 |
|
/images/archive/gallery/288/513.jpg אהוד מנור בפסטיבל בית שאן צילום ארכיון 
|
|
|
|
גולשי nrg נפרדים מאהוד מנור |
|
|
|
|
"זאת רק שמועה רעה שהתפשטה בחושך, זאת רק שמועה רעה שהתקנאה באושר הקרב" |
|
|
|
|
|
|
|
|
nrg מעריב מזמין אתכם לחלוק את המחשבות והרגשות שלכם על רקע הליכתו בטרם עת של אהוד מנור. את החומרים אתם מוזמנים להעלות לאתר, או לשלוח לכתובת דואר אלקטרוני זו popoli@maariv.co.il
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
"להתראות ג'ינג'י, נעמת לנו מאוד"
|
|
 |
|
|
ענת מכפר סבא: " קמתי הבוקר ושילחתי את בנותיי לדרכן, והתפניתי להתכונן לעבודה בעצמי כשאני שומעת בחדשות בחצי אוזן משהו עם שמו של אהוד מנור. לא הבנתי מה, אבל הלב בישר רעות. טסתי מהחדר אל הטלויזיה שדלקה בסלון ולא האמנתי. היה בוקר חם וצמרמורות כיסו את עורי - היה לי קר. דמעות טשטשו את הראיה. זה לא יכול להיות. למה? איך? קיבינימאט, מי נשאר לנו עכשיו?
"בהמשך, תוך שאני צופה בערוץ אחר במקביל, אני מצליחה לשרוף חולצה לבנה שגיהצתי ללבוש. לא מאמינה. איך האדם היפה הזה הולך ככה פתאום. את הקשה מכל הוא עבר בגבורה גדולה בעזרתה האדירה של עופרה אלמנתו ואחרי הכל הוא הולך בחטף ממש כמו רבים אחרים לפניו. מהתקף לב פשוט וקטלני. לא היה לו אויר היא אומרת. שעתיים אח''כ הוא כבר לא היה שם. אין נחמה ואין מזור. ועכשיו כ''כ הרבה אנשים מספרים איך רק אתמול הוא שלח להם שיר בפקס, איך הוא דיבר איתם בטלפון ''סגר עניינים'' כאילו ידע. עוד הרבה וטוב היה לפניו.
אהוד יקר, תזרומנה עוד מילים רבות בזמן הקרוב (וגם זה הרחוק) שתתארנה אותך, ואנשים יספרו אותך יתארו כמה נגעת בכל כל הרבה אחרים שהכרת וגם באלה שלא. אתה יכול ללכת שמח וטוב לב אהוד, הבאת לעולם הזה רק אושר וטוב לב. להתראות ג'ינג'י נעמת לכולנו מאוד".
איריס שני: "רות אלמוג כתבה פעם שבקופסת הזכרון של כל אדם יש ספרייה. ואין לי ספק שלכל אחד מאיתנו יש הרבה זכרונות מאהוד מנור. המילים שלו לשירים היפים של א''י ימשיכו לחיות אחריו . הם תמצית חייו ונכתבו - על אף פשטותם ואמיתותם - מקולמוס לבו (למשל ''אחי הצעיר יהודה''). י''ח ברנר כתב פעם, שיש משורר הקונה את עולמו בלב קוראו בשיר אחד. אהוד מנור קנה את עולמו בלב הציבור בזכות מאות השירים שברא את מילותיהם במיטב סדרן. היתה לו הזכות לעבוד עם מיטב הפזמונאים העבריים החל מנעמי שמר וכלה במתי כספי ולתרום שירים למיטב זמרינו".
מירב מקרית-גת: "יוצר ומלחין דגול הלך לעולם שלמעלה והצטרף לכל היוצרים הדגולים שהלכו לעולמם השנה, כמו עוזי חיטמן נעומי שמר ועוד. פשוט דור הולך ונעלם, דור של אנשים אשר עיצבו את התרבות הישראלית. אני בהלם ועצובה כאילו מישהו מבני משפחתי הלך לעולמו חלילה. כולי תקווה שהיוצרים החדשים ילמדו מהם".
תחת הכותרת: "המלאך נקרא למעלה" כתבה אסתי ריש מקרית אונו: "גדול המלאכים מיכאל קורא לכולם לעלות / גם הנשמה של אהוד בחרה להתעלות / לא עוד חיים קח אותי לאחיי / העצב שחלחל בי הרג אותי לאט דום לב ועצמתי את עיני / גם חברי הטוב לא מכבר בחר לעזוב / אתה זוכרים את עוזי שאת הארץ הזאת בחר לאהוב / גם אותו קטל העצב מבפנים דום לב גם הוא החליט לעזוב
גם נעמי שמר אכלה את עצמה מבפנים / וגם היא עומדת כעת לקבל את אהוד שם בין העננים / גם פשנל מזיל דמעה חבר חדש מגיע חזרה לאביו שבמרומים / אהוד איך הלכת והשארת את כולנו יתומים? / גם אריק לביא מחכה לו בתור / לפגוש יוצר מוכשר שהביא עמו רק אור / ונתן יהונתן מביט על כולנו מלמעלה / אל תאבדו תקווה תקוו לטוב אינשללה / אבל הדמעות לעזאזל לא מפסיקות לזלוג על הלחי / הוא חזר הביתה אז למה הבכי? / אולי כי הדור שעליו גדלתי הולך / ואולי כי הדור שעליו למדתי לברך / פתאום עוזב נעלם
אנחנו עוד פה והם חוזרים לשם.
"ופתאום הזיכרונות והגעגוע נתקעים בגרון / למה הם הולכים כל אלה שבאו מאהבה והיו מלאי כשרון / פתאום ההתעלות הזאת כבר / לא נראית לי יותר / הלב שלי ממאן להיפרד פעם אחר פעם מעוד חבר / אני יודעת שדרכי אלוהים נסתרות / אבל הוא לוקח אותם והם עוזבים בחבורות / ופתאום השקט הזה די מפחיד / הם הולכים וגם הארץ הזאת ואיך יראה העתיד / אני לא שמעתי מלאכים לא ראיתי את סנטה קלאוס במזחלת / ועצבות גדולה בפנים פשוט לנימי הדם מחלחלת / לא יודעת מה קורה אחרי המוות /אני לא יודעת היכן משכן האלוהים /אבל רק מתחננת בחרו כבר בחיים / אל תתנו לעצב לחלחל לכם ללב /חיו מתוך שמחה ולא מתוך כאב".
ושלומי מפתח תקווה אומר פשוט את מה שרובנו בוודאי חשים הבוקר: "כהרגלי אני מדליק את המחשב, אבל הבוקר טוב לבוקר עצוב. אני משתתף בצער המשפחה אדם יקר ומיוחד הלך לעולמו ועושה דרכו לגן עדן".
|
|
|
|
|
|
|
 |
| אני עצובה כאילו מישהו ממשפחתי הלך לעולמו חלילה". מנור
| /images/archive/gallery/288/451.jpg
 |
|
|
|
|
|
|
"דמותו חייבת להשאיר כאן מורשת"
|
|
|
|
|
גם דן ממאן להאמין: "למה ?! כמה ענקי דור עוד נאבד עד שתצא השנה המקוללת הזו. זה לא יכול להיות / זאת רק שמועה רעה שהתפשטה בחושך / זאת רק שמועה רעה שהתקנאה באושר הקרב / בשמש העולה בתוך הלב / ובחלום המתגשם / שעוד נושם, שעוד נושם, שעוד נושם / ומי שמת (מיד אדם, ואוסיף ומי שלא) / האלוהים מחזיר לו את חייו / ואז מגבול העדן, ממרחק / הוא יתבונן, הוא יצחק, והוא יצחק".
/ לכל אומן הפגנת / ולפי קצב הזמן הלחנת / כל תוכנית שהופעת / את הריטינג שלה לשחקים הרקעת / העלת את רף היצירה הישראלית / למדרגות שאף אומן לא היספיק להשיג / היית ענק לשירה הישראלית / שאותה אנו גאים להציג / לכתך יצר חור שחור
שבספק אם יהיה אפשר לעצור / עצב וכאב נפל עלינו / לפני שמחת החג שעומדת בפתח דרכנו / נחזיק אצבעות למשפחך הכואבת /
את האבדה העצומה שנפלה על ראשם ללא התרעה / תמיד תהיה בלבנו / ונזכור אותך תמיד כאבי שירתנו".
ציקי כותב: "עצוב לי... כל כך עצוב... אהוד היה לי פה לרגשותי. כל שרציתי לומר, הוא פשוט עשה את זה טוב יותר. השירים שלו זה הילדות שלי, הבגרות שלי הרגעים הכי יפים והכי עצובים שלי. בלכתו הוא לקח איתו גם משהו ממני, את התמימות, הרומנטיקה - את אהבת החיים. לא היה יוצר טוב ממנו. מזלנו הגדול שזכינו לחוות ממנו ומפירותיו את כל השנים האלו וכמה חבל שאין יותר. שלום לך אהוד מנור. שלום ותודה גדולה".
ש' זרח: "במדינת ישראל עמוסת הבעיות ושסועת המחלוקות כמעט בלתי אפשרי לרצות את כולם ולזכות באהדה גורפת מכל שדרות הציבור. אמרתי כמעט, כי אהוד מנור המנוח היה פלא ישראלי יוצא דופן ואהוב על כולם. דמותו חייבת להשאיר כאן איזו מורשת כך שלא רק של שיריו אלא גם אישיותו תשמש בסיס עיוני למציאת דרך בה נוכל לחיות בארץ הזאת בהרמוניה בלי לדרוך ללא הרף איש על יבלות רעהו. יש לקוות כי מקורביו של אהוד מנור ומערכת החינוך יעשו לשימור מורשת אישיותו המופלאה של אהוד מנור".
איריס רופא-חיים מחולון: "קשה לעכל את לכתו של אדם שהיה סמל ומופת לעם שלם וששיריו ישארו בלב כולנו חקוקים לנצח. איתך עופרה בשעות הקשות האלו. הוא ישאר בזכרון הקולקטיבי שלנו כמשורר האומה, בעל כשרון אדיר, תמימות, יושר ואהבה אינסופית לעם ולמולדת. ניגוניו יהדהדו בבוקר זה וילוו בדמעה,עצב ואחדות של רבים מאיתנו שגדלו על שיריו, ושאולי עוד יזכו לעולם טוב יותר - מלא, רוך, אהבה, רגש, ערכים ותחושה של שליחות".
בועז אופיר כותב: "אהוד מנור / דמעות זולגות לכולם. היית ותישאר אהוד / היית אדם טוב ואהוב / היית והלכת לעולמך עצוב. דמעות זולגות לכולם / השארת זיכרונות לעולם. אוהבים אותך / אוהבים את השירים / אוהבים את המילים / אוהבים ולא שוכחים. אתה גאווה / אתה מודל לחיקוי / את השירים היפים / את הכול / לעולם לא נשכח / לעולם נזכור. העיניים דומעות / הנשמה בוכה / מתגעגעים לאדם שבך / מתגעגעים לחיוך שלך / מתגאים בך / אוהבים אותך".
"מלבד זה שהוא משורר מחונן הוא גם היה אדם נפלא", כותב מירו משווייץ, אדם שאהב את הזולת. לא אשכח לו כמה הוא עזר לבתי כשהיא הגיעה לארץ בגיל 16 לפנימייה לבד, והוא עודד אותה להמשיך לשיר".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"ישראל התייתמה מאיש רגיש, אוהב ואהוב"
|
|
|
|
|
מריאן קפלון מקריית חיים חיברה גם היא שיר לזיכרו של אהוד: "עט לכתוב מלאכתו לא השלים / איך ניתן עם אובדן זה בכלל להשלים / האדם שקידם במרום חיבוריו / את ספרות העברית בכל רמ''ח אבריו / הכינור לך בכי, והתוף מלנחול / הדמעות על הלחי, לעכל לא יכול / את הרגע הזה לא אצליח לסבול / כי הלך בלי לשוב, האדם, הגדול".
מאיה לביא מבאר שבע: "כל הקלישאות שבעולם כבר נשפכו ביום הרע הזה. כ"כ הרבה זמן לא באתי בדמעות. והיום. נהר של זה נותר רק לשאול. מה קרה לילד שנרדם בחול החם שיום אחד לפתע קם נעלם".
ר. מרמת-גן: הראש לא תופס וממאן להאמין. הלב כואב וממאן לקבל. איך? למה? אין ולא יהיה לאהוד תחליף! תמלילן אהוב על כולם. אבידה ענקית שאין לה שיעור. יותר מנשיא, יותר מראש ממשלה הרי להם תמיד יש מחליפים (טובים יותר טובים פחות) אבל לאהוד מנור אין, ממש אין מי שימלא את מקומו. מדינת ישראל התייתמה מאיש רגיש, אוהב ואהוב. כמה עצוב".
מציאותי כותב: "עם כל הצער הגדול שאפף אותי היום ויחד עם התקופה הלא פשוטה שעוברת על עולם התרבות הישראלי, צריך גם לזכור, מדינת ישראל בדרך לשנות השישים שלה. זה אך טבעי שאנשים הולכים ואחרים באים במקומם, עם כל הצער והוא רב, אלו החיים.
אנחנו כבר לא מדינה צעירה ואנשי התרבות שבנו את המדינה כבר לא צעירים, אם הם בכלל בחיים. ההבדל הוא ביכולת של הנשארים להביע צער במדיה שלא הייתה קיימת בעבר ולשפוך את ליבם. למשפחת מנור ולאנשי הבידור והתרבות בארץ, תנחומיי הכנים וחיזוק להמשיך בעשייה למען המדינה".
מרסיה שפיר מקנדה: "אין לי מילים לתאר מה אני מרגישה. זעזוע, עצבות אדירה. זו אובדן אדיר אישי וגם אובדן בכל בית בארץ. אדם כל כך מושלם כמוך עוד לא נולד. כנראה אלוהים היה זקוק לך, מלאך. תנוח בשלום ושמור עלנו מלמלה.תנחומי למשפחתך".
נעם: "כשהלב עוזב את עם ישראל והרוח נושאת סיסמאות של שנאה והתרבות מכוונת ע''י משטרת מחשבה לא נותר לה לרוח מקום לנשמה היא עוזבת את קיומה ועולה אל עולם האהבה שם ישנו חופש ליצירה".
אמירה מירושלים: "למשפחת מדינת ישראל ולמשפחת מנור היקרה, היום איבדנו את אחד והיחיד הגדול של הזמר העברי. אין מילים לתאר את הצער שנכנס בי כאשר שמעתי על מות מנור. תנוח בשלום ועצוב לי יותר שילדי הקטנים לא זכו להכיר אותך אני מבטיחה ומתחייבת להמשיך לשמוע ולהשמיע את שירך לעד. שלך עם המון אהבת וצביטה בלב, אמירה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"היה פתוח להכל ופירגן לכולם"
|
|
|
|
|
"הנה תרומתי הדלה והצנועה לענק החריזה", אומר M.M: "חרוזים משתדלים / חרוזים אבלים פזורים על הרצפה / ת´בית מי יסדר? שואלים בשפה רפה / אבוי מי מתקרב הסתכלו מהחלון / אוי לבושה זה היתום, הפזמון / כי לא נאה כי לא יאה / כפויי טובה ממש לא יפה / כמוני כתב מאות / אחד לפרידה ובלי קינות / מנסים כמו גדולים להסתדר ברביעיות / "יות" "יות" יש כאן חרוז עם כזו סיומת , אחחח כמעט / "סיומות" (תודה אהוד) / חבר´ה מגיע לו, נו רק עוד שתי שורות / פזמון בבקשה הארכה , זה חייב להיות
אבוד / חרגנו, כבר שש שורות / כי לא נאה כי לא יאה / קצת להתאמץ אל תעשו בושות / ילד בן ששים וארבע / כזה הוא אהוד / על מי לא אהוד / ממש חמוד.
"כי לו נאה כי לו יאה / נו רואים, המצב לא אבוד / עם משקפים נראה אבוארבע / נכד לא סבא /ילד לא אבא / לב לוהט מלבה / כי לו נאה כי לו יאה / לא רע, הלאה / בעליית גג בקומה ארבע / (אהוד לא בטוח זה בשביל החרוז ת´מבנותי) / בשמאל בוחש וזורה בימין בסיר פלא מתבשל מילים / מוסיף הבלין וואלה טעים יותר מחמין / כי לו נאה כי לו יאה.
"נחמד מאוד, מתקדמים / ירד הלב התחנן על ארבע / אהוד תן קצת לנוח / עשה טובה תרגיע את הרוח
אתה רוצה ניתוח פתוח? / כי לא נאה כי לו יאה / עוד בית ודי.
"בלילה בערך בשעה ארבע / עלתה הנשמה למרומים / כנראה מצעד פיזמונים / קשה השנה אומרים השופטים / כי לו נאה כי לו יאה / אחרון ודי ודי / חרוזים צבעוניים מפזורים על הרצפה / אין מי שאת הבית יסדר / המקצבים לא קבועים / והפזמון? בוכה כי החרוזים ממש אוי / אני כבר לו מדבר על מספר השורות.
"אהוד אהובי האם אתה שומע / זה לא הגשם זה הלב דומע / נוגע, פוגע, איך נמשיך /האם אתה יודע?"
מיכל מת"א: "אני צעירה יחסית בת כ 30 וזוכרת את כל הפעמים שראיתי את אהוד מנור מופיע ומעורב ותמיד אהבתי את השירים שהוא כתב והלחין. רק בשנים האחרונות התחלתי לשמוע את השידור שלו ברדיו והתאהבתי בצורת הגשה שלו ובעריכה שלו, היה בו משהו כל כך קרוב לכולם, כל כך לא מתנשא, אני שומעת הרבה תוכניות רדיו מאחר שאני חובבת מוזיקה ומקפידה מאוד להתעדכן והוא היה היחיד שבאמת יכולתי להזדהות עם התוכניות שלו ברדיו. הוא היה שם הרכב אינדי מחו"ל ולאחר מכן את רוחמה רז ולאחריה זמר ים תיכוני, הוא היה פתוח להכל וכל כך פירגן לכולם, אני מקנאה יום במוסיקאים שעבדו איתו, הרבה אנשים שאני מכירה לא שמעו אותו דוקא משדר ברדיו ואני שמחה שזכיתי לשמוע אותו מגיש יום יום.
"הוא נתן לנו חלק גדול מהאישיות שלו באותה משבצת שידור, רק אתמול שמעתי אותו והתענגתי, הוא כבר הכין את שירי השבוע הבא, כל השירים שהוא כתב ששמעתי מרגשים מאוד ולא רק מהסיבה שאיבדנו אותו, אבידה עצומה לכולנו".
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
