מדבור ומגוון ביולוגי

41 אחוזים משטחי היבשות בעולם הם אזורים צחיחים, חצי צחיחים ותת-לחים. מחקר בינלאומי חדש מצביע על כך שככל שיש באזורים האלה מגוון רחב יותר של מיני צמחים, כך הם חשופים פחות למדבור. "צמחים שונים מעשירים את הקרקע במינרלים באופנים ובעומקים שונים. לכן, ככל שמגוון מיני הצמחים גדול יותר, כך תהליך המדבור איטי יותר," מסביר ד"ר ברטרנד בוקן מהמכונים לחקר המדבר של אוניברסיטת בן גוריון, שהשתתף במחקר עם ד"ר אלי צעדי ממרכז מחקר גילת של מינהל המחקר החקלאי.

בישראל משתרעים האזורים החצי צחיחים, הרגישים למדבור, מדרום לקו קריית גת-אשקלון ועד מצפון לבאר שבע. הסכנה הגדולה שנשקפת להם היא התפשטות נרחבת של בנייה, תשתיות וחקלאות. "הניצול העודף של הקרקע גורם לכך שהשכבה העליונה, השכבה החיה והפורייה, נסחפת על ידי הרוח והמים ומותירה אחריה קרקע יבשה ומחורצת," מסביר צעדי.

שימור המערכות האקולוגיות יכול להיעשות רק על ידי מדיניות יעילה, שתציב את שמירת המגוון הביולוגי כמטרה, סבורים שני החוקרים. "אחזקה ושיקום של המגוון הביולוגי יכולים לתרום למיתון ההשלכות השליליות של ההתחממות העולמית ולעודד את ההתנגדות הטבעית של מערכות אקולוגיות

לתהליכי מדבור," מרחיב בוקן. לדברי צעדי, מחקרים קודמים סיפקו הוכחה לקשר החיובי שבין המגוון הביולוגי לתפקוד מערכות אקולוגיות, "אך זו הפעם הראשונה שמתבצע מחקר בסדר גודל עולמי ושבו נקבעת מסקנה אוניברסלית: המגוון הביולוגי מסוגל לעצור את תהליכי המדבור."

לקריאת כל התגובות ברצף