הנקודה הישראלית: פרידמן, זאבי, מכבי, ירושלים, נכים
שתי מדליות כחול-לבן היו לנו באתונה, שני גביעי אירופה היו לנו בכדורסל, ו-13 מדליות באולימפיאדת הנכים
  NRG מעריב
  
:עוד בכתבה
גל פרידמן, מדליסט הזהב בשייט באתונה
אריק זאבי, מדליית ארד בג'ודו באתונה
מכבי ת"א, אלופת היורוליג
הפועל ירושלים, מחזיקת גביע יול"ב
משלחת הנכים, 13 מדליות באתונה
נכון שמדובר בסוף השנה האזרחית, ונכון שכל סיכומי השנה שנהוג לעשות הינם סיכומים עולמיים. אבל תודו שאי-אפשר בלי קצת פטריוטיות, קצת משלנו, קצת מההישגים הישראליים שיצאו מאיזור המזרח התיכון ועלו על המפה העולמית.
 
ההשתלטות של ישראל על הכדורסל האירופי התחילה עם זכייתה של הפועל ירושלים בגביע יול"ב ונמשכה עם זכייתה של מכבי ת"א ביורוליג. ההצלחה הישראלית באתונה באה לידי ביטוי בשתי מדליות במשחקים האולימפיים ועוד 13 באולימפיאדת הנכים.
 
להלן תמצית ההישגים בכחול-לבן של שנת 2004.
גל פרידמן, מדליסט הזהב בשייט באתונה
ניר שועלי
 
אמנם זהו תת-ענף בתוך ענף השייט הרחב והמגוון, יחסית חדש בעולם הספורט והדגמים שלו מתחלפים מדי פעם, אבל כבר ברור: ישראל היא מעצמת גלישת רוח. מתוך ענף זה הצמיחה המדינה את גל פרידמן, הספורטאי הישראלי הראשון עליו אפשר להגיד שהוא הכי טוב בעולם.
 
פרידמן העלה את ישראל על המפה האולימפית באטלנטה 1996, שם זכה במדליית ארד. עמית ענבר המשיך עם זהב באליפות אירופה ולי קורזיץ עם זהב באליפות העולם, אבל פרידמן, שאותת ב-2002 עם זהב משלו באליפות העולם, הגיע לשיאו בתחרות החשובה מכל, האולימפיאדה.
 
דווקא אחרי שנה גרועה באליפות העולם ובאליפות אירופה, משברים עם מאמנים, פציעות ושלל בעיות נוספות, פרידמן התעלה באתונה. הוא עשה זאת תוך כדי שהוא מתבדח עם התקשורת מדי יום, עונה לגולשי אינטרנט מחדרו שבמלון ליד המרינה, ומתגבר על ירידות ומכשולים יומיומיים.
 
לפני השיוט האחרון, פרידמן פיגר אחרי סנטוס הברזילאי ונאלץ להתמודד עם הלחץ של המארגנים היוונים על כל מערכת השיפוט, מאחרון השופטים בים ועד צוות הערעורים על היבשה, בניסיון לקדם את ניקוס קקלמנאקיס. היווני בן ה-36 ציפה לשחזר לפני פרישתו את הזהב מאטלנטה כמה מטרים ליד ביתו, וחטף נוק-אאוט מיריבו מכרכור.

שלא כמו חלק גדול מספורטאי הסגל לאתונה 2004, פרידמן עמד בכל הלחצים, וברגע האמת הפגין את כל הידע שלו וגייס את מרבית כוחותיו כדי להביא את מדליית הזהב הראשונה של ישראל בתולדות המשחקים האולימפיים.
גל פרידמן חוצה את קו הסיום בשאגת ניצחון. צילום: רויטרס
אריק זאבי, מדליית ארד בג'ודו באתונה
אור בוץ
 
שניה אחרי שהדביק את היריב ההולנדי למזרן והבטיח לעצמו את המדליה, ניתר אריק זאבי לשמיים. באותו הרגע הורגשה באיזור השבר הסורי-אפריקני רעידת אדמה קלה - מדינה שלמה ניתרה איתו. כל אלה שעזבו הכל ועקבו במשך כל אותו יום אחרי האיש שארבע שנים קודם לכן הפסיד את הארד בהחלטת שופטים אכזרית בסידני, ומאז הספיק לזכות בשלוש אליפויות אירופה. עם שלם, שבדרך כלל לא אוהב לפרגן, אמר מכל הלב: "מגיע לו".
 
הרים וגבעות בנו בישראל על הכתפיים הרחבות של זאבי, שהפך לתקווה לאומית אחרי חמישה ימי כישלונות במשחקים האולימפיים. כולם כיוונו את השעונים והתייצבו מול המסך כדי לא לפספס רגע, אבל גם מי שעקב בדריכות אחרי שידורי הערוץ הראשון מהבוקר לא הצליח להבין מי נגד מי, מתי, איך, למה, ואיפה לעזאזל היפני. פתאום מתחיל קרב, ובאותה פתאומיות הוא גם נגמר. העיקר שנגמר טוב.
 
זה התחיל עם ניצחון בנקודות על סבינו הברזילאי ואיפון על מונטי האיטלקי, אבל נעצר ברבע הגמר עם איפון מפתיע של יאנג סונג הו הקוריאני, שניצל חוסר ריכוז לא אופייני של זאבי. התקווה לזהב או לכסף נגוזה, זאבי נראה ביום לא טוב, אבל מבית הניחומים עשה הישראלי דרך המרשימה עד לארד.
 
מוסימה הקמרוני רותק למזרן, למאר הצרפתי הוטל באיפון והקרב על הארד היה שחזור של גמר אליפות אירופה מול אלקו ואן דר גיסט, שהעיף בדרך את הפייבוריט היפני (קוסאי אינווה, אם זה באמת משנה). אחרי 4 דקות של מתח ועצבים, זאבי עשה מה שהוא יודע הכי טוב לעשות וסגר עניין עם איפון יפהפה ושאגת ניצחון: "יייישששששש!!!!!".
 
אותו רגע היה שילוב של אושר עם תחושת הקלה. הישראלים ביציע התעלמו מההמנון הבלארוסי שהתנגן ברקע, שרו את העיבוד שלהם ל"התקווה" ונתנו אווירה של איצטדיון ר"ג במשחק נבחרת של פעם. יש מדליה, ולמי איכפת באיזה צבע? 
אריק זאבי פצוע וחבול, רגע אחרי הזכייה במדליה. צילום: אי-פי
מכבי ת"א, אלופת היורוליג
חגי סגל
  
דווקא ב-1 במאי, חג הפועלים, שברה מכבי ת"א את כל השיאים. בדיוק בתאריך הזה, בשנת 2004, היא התעללה בגמר בלתי נשכח בסקיפר בולוניה (74:118) ושלחה עשרות אלפים לחגוג בגני יהושע. גביע אירופה הגיע בפעם הרביעית לארון ביד אליהו, פעם ראשונה שזה קרה בבית.
 
מעבר לניצחון הספורטיבי האדיר, היה זה גם ניצחון פוליטי שהושג על-ידי אנשים שאינם פוליטיקאים. בלחץ הקבוצות מספרד ואיטליה, התכנס הוועד המנהל של היורוליג בניסיון להעתיק את הפיינל-פור מת"א, כשהעילה הרשמית היתה חיסולו של השייח יאסין ואיומים לפיגועים שבאו בעקבותיו.
 
כמו הקבוצה של פיני גרשון על המגרש, כך הבעלים של המועדון, שמעון מזרחי ודייויד פדרמן, חזרו מברצלונה מנצחים והפיינל-פור נותר בת"א.
 
כל מה שמכבי היתה צריכה זה להגיע לארבע האחרונות, וזה לא היה פשוט. נס שלף-שארפ במשחק נגד ז'לגיריס קובנה קרה גם הוא בהיכל נוקיה, ומאותו הרגע הכל עבד לטובת הצהובים. בחצי הגמר מכבי ניצחה את צסק"א מוסקבה 85:93 עם 27 נקודות של אנתוני פארקר, ובגמר טיפסה לגבהים חדשים. פארקר שוב היה גדול עם 21 נקודות ותואר ה-MVP של הפיינל-פור, מכבי פירקה את סקיפר כבר מהרבע הראשון (13:31 בסיומו).
 
זו גם היתה עונה בה ביסס פיני גרשון את מעמדו כאחד המאמנים הטובים באירופה מצד אחד, אבל הצליח להרגיז לא מעט אנשים מהצד השני. זו היתה עונה בה הפך שרונאס יאסיקביצי'וס לאלוף אירופה בפעם השנייה ברציפות, עם שתי קבוצות שונות. זו היתה עונה בה אנתוני פארקר הפך לאחד הזרים הגדולים בתולדות מכבי ת"א.
מכבי ת"א בתמונה קבוצתית, אחרי הזכייה ביורוליג. צילום: אי-פי-איי
הפועל ירושלים, מחזיקת גביע יול"ב
יוני הרש
 
אחרי 60 שנות קיום, ב-13 באפריל 2004, הבינה הפועל ירושלים מהו ניצחון. הבנה שנראית לרוב אוהדי הכדורסל בארץ כברורה מאליה, ולירושלים עלתה בדם. הדרך של שרון דרוקר וחניכיו לגביע האירופי היתה שונה בתכלית מזו של "הקבוצה של המדינה" מת"א, כשהשנה התחילה ככל עונה של האדומים, עם ציפיות גדולות ומשהו שלא עובד. בנוסף היה שחקן פנומנאלי שלא מסתדר עם המאמן, מנהיג ישראלי שחזר מפרישה של שנתיים וזרים בריאים-פצועים שמתחלפים כמו גרביים.
 
באמצע העונה, עם הגעתו של קלי מקארתי ואחרי ניצחון ענק על מכבי, היה נדמה כי ירושלים עלתה על דרך המלך. לצד תבוסות ביתיות לגבעת שמואל בליגה באו ניצחונות על אריות אירופה, ונדמה היה שכל העונה הובילה לאותו היום בבלגיה.
 
כבר בצהריים נצבעה שרלרואה, אולי העיר האפורה באירופה, בצבע אדום. אלפי ירושלמים עשו את הדרך הארוכה מעיר הקודש כשהם מתקשים להאמין למעמד. בערב, באולם, המשחק בין ירושלים הקטנה למדריד הגדולה הפך במהרה לקרב של דוד מול גוליית, והתוצאות – בהתאם. סולומון מלהטט, טונג'י מטביע, קוז'י על הרצפה, שפר מנהיג ומקארתי נבחר ל-MVP. בפעם הראשונה והאחרונה - הכל התחבר.
 
כך, בסביבות 23.00 שעון ישראל, נרשמה בבלגיה היסטוריה קטנה: קבוצה ישראלית שאינה מכבי ת"א זכתה בגביע אירופי. 3,000 אדומים בשרלרואה ועוד אלפים בירושלים לא ידעו את נפשם מרוב אושר, כשאותה קבוצה מהאולם הטחוב ברחוב שטראוס, שמייצגת רק את עצמה ולא מתיימרת ללאומיות של יריבתה הצהובה, היתה לערב אחד, בעיר שכוחת אל בבלגיה, על גג העולם.
דורון שפר וארז כץ מניפים את גביע יול"ב. צילום: אי-פי-איי
משלחת הנכים, 13 מדליות באתונה
סער הס
 
2,000 שנות גלות, 56 שנות עצמאות ו-13 משחקים אולימפיים חלפו עד שישראל השיגה מדליית זהב ראשונה, מגלשנו של גל פרידמן. באולימפיאדת הנכים זה היה מעט מהיר יותר. ביום השלישי של אתונה 2004, גירסת הנכים, הביא השחיין יצחק ממיסטבלוב את הזהב הראשון לישראל, זהב שהיה רק היורה בגשם של מדליות.
 
ממיסטבלוב בן ה-25, תושב אור יהודה, היה הכוכב הראשי של המשלחת הישראלית. השחיין המשותק בשלוש גפיים חתר בידו הימנית בלבד כדי לנצח את מעט המתחרים בקטגוריית הנכות הגבוהה ביותר, בדרך לשתי מדליות זהב ולאחת נוספת מכסף, מול יריבים בדרגת נכות קלה יותר.
 
הספורטאית הנכה המפורסמת ביותר וזו שהביאה את ספורט הנכים למרכז הבמה התקשורתית, קרן לייבוביץ', חוותה אולימפיאדה מוצלחת פחות מסידני 2000, אז הביאה הביתה 3 מדליות זהב, אבל מספיק טובה כדי לחזור לישראל עם מדליות מכל הצבעים: אחת מזהב, שתיים מכסף ואחת מארד. בבריכת השחייה האולימפית בלטו גם ענבל פיזארו בת ה-17, צעירת המשלחת שענדה בדרך חזרה מאתונה שתי מדליות (כסף וארד), ונמרוד צבירן (ארד).
 
במים בלי כלור, אלו של הים התיכון, שייטה שלישיית הסונאר – הסקיפר דרור כהן, בני וקסלר וארנון אפרתי – אל המקום הראשון ואל מדליית הזהב היחידה שהשיגה ישראל מחוץ לבריכה האולימפית. "זו תחושה נהדרת", אמר וקסלר בן ה-42 לאחר השמעת התקווה, לפני שיצא לחגוג עם חבריו את ההישג הנפלא. דורון שזירי, בענף הקליעה, זכה בשתי מדליות ארד.
 
משלחת הנכים לא נעצרה בנתב"ג על ידי המכס, למרות החזרה עם מטען עודף של 13 מדליות (4 זהב, 4 כסף ו-5 ארד), אלא דווקא על ידי בני משפחותיהם, חברים, חיילי צד"ל ואחרים שהגיעו על מנת להצדיע לטובי מספורטאי העולם. מייד אין איזראל. 
 
יצחק ממיסטלוב עם המדליה, בבריכה באתונה. צילום: רפי חרותי
שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה
הוסף תגובה    עבור לפורום כתוב לעורך


ראשי > ספורט > מיוחד > סיכום שנה
  
  
  
שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה
הוסף תגובה  עבור לפורום כתוב לעורך
גל פרידמן זוכה במדליית הזהב וקופץ ישר למים, באתונה
גל פרידמן בטקס הענקת המדליה, בתום השיוט באתונה
גל פרידמן קופץ למים עם דגל ישראל, אחרי הזכייה באתונה
גל פרידמן על המיסטרל בשיוט הראשון באתונה
גל פרידמן בטקס קבלת הפנים בבית הנשיא, עם ראשי המדינה
אריק זאבי אחרי הניצחון על ההולנדי והזכייה במדליית הארד
אריק זאבי על סף דמעות, אחרי זכייתו במדליית הארד
הקהל הישראלי שמילא את הטריבונות ביום הקרבות של אריק זאבי
אריק זאבי על הפודיום, כשלצווארו מדליית הארד בה זכה
אריק זאבי מקבל את מדליית הארד באתונה מאלכס גלעדי
אוהדי מכבי ת"א חונקים את פיני גרשון מאהבה, אחרי הזכייה
אנתוני פארקר חוגג בסיום הגמר בת"א את הזכייה ביורוליג
שרונאס יאסיקביצ'יוס ויתר השחקנים בסיום הגמר מול בולוניה
דייויד בלות'נטל נתלה על הסל ביד אליהו ומחכה למספריים
פיני גרשון מונף לשמיים על-ידי שחקני ואוהדי מכבי ת"א
עידו קוז'יקרו והפועל ירושלים חוגגים עם דגל ישראל בשרלרואה
שחקני ואוהדי הפועל ירושלים על הפרקט בבלגיה עם גביע יול"ב
אלפי אוהדי הפועל ירושלים שמילאו את היציעים בגמר מול ריאל
קלי מקארתי חוגג את הניצחון בגמר ואת הזכייה ביול"ב קאפ
טונג'י אווג'ובי מצדיע לקהל אחרי הניצחון על ריאל מדריד
קרן לייבוביץ' בבריכה באתונה, בדרך למדליית זהב
יצחק ממיסטלוב בבריכה, בדרך למדליית זהב משלו
דורון שזירי על הפודיום באתונה, מקבל אחת משתי מדליות ארד
השלישיה הישראלית בסונאר, באחד השיוטים באתונה
ענבל פיזארו, צעירת המשלחת, עם אחת משתי המדליות שלה
כתבות פרוייקט
ספורטאי השנה: רוז'ה פדרר
ספורטאית השנה: איסינבייבה
קבוצת השנה: דטרויט פיסטונס
כמעט נבחרו: ספורטאי השנה
כמעט נבחרו: ספורטאיות השנה
כמעט נבחרו: קבוצות השנה
הנקודה הישראלית