, המים יקררו במהירות את הלבה ויצרו לוח אדמה לא יציב, שיכול היה באופן תיאורתי לשמש כמעבר יבשתי לבני ישראל.
העובדה שהאדמה הזו כה לא יציבה מסבירה גם מדוע פרשי פרעה הצליחו למוטט את המעבר הזה בהסתערותם אחרי עם ישראל. תופעה זו שנשמעת כמעין מדע בדיוני היא חלק מהמציאות היומיומית של תושבי הוואי שחוזים בהתפרצויות הגעשיות התדירות שלחופי האי המצליחות לשנות באופן כמעט יומיומי את תוואי השטח הטופוגרפי במקום.
המעבר על הלבה המקוררת איננו כה פשוט שכן למרות ההתקררות הזריזה עדין לוח האדמה שנוצר מפיץ חום רב, אבל המעבר הוא בהחלט אפשרי ואם מוסיפים למשוואה שהצבא המצרי דולק בעקבותיך רובנו היינו בוחרים כנראה במעבר הגעשי.
נא להמתין לטעינת התגובות
