נשיכת התנין היא החזקה ביותר שנמדדה

התנינים הם כנראה אלופי הנגיסה העולמיים: לפי מחקר חדש הם ממיתים את טרפם בעוצמת הנשיכה החזקה ביותר שנמדדה אי פעם באופן ישיר בבעלי חיים הקיימים בזמננו. למעשה, עוצמת נשיכתם אולי משתווה לזו של דינוזאור טי רקס האדיר.

הפליאוביולוג גרגורי אריקסון מאוניברסיטת המדינה של פלורידה ערך עם עמיתיו מבדק נשיכה חסר תקדים לכל 23 המינים החיים כיום של סדרת התנינאים. ה"מנצחים" – תניני הים – נעלו את לסתותיהם בכוח נשיכה של 16,460 ניוטון. המחקר המעשי הזה נתמך על ידי נשיונל ג'יאוגרפיק ופורסם בכתב העת PLoS ONE.

לשם השוואה, אדם נוגס בסטייק בכוח של 890 ניוטון. נשיכתם של הצבועים, האריות והטיגריסים מגיעה לסביבות 4,450 ניוטון. בהדמיה שנעשתה לפני כמה שנים נמצא שכריש מהמין קרחה לבנה באורך 6.5 מטרים עשוי להפיק כמעט 17,790 ניוטון, אבל נתון זה לא התקבל בבדיקה ישירה.

אריקסון וצוותו מדדו בפועל את נשיכותיהם של כמה תניני ים באורך 5.2 מטרים – ובדקו גם תניני יאור, אליגטורים, קיימנים, גביאלים ותנינאים אחרים, חלק מהם לראשונה. הצוות בילה שעות רבות במאבק עם הזוחלים האלה בפארק זואולוגי בפלורידה, כדי לאלץ אותם לנשוך מתמירי כוח, שהם "מאזני שקילה ביתיים יקרים מאוד, עמידים מאוד, חסיני מים ומרופדים בעור."

"לפעמים היה צורך בעשרה אנשים או יותר כדי לבדוק פרט אחד," סיפר אריקסון. אצל כל אחד ממיני התנינים האלה קלט המכשיר כוח מרשים, מה שמלמד, לדבריו, כי הנשיכה היא מהות עוצמתם של התנינאים.

"בגלל זה, אני חושב, הם הצליחו כל כך," אמר. "הם עלו על מתכונת מרשימה ליצירת כוח נשיכה ולחץ, שבזכותה הם שולטים בגומחות האקולוגיות של שפת המים כבר 85 מיליוני שנים, והאבולוציה לא סיפקה אף מין שמסוגל לגזול את הגומחות האלה ממלתעותיהם."

למרבה ההפתעה, ההבדלים בכוחות הנשיכה של מיני התנינאים התבססו בראש ובראשונה על גודל הגוף. בקבוצות רבות של בעלי חיים,  הבדלים כאלה קשורים במבנה שונה של הלסתות ובצורת השיניים, אבל המאפיינים האלה לא השפיעו רבות על נגיסות התנינים שבדק הצוות.

מכאן משתמע שהתנינאים היו נשכנים גדולים משחר השושלת האבולוציונית שלהם, אמר אריקסון. "אני חושב שההתפתחות הפרימיטיבית ביותר של התנינים הייתה  של מכונה להפקת כוח," אמר אריקסון. קווי השוני בחרטום ובשיניים הופיעו מאוחר יותר, והתאימו בדייקנות את הנשיכה האדירה הזאת לסוגים שונים של טרף, מדגים ונחשים ועד עופות, יונקים ואפילו

חרקים.

"תאר לעצמך מכשיר גינון בעל מנוע גדול ואבזרים שונים, כמו מכסחת דשא או גוזם עצים. במהלך האבולוציה [התנינאים] השתמשו באבזרים השונים הללו," אמר אריקסון. בסביבת המחיה הטיפוסית של התנין, "בעלי חיים גדולים באים אל שפת המים, רכיכות גדלות בבוץ, עופות נוחתים, והוא מסוגל לאכול כל דבר שנמצא בקירבתו."

הפליאוביולוגית לורה פורו מאוניברסיטת שיקגו, שלא לקחה חלק במחקר החדש, מוסיפה: "אנשים דיברו על כך שהבדלים בצורת החרטום, צורת השיניים והתזונה עשויים להשפיע על הביומכניקה של התנין, אבל אף אחד לא הצליח לאסוף את כל הנתונים האלה. זה יוצא מן הכלל."

הנתונים החדשים מלמדים לא רק על התנינים החיים אלא גם עשויים לשפוך אור על יצורים שנכחדו בתחתית אילן היוחסין התנינאי, אומרת פורו, החוקרת אליגטורים חיים, אבל גם בונה מודלים ביומכניים של זוחלים שנכחדו.

"עבודה מסוג זה, עם יצורים חיים, יכולה לעזור לנו לנסות לאמת את המודלים שלנו," אמרה, "ואני חושבת שבהחלט ניתן להרחיב את המודל הזה לתנינים מאובנים, אפילו לענקים שבהם, שנראים דומים יחסית לתנינאים של זמננו."

אריקסון וצוותו כבר עשו כמה עבודות בתחום זה, וקיבלו תמונה של תנין עתיק ואימתני. "בדקנו כמה תניני ים באורך חמישה מטרים," סיפר. "אם ממירים את התוצאות כך שיתאימו ליצורים באורך של שישה מטרים, מקבלים אומדן של 34,250 ניוטון, אשר הנו הקצה התחתון של אומדן כוח הנשיכה של טי רקס. "אז אם אתה רוצה לדעת איך נראתה עוצמת הנשיכה של טי רקס, לך תסתכל על אחד התנינים האלה."

זאת ועוד, לפי חישוביו של אריקסון, התנין הנכחד דיינוזוקוס, "התנין הנורא" שאורכו כאורך לימוזינה, ניחן בכוח נשיכה שהגיע עד 102,750 ניוטון – גבוה בהרבה מזה של האומדנים החדשים, המציבים את נשיכת טי רקס על 57,000 ניוטון.

פורו ציינה שמעולם לא נמצא שריד של אחד משריריו  של טירנוזאורוס רקס, ולכן אומדני כוח הנשיכה של הדינוזאור הזה מבוססים על ממדי גופו, גולגולתו הרחבה וחרטומו הקצר. עצמות אלה של טי רקס נראות כאילו היו מסוגלות להפיק נשיכה חזקה מזו של כל תנין, אמרה. "אבל שוב, אם אתה מנתח ראש של תנין, אתה נדהם לראות איזו מסה של שרירים יש לו. שרירי הלסת שלו כאלה ענקיים... וכולם מיועדים לנעול את הלסת, אז מי יודע? אולי לתנינים פשוט יש יותר שרירים."

לעולם לא נדע לבטח מי הוא אלוף הנשכנים בכל הזמנים: התנין או הטירנוזאורוס, ובכל מקרה, קרוב לוודאי שכריש ענק פרהיסטורי מסוים היה גובר על שניהם. "תמיד תהיה מידה מסוימת של אי ודאות," פסקה פורו, והוסיפה כי התנינים בני זמננו דומים להפליא לאלה הפרהיסטוריים, ומבחינות מסוימות זה מקל על חוקרי התנינים הקדומים. אך בכל זאת, "אין לנו היום שום דבר שדומה במיוחד לטי רקס."

לקריאת כל התגובות ברצף