 |
|
/images/archive/gallery/268/770.jpg איור: דארן בראון, פופיולר סיינס 
|
|
|
|
הצד האפל של ה-GPS |
|
|
|
|
כל צעד שתצעד, כל תנועה שתעשה, מכשיר ה-GPS שלי יצפה בך... |
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
מייקל רוזנוואלד, פופיולר סיינס
10/3/2005 9:09
|
|
|
|
|
|
|
|
הם התאהבו בבית הספר היסודי, אהבה נפלאה ומתוקה. בשיעורי מוזיקה של כתה ה', היא ניגנה בסקסופון, הוא בתוף. בשיעורי ביולוגיה בתיכון היא אחזה בצפרדע כשהוא ניתח אותה בעזרת אזמל. היה זה מאותם סיפורי אהבה המונצחים באינספור ספרים רומנטיים ושירי אהבה שמקדישים לאהובים מעל גלי האתר. "כשנישאתי לו חשבתי שבאמת 'רק המוות יפריד בינינו'", היא אומרת כעת, עדיין מופתעת מכך שהנישואין הסתיימו אחרי 19 שנה. בסופו של דבר, הרומן הסתיים בפיצוץ, כמו סיפורי אהבה רבים אחרים. אך שלא כמו מרבית סיפורי האהבה, בסוף הזה לקחו חלק גם לוויינים.
ששה חודשים אחרי שהגישה בקשה לגט, רוברט סאליבן, בעלה של האישה, גלש יום אחד באינטרנט ונתקל בפרסומת ל"יחידת מעקב TravelEyes". זהו מכשיר GPS שמתקינים במכונית ומאוחר יותר שולפים אותו ומחברים למחשב, כדי להציג מפה דיגיטלית של כל עצירה ופניה שביצעה המכונית, ואפילו את מהירות נסיעתה. אדם שמשתמש במכשיר כזה יודע היכן הייתה המכונית לאחרונה כאילו נסע בה בעצמו. סאליבן הזמין מיד את המכשיר. ככל הנראה סבר שאביזר מסוג זה יהיה שימושי עבורו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
כל זה התרחש לפני חמש שנים בעיר קטנה סמוך לבולדר בקולורדו. הוא היה עובד תחזוקה במפעל. היא עבדה עם תלמידים נכים באוניברסיטה הסמוכה. הם היו, היא מתארת, סתם אנשים פשוטים שמגדלים שני בנים ומשלמים את החשבונות, באורח החיים האנונימי שהפוליטיקאים מרוממים כשהם מצהירים הצהרות אודות "העם האמריקני". אך סיפורם, ובמיוחד חלקו של רוברט סאליבן, הפך לסיפור ידוע לשמצה בקרב שוטרים ופרקליטים המייצגים קורבנות של פשעים מסוג זה.
באותה עת, מכשיר ה-GPS -- מערכת הניווט הלוויינית שמאתרת במדויק את מיקום המשתמש באמצעות מדידה בשיטת המשולשים של אותות רדיו שנפלטים ממערך של לוויינים -- עשה את דרכו ממכשיר צבאי למכשיר נפוץ בשוק האזרחי. באותה עת שווקו מכשירי GPS למטרות מעקב אחר משאיות משלוחים ומכוניות שכורות. המשתמשים המוקדמים לקחו אותם עמם לטיולים בשטח כדי שישמשו כחלופת הייטק להשארת פירורי לחם כדי לא לתעות בדרך. בפרץ של השראה, סאליבן אימץ לעצמו את הטכנולוגיה למטרותיו הוא, ובכך סייע לנווט את תחום המעקב למטרת הטרדה אל עבר המאה העשרים ואחת.
המשימה הייתה קלה במידה מפתיעה, תודות לאינטרנט המאפשר לרכוש גאדג'טים חדשניים מכל הסוגים כמעט, ללא תלות במקום מגוריך. סאליבן אפילו לא התקין את היחידה בעצמו -- הוא הטיל על אחד הילדים לעשות זאת. הוא ביקש מאשתו להגיע לביתם כדי לדון בהליכי הגירושים. בינתיים יצאו החוצה בניהם בני העשרה, שהשתכנעו על ידי סאליבן שאמם זונחת אותם, כדי "להחליף את השמן" במכוניתה. במקום זאת הם התקינו את יחידות TravelEyes.
"יש אנטנה עם תקע, ופשוט מכניסים אותו ישר לתוך המכשיר", נזכר הבן הגדול כשעמד בשלב מאוחר יותר על דוכן העדים במשפטו בו הואשם אביו בהטרדה. "המכונית של אמא שלי היתה מסוג אולדסמוביל. היה בה תא כפפות ש... נפתח בלחיצה, ויש לוח -- כמו קופסה שאפשר לשלוף החוצה -- וככה ניגשים לקופסת הנתיכים. אז אני... הצמדתי סרט דביק לקופסה ולחלק האחורי של האנטנה ו... חיברתי את המכשיר לשם, והחזרתי בחזרה את הלוח".
המכשיר הופעל. "כפי שאתם יכולים לראות", אמר בנו של סאליבן, שהיה באותה עת בן 19, "זה די פשוט".
|
|
|
|
|
|
|
 |
| מכשיר TravelEyes לצד מפה ודוח שהפיק. צילומים מאתר החברה
| /images/archive/gallery/271/148.jpg
 |
|
|
|
|
|
|
טכנולוגיה טובה, שימושים רעים
|
|
|
|
|
ארבע שנים אחרי שרוברט סאליבן הפך למטריד המתועד הראשון שהשתמש ב-GPS, עומדת בפנינו הדילמה הקלאסית בנושא טכנולוגיה -- השימוש במכשירים חוקיים לחלוטין למטרות פחות חיוביות. מכשירי GPS מסייעים לעקוב אחר מכוניות שכורות, חולי אלצהיימר, ילדים תועים, פרות תועות, מעילי פרווה תועים. מצלמות וידאו זעירות מפקחות על שמרטפים, תוכנה שמבצעת רישום של הקשות על המקלדת מפקחת על השימוש שעושים ילדים באינטרנט. אבל בדיוק כפי שסוחרי סמים משתמשים באיתוריות וטרוריסטים מנצלים את האינטרנט, כך מאמץ לעצמו זן חדש של מטרידי הייטק את הטכנולוגיות האלה ואחרות.
ארבעה מתוך חמישה מטרידים הם גברים, לפי מחקר שנעשה בשנת 1999 ופורסם ב-American Journal of Psychiatry. במחקר מוינו המטרידים לחמש קטגוריות. "מטרידים דחויים" הם בדרך כלל בני זוג לשעבר המונעים על ידי כעס בעקבות פרידה -- אנשים כמו סאליבן. בשלושת הסוגים האחרים של מטרידים מדובר במניעים מיניים או רומנטיים, אבל מטרידים אלה מעולם לא יצאו לפגישה עם קורבנותיהם: "מטרידים מבקשי אינטימיות" משלים עצמם שהם מאוהבים ורוצים בקשר; "חסרי יכולת" מנסים בצורה מגושמת להשיג פגישה ראשונה; ו"מטרידים טורפים" -- אולי המסוכנים ביותר -- מתכננים תקיפה. בנוסף ישנם "המטרידים הנעלבים", שאינם חפצים במין או באהבה ורק רוצים לאמלל את קורבנותיהם. כתבה שמסבירה למה אנשים הופכים למטרידים אפשר לקרוא כאן.
עד לפני זמן קצר נאלצו המטרידים להסתפק בטקטיקות "ארציות" כמו נהיגה סמוך לביתו של יעד המעקב, גניבת חשבונות טלפון מפחי זבל, או אפילו עבודה בחברת החשמל או הגז כדי לגשת למידע רגיש. אבל כעת, במחיר של ארוחת ערב צנועה, ניתן לרכוש באינטרנט את היסטוריית הכתובות המלאה של כל אחד. ניתן להוריד תצלומים אוויריים במחיר פרוסת עוגה וכוס קפה. הטכנולוגיה העניקה למטרידים גישה ללא תחרות לדבר בו הם חפצים יותר מכל: מידע. הקלידו את המלים track ("מעקב") ו-spouse ("בן זוג") בגוגל, ותקבלו עשרות אתרים שבקישורים שלהם מצוין "עקבו ותפסו את בן/בת זוגכם הבוגדים".
היום מעקב למטרת הטרדה לא רק קל יותר, הוא גם וירטואלי -- מה שמצמצם באופן דרמטי את הסיכוי להיתפס בעת מעשה. המטריד כבר לא צריך להתגנב באישון הלילה כדי לבדוק את מד המרחק במכונית; מכשיר ה-GPS, שניתן לעקוב אחריו בשידור חי במחשב כף-יד או בטלפון סלולרי, מספר לו בדיוק היכן היתה המכונית. הוא לא צריך להכות אנשים כדי שיגלו לו סיסמאות דואר אלקטרוני -- הוא יכול פשוט להתקין תוכנה שרושמת כל מילה שקורבנו מקליד, כולל סיסמאות, שמות התחברות, מספרי כרטיס אשראי והודעות דואר אלקטרוני. המצלמה בחדר השינה? היא מוסתרת בשעון מעורר זול.
כיוון שהמעקב שעורכת המשטרה אחר פשעי הטרדה לא מתייחס לשיטות בהן נעשה שימוש, אף אחד לא יודע מהו המספר המדויק של מקרים מסוג זה, אך הדיווחים אודות הטרדות הייטק מתחילים להצטבר. בשנת 2002 שכלל גבר בשם פול סיידלר מוויסקונסין את שיטתו של סאליבן, והתקין מערכת GPS חיה מתחת למכסה המנוע של מכוניתה של חברתו. במקום לדווח על נסיעותיה לאחר מעשה, המכשיר הזה שלח הודעות טקסט לטלפון הסלולרי של סיידלר וחשף את מיקומה הנוכחי. עם המידע הזה ברשותו, הוא נהג להגיע ולעצור לצד מכוניתה ללא התראה. מחזר דחוי מקליפורניה התחיל להתחזות בחדרי צ'ט לאישה שדחתה אותו. הוא תיאר פנטזיית אונס מורכבת, כשהוא מספק את כתובתה והוראות כיצד לנתק את האזעקה בביתה. תוך זמן קצר התחילו גברים לרדוף אותה. ובניו המפשייר, אמי בוייר נפלה קורבן לגבר שראה אותה במבט חטוף בכתה ח', הפך לאובססיבי, ובשלב מאוחר יותר הקים אתר אינטרנט אודותיה. באתר תיאר כיצד רכש פרטים אישיים (מספר הביטוח הלאומי שלה, הכתובות שלה, וכדומה), כשהוא מציין: "זה נתעב, המידע שאפשר לגלות על אנשים באינטרנט". הדבר היחיד שלא תואר ביומן האינטרנט של ליאם יואנס היה כיצד ירה למוות בבויר ובעצמו אחר-הצהריים אחד בשנת 1999 כשיצאה ממקום עבודתה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אמצעי ריגול ואמצעי מניעת ריגול
|
|
|
|
|
המודעות הציבורית לבעיה כמעט אינה קיימת. "עדיין לא קלטנו באיזו שערורייה מוסרית מדובר", אומרת טרייסי באהם, מנהלת מרכז המשאבים למלחמה בהטרדות במרכז הלאומי לקורבנות פשע. "אנשים רבים לא שמעו על כך. כשהם כן שומעים, הם המומים. הם מתקשים להאמין שזה קיים. ואנשים באמת לא יודעים עד כמה העניין הרחיק לכת -- המצלמות שמוסתרות בראשי ממטרות ובגלאי עשן. למרבית האנשים אין שמץ של מושג מה אפשרי".
זאת עד שהם חשים הרגשה מוזרה -- תחושה, כמו זו שהשתלטה אט אט על אשתו של רוברט סאליבן, שמישהו יודע יותר מדי אודות מקום הימצאותם. בתחילת שנת 2000, מספר שבועות אחרי שעזבה את הבית, החל בעלה לשאול שאלות מעוררות דאגה במידת הספציפיות שלהן. "למה שהית במקום הזה במשך 30 דקות?" היא מספרת ששאל. אם לא הלכה לעבודה, היה שואל אותה מדוע. היא מצאה עצמה מביטה לאחור כל העת, אבל הוא לא נראה בסביבה.
בסופו של דבר עברה לבית חדש. "הייתי שם רק חצי שעה, והתחלתי להכניס את החפצים המעטים שהיו עמי לתוך הדופלקס, כשהוא הגיע לדלת והתחיל לאיים עלי", שחזרה במשפטו. "לא ידעתי שידע לאן עברתי. היית מאד זהירה, וניסיתי לוודא שאף אחד לא עוקב אחרי -- הבטתי במראה האחורית של המכונית, נסעתי בדרכים חלופיות, עשיתי קניות בחנות מכולת אחרת".
משותקת מאימה, בדקה אם שתל מיקרופון בתיקה, בנעליה או בכיסי מעילה. "אלוהים אדירים, מה קורה לי?" חשבה. "לדעת שמישהו יודע היכן את בכל שנייה של היום וכמה שניות את עומדת בכל רמזור אבל לא לדעת איך הוא מגלה זאת -- זו תחושה מפחידה", סיפרה לבית המשפט. "את נמצאת כל הזמן בהשגחה מתמדת ותחת מעקב. זה עשה לי כאבי בטן, גרם לי לנדודי שינה. זו בהחלט הרגשה לא נוחה".
היזמים שמוכרים מכשירי ריגול באינטרנט לא ממש מסתירים את כוונותיהם. "כל כך הרבה אנשים בארץ הזו לא מבינים שגברים אינם שטנים. נשים אכן בוגדות. אנשים לא יכולים לקבל את זה בארץ הזו", אומר בראד הולמס. לכן פיתח מוצר בשם CheckMate (משחק מילים על "שחמט" ו"בדוק את בן זוגך"), שתמורת 49.95 דולר מאפשר לבדוק אם יש טיפות זרע בזוג תחתונים. הבדיקה היא תוצר לוואי של אמונתו של הולמס בדיברה הכל-יכולה: זכותו של בן הזוג לדעת. "מאז ומתמיד האמנתי בכך", אמר לי. "אני מאמין בכך. אני באמת באמת מאמין. ועכשיו יש מוצר בשביל זה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
| איך GPS עובד. איור: מעריב
| /images/archive/gallery/198/866.jpg
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הרבה מוצרים, למעשה. הולמס, שלאחרונה התגרש בעצמו, הפך את החברה שלו למעין סופרמרקט לבני זוג קנאים. בנוסף לערכת הזרע, הוא מוכר מכשירי האזנה, מכשירי GPS למעקב ומצלמות ריגול. לעתים קרובות רוכשים הלקוחות -- כ-15% מהם נשים -- את כל המוצרים בבת אחת. במאמץ בוטה להרוויח מאותו צורך שהוא עצמו סייע ליצור, מציע הולמס גם מבחר מלא של אמצעי נגד -- מכשירים שיכולים לגלות מצלמות ריגול ומיקרופונים מושתלים, המיועדים למי שחושד שעוקבים אחריו בעזרת מוצרים נסתרים.
העסק של הולמס הוא רק אחד מעשרות עסקים כאלה באינטרנט. גרג שילדס הוא בעל חברה בשם Track & Spy מסינסנטי. העסקים ערניים, הוא אומר. לטענתו הוא רושם מכירות בהיקף 2,000 דולר ליום, ועובד רק כשעה. "אני הולך הרבה לחדר כושר, משחק כדוריד, הולך לקניות. כשאני לא במשרד השיחות מועברות לטלפון הסלולרי שלי. מכרתי מכשירי GPS בזמן שישבתי בחוף. זה קצת כמו להיות בגמלאות. לפעמים אתה משתעמם, אבל זה עדיף מלעבוד". כשהשגתי אותו בטלפון נראה היה שהוא נמצא במכולת.
שילדס מוכר מכשירי רדיו-שעון שנרכשו ב-Wall-Mart ושופצו על ידי המפיץ שלו כך שיכילו מצלמת וידאו נסתרת. באתר האינטרנט שלו הוא מתאר את המוצר, שמכירו 379 דולר, כ"מצלמה למעקב אחרי המטפלת", אבל מוסיף ואומר ש"ניתן לאמת בעזרתה חשדות לבגידה או פרשיות אהבים מחוץ לנישואין", וש"היחידה הזו מתפקדת היטב בסביבות רגילות של תאורה חלשה בחדרי שינה". הפלסטיק הצבוע בחלק הקדמי של השעון כהה מספיק כדי להסתיר את המצלמה הנסתרת, מבטיח טקסט קידום המכירות, אך שקוף מספיק כדי לאפשר למצלמה ללכוד תמונות ברורות. בנוסף, לא ניתן לגלות את ה"טיפול" שהפך שעון זול לסוס טרויאני: "אין כבלים חיצוניים לא שייכים... [רק] אותו כבל חשמל לזרם חילופין שסיפק היצרן של רדיו-שעון AM/FM הזה".
שילדס מוכר תמורת 495 דולר מכשיר GPS למעקב דומה לזה בו השתמש סאליבן, ותמורת 1,199 דולר, גרסת הייטק אלחוטית -- מהסוג בה השתמש פול סיידלר, המאפשרת לבעליה לעקוב אחר מיקום המכונית בזמן אמת ללא צורך להשיב לעצמו פיזית את המכשיר ולהוריד את הנתונים שנמצאים בו.
שאלתי את שילדס אם לדעתו יכולים לקוחותיו להסתבך אם ישתמשו במכשיר GPS כדי להטריד מישהו. תשובתו הייתה שהוא אומר לאנשים שאם הרכב בו הם מתקינים את המכשיר שייך להם, הם חפים מפשע. "זהו העיקרון המנחה", אמר. שאלתי אותו אם הוא סבור שזה רעיון טוב למכור מוצרים כאלה, בהתחשב בכך שאנשים משתמשים בהם כעת למעקב לשם הטרדה. "אני לא אחראי לדרך שבה מישהו אחר משתמש במוצרים שלי", אמר. "אפשר למכור בירה, ובהתאם למה שהלקוח עושה איתה, גם זה עלול להיות מזיק, לא?"
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הקלטת הקלדות, עקיפת זיהוי שיחות
|
|
|
|
|
בין המוצרים בשוק שטמון בהם נזק פוטנציאלי ניתן למצוא מחליפי קול דיגיטליים, שמסווים את קולו של המטלפן; עטים בסגנון סרטי ג'יימס בונד שמכילים מצלמות וידאו; ומגברי/מקליטי קול, שמאפשרים לשמוע ולהקליט שיחות, אפילו אם הן מתקיימות בלחישות. בה בעת, מרבית מכשירי הטלפון מהדור החדש מצוידים ביכולת איתור למטרות חירום -- כדי לאפשר לעובדי שירותי החירום לאתר אנשים שטלפנו כדי לבקש עזרה -- אך מספר חברות, כולל uLocate ו-AT&T Wireless, מציעות שירותים שמאפשרים לחברים ובני משפחה להיכנס לאתר אינטרנט ולקבל מידע אודות מיקומו של מכשיר הטלפון.
באוגוסט נעצר בלוס אנג'לס גבר שהחביא את הטלפון הסלולרי שלו מתחת למכוניתה של חברתו לשעבר ועקב אחרי תנועותיה דרך אתר אינטרנט כזה בדיוק. ישנם שעוני יד שמכילים יחידות GPS זעירות; החשש הוא שבקרוב הם ישובצו במספר גדול של מוצרים.
סיבה נוספת לדאגה: בספטמבר הכריזה חברה בשם Star38 על שירות לעקיפת השיחה המזוהה בטלפון, שיאפשר ללקוחות לזייף את מספר הטלפון שיופיע על מסך זיהוי השיחה של המקבל. מטריד שיודע שקורבנו תסנן את שיחותיו, יוכל לגרום למספר טלפון אחר -- לדוגמה, המספר של אמה של הקורבן -- להופיע על המסך שלה במקום המספר ממנו הוא מתקשר.
שיטה בולטת פחות היא להתקין תוכנת Spector Pro 5.0 שרושמת כל הקשה על המקלדת על גבי הכונן הקשיח של המחשב. אם למרגל אין גישה תדירה למחשב עליו ברצונו לפקח, הוא יכול לרכוש את eBlaster 5.0, ששולחת דוחות בדואר האלקטרוני. שתי התוכנות מציעות מצב חמקני, בו לא נחשפות עקבות כלשהן על עצם קיומן. לתוכנות ריגול מסוימות אפילו יש יכולות התקנה מרחוק: ניתן לשלוח אותן כקובץ מצורף לדואר אלקטרוני ליעד המעקב של המשתמש, והן מתקינות את עצמן כאשר לוחצים עליהן בעזרת העכבר. דובר SpectorSoft, המייצרת את Spector Pro ו-e-Blaster, אומר שתוכנות אלה שימושיות עבור הורים שרוצים לעקוב אחר השימוש שעושים ילדיהם במחשב, אבל באתר האינטרנט של החברה יש שפע עדויות כמו זו של "ביל": "גיליתי בדיוק מה עושה אשתי-לשעבר. שמתם לב שאמרתי לשעבר?"
|
|
|
|
|
|
|
 |
| צילום: ג'וסף זלומק
| /images/archive/gallery/269/231.jpg
|
|
|
|
|
|
|
מעקב נטול הטרדה
|
|
|
|
|
גאדג'טים לא הופכים אנשים למטרידים, אבל הם מאפשרים להם להשיג מידע מהר יותר, וכך עלולים להאיץ התנהגות מסוכנת. "בלילה של 15 בפברואר, כשעזבתי את הבית, הוא יצא בעקבותי", סיפרה אשתו של סאליבן לבית המשפט. "הוא אמר לי שאם לא אבטל את הבקשה לגט הוא ישרוף את כל בגדי, שהבגדים נמצאים בערימה בחצר האחורית ויש לו שם בנזין. בזמן שעזבתי את המקום המשיך לצעוק עלי. נסעתי מהמקום והוא טלפן לטלפון הסלולרי שלי כחמש דקות אחר כך. בזמן שדיברתי איתו שמעתי סירנות, והוא אמר שהכבאים בדרך, שכל הבגדים שלי בוערים".
תוך זמן קצר החל סאליבן לטלפן לאשתו באובססיביות -- 13 או 14 פעמים ביום -- ולבקש ממנה לבטל את הבקשה לגט. "חזרי הביתה. בואי הביתה". באחת הפעמים, היא מספרת, סאליבן ניגש למכשיר הגריסה בעודה על קו הטלפון והכניס לתוכו את הדיפלומה שלה. המסר, אומרים פרקליטי הקורבן, פשוט: אם אני יכול לגרוס את הדיפלומה שלך, אני יכול לגרוס אותך.
אשתו של סאליבן הלכה למשטרה. בזמן שהייתה שם, הוא טלפן לטלפון הסלולרי שלה. אחד השוטרים ענה וביקש מסאליבן לבוא לתחנה. הוא הגיע, ובשלב כלשהו סיפר לשוטר שהתקין את מכשיר ה-GPS. סאליבן חזר על "העיקרון המנחה" של גרג שילד, כשהתעקש שהמעשה חוקי כיוון שהמכונית בבעלותו. למעשה התקנת המכשיר חוקית מבחינה טכנית, אך האופן בו השתמש בו כדי להטריד את אשתו אינו חוקי. המשטרה הגישה נגדו כתב אישום על מעקב למטרת הטרדה.
משפטו בפני השופט ג'יימס ה. הייאט התחיל באחד מימי ששי של אוקטובר 2000. הייתה זו פרשה סוריאליסטית שהדגימה את הפער בין מערכת משפטית שמוגבלת על ידי המסורת לבין עולם של גאדג'טים לא יקרים מתחום ההייטק הזמינים כעזר להתנהגות פלילית. בטיעוני הפתיחה נאבק התובע להוכיח את העובדות בתיק: "הנאשם רכש מכשיר מעקב, מכשיר גלובלי -- הוא מכונה GPS -- מכשיר מעקב לווייני של מיקום גלובלי הוא מה -- זה מה שראשי התיבות מסמלים", גמגם התובע.
המערכת המשפטית נאלצת להיאבק כדי לעמוד בקצב ההתקדמות של הטכנולוגיה שאימצו לעצמם המטרידים. כמעט כל מדינה בארה"ב חוקקה חוק נגד הטרדה באינטרנט, אך מרבית החוקים האלה מטפלים בעיקר בתקשורת אלקטרונית ולא בטכנולוגיות מעקב כמו מצלמות זעירות ומכשירי GPS. ומרבית החוקים עדיין מסתמכים על ההגדרה המסורתית של מעקב למטרת הטרדה, לפיה דפוס ההתנהגות הזה מהווה עבירה רק כאשר הקורבן מודע לו וחש מאוים. אבל הטכנולוגיה מוסיפה התפתחויות חדשות שלא ניתן היה לדמיין בעבר לדרכים בהם ניתן להפר את הפרטיות והשקט הנפשי של הזולת.
השופט הייאט פסק שסאליבן אשם. "מכל האנשים בעולם", כתב אודות סאליבן בהחלטתו, "הוא היה האדם האחרון בעולם שגברת סאליבן רצתה שיהיה בידיו מידע מסוג זה, ואין לי ספק שזוהי חוויה מפחידה לדעת שהוא יודע את כל זה ולא לדעת כיצד או מדוע הוא יודע זאת. מצב כזה היה גורם סבל נפשי רציני לכל אדם סביר".
סאליבן ערער. הוא טען שאשתו לא הייתה תחת מעקב פעיל כיוון שהוא ידע היכן הייתה רק אחרי שהוריד את המידע ממכשיר ה-GPS. תגובת בית המשפט לערעורים הייתה למעשה: שטויות. בית המשפט פירש את הביטוי "תחת מעקב" ככולל "מעקב אלקטרוני שרושם את מיקומו של אדם בזמן שהוא עובר ממקום אחד לאחר ומאפשר למטריד לגשת למידע זה בו-זמנית או זמן קצר אחר כך".
|
|
|
|
|
|
|
 |
| איור: KRT
| /images/archive/gallery/198/652.jpg
|
|
|
|
|
|
|
"סבל נפשי רציני"
|
|
|
|
|
פרקליטי קורבנות כמו טרייסי באהם עוסקים בשתלדנות במדינות נוספות במטרה לשכנע אותן לאמץ את ההגדרה הזו וללכת בעקבות מדינת ויסקונסין, שם חקיקה נגד הטרדה שנכנסה לתוקף באפריל מרחיבה את הגדרת הפעילויות האסורות כך שיכללו "צילום, צילום וידאו, הקלטה קולית, או, באמצעות אמצעי אלקטרוני אחר כלשהו, מעקב אחר פעילויות הקורבן או רישום של פעילויות אלה". כמו כן, במקום החובה להוכיח שלקורבן הייתה סיבה סבירה לפחד מחבלה או מוות, דורש החוק החדש בוויסקונסין, כמו זה בקולורדו, שהתובעים יוכיחו רק שההטרדה גרמה למישהו "סבל נפשי רציני".
באהם מסייעת בהכנת טיוטת אב-טיפוס של חוק נגד הטרדה שישמש כדגם למחוקקים ברחבי ארה"ב. המטרה היא למצוא שפה שתהיה גמישה מספיק כדי לצפות-מראש שימוש לרעה בטכנולוגיות שאינן קיימות עדיין. "עליו להקיף את כל צורות ההטרדה שאנו יכולים להעלות על דעתנו -- ישירה ועקיפה", היא אומרת, "ולהיות כתוב באופן שצופה מראש את קיומה בעתיד של טכנולוגיה שאיננו מסוגלים להעלות על דעתנו כעת, ואסור שנאלץ לתקן את החוקים כל שנה על מנת לטפל בטכנולוגיה החדשה".
סאליבן קיבל מאסר על תנאי לשלוש שנים -- הוא בילה 57 יום בכלא ואז שוחרר לפיקוח של קצין מבחן במשך ארבע שנים. היה זה עונש קל טיפוסי לתיקי אלימות במשפחה. "אתה יכול להיכנס לכלא על שימוש בסמים אבל לא על הטרדת אשתך", אומרת סינדי סאות'וורת' מהרשת הלאומית להפסקת האלימות במשפחה, ארגון שמייצג קבוצות הפועלות נגד אלימות במשפחה במדינות השונות בארה"ב. אבל סאליבן הפר את תנאי תקופת המבחן שלו עקב שימוש בסמים והחזקת נשק, וכעת הוא נמצא בכלא במרחק של קצת יותר משעת נסיעה מביתם של אשתו לשעבר ובעלה החדש. הוא ישתחרר כבר בקיץ הזה. לעת עתה, הוא מקיים תקשורת עקיפה עם אשתו לשעבר בכל דרך אפשרית, כולל הגשת תביעות משפטיות נגדה על מנת שיישלחו אליה מסמכים הנושאים את שמו.
"אני מקבלת הודעות ממנו דרך הבנים שלי, דרך החברות שלהם", היא אומרת. "הוא טוען שהוא עשה אותי למה שאני, שאני חייבת לו. הוא אומר לבנים שלי שהכול היה מסתדר לו רק הייתי חוזרת הביתה. הדבר האחרון שאמר לי היה שהוא יהרוס אותי. עכשיו הוא יסלח לי על כל מה שעשיתי. הוא אומר שאני צריכה לשמור על המשפחה מאוחדת. הוא לעולם לא יוותר".
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| | | | "הוא היה האדם האחרון בעולם שגברת סאליבן רצתה שיהיה בידיו מידע מסוג זה, ואין לי ספק שזוהי חוויה מפחידה לדעת שהוא יודע את כל זה ולא לדעת כיצד או מדוע הוא יודע זאת. מצב כזה היה גורם סבל נפשי רציני לכל אדם סביר" | | | | | | |
| |
|
|
|
|
|
|
|
|
