האם יש במאדים "אוקיינוסים" של מים?

אפשר שהתפרצויות געשיות קדומות היו מקור חשוב של מים בראשית קיומו של מאדים, וייתכן שהן אף יצרו סביבות מתאימות לחיים. להערכת מדענים, כמות המים במאדים יכולה למלא אוקיינוסים שלמים, אולם הם לכודים בתוך סלעים, עמוק מתחת לפני הקרקע של כוכב הלכת.

לפי המחקר החדש, מטאוריטים ממאדים מכילים כמות מפתיעה של מינרלים ממוימים, כלומר, מינרלים שכוללים מים במבנה הגבישי שלהם. למעשה, מחברי המחקר מעריכים שמעטפת מאדים מכילה כיום מים בשיעור של בין 70 ל־300 חלקים למיליון – כמות מספקת לכיסוי כוכב הלכת בשכבת מים שעומקה 200 עד אלף מטרים.

"עקרונית, כמות המים שאנחנו מדברים עליה שווה לפחות לכמות הקיימת במעטפת העליונה של כדור הארץ," המכילה מים בשיעור של 50 עד 300 חלקים למיליון, מציין ראש צוות המחקר, פרנסיס מק'קבין מאוניברסיטת ניו מקסיקו. אם מים מצויים כיום במעטפת מאדים, משמעות הדבר שכוכב הלכת האדום הכיל בתוכו הרבה מאוד מים מרגע שנוצר לראשונה. "לא היה צורך במקורות כמו שביטים ואסטרואידים שהביאו מים לאחר מכן," הוא מסביר.

מכיוון שדברים אלה אמורים במאדים, קרוב לוודאי שהם נכונים גם באשר לשאר כוכבי הלכת הסלעיים – חמה, נגה וכדור הארץ – ואף באחדים מהאסטרואידים הגדולים. "כדור הארץ אינו יחיד במינו," אומר מק'קבין. "אנחנו אמורים למצוא מים כמעט בכל מקום במערכת השמש."

צוותו של מק'קבין מצא מים בבדיקת מטאוריטים שניתזו מעל פני מאדים עקב פגיעות אסטרואידים, ומצאו את דרכם לכדור הארץ. המטאוריטים האלה הם בזלתיים, ומכאן שהסלעים היו חייבים להיווצר ממאגמה שעלתה ממעמקים לפני השטח בהתפרצויות געשיות. בבדיקה דקדקנית של המינרל אפטיט, מצא צוותו של מק'קבין יוני הידרוקסיל – צורה של מים הכוללת אטום חמצן הקשור לאטום אחד של מימן. מנוכחות ההידרוקסיל משתמע שמים רגילים – אטום חמצן הקשור לשני אטומי מימן – התקיימו גם הם במאגמה של מאדים, אך מכיוון שההידרוקסיל נקשר לסלע בחוזק רב יותר מאשר המים, היונים האלה נשארו מאחור בעת ששאר המים התנדפו מתוך הלבה המצטננת.

לפי כמות ההידרוקסיל במטאוריטים אפשר לשחזר את כמות המים המצויה בתוך מאדים פנימה, מוסיף מק'קבין. "אנחנו משתמשים באפטיט בתור הידרומטר כדי להעריך כמה מים היו בסלע לפני שנהפכו לגז." 

לדוגמה, מחקרים דומים על אפטיט מהירח שנעשו ב-2010 מצאו שיש בפנים הירח כמות מים גדולה פי מאה מכפי שחשבו קודם לכן.

יתר על כן, לדברי מק'קבין, המטאוריטים של מאדים שנבדקו במחקר החדש הגיעו מסלעי בזלת צעירים ביותר, בני 150 עד 350 מיליוני שנים בלבד. המשמעות היא שכל ההתפרצויות הגדולות במאדים במשך כל תולדותיו של כוכב הלכת הביאו אל פני השטח כמויות נכבדות של מים – ובכלל זה התפרצויות שאירעו ב"תקופת נח", התקופה שבה אולי היה מאדים הקדום חם די הצורך כדי להחזיק במים נוזליים על פניו.

אפשר שהתפרצויות מאוחרות יותר יצרו אזורים שהיו נוחים באופן זמני לחיים מהסוג המוכר לנו. "מכאן ניתן להסיק כי האזורים הגעשיים האלה הם המקומות המבטיחים ביותר לחיפוש אחר צורות חיים שהתקיימו בעבר במאדים," מסכם מק'קבין.


המחקר החדש על מאדים התפרסם בכתב העת Geology

לקריאת כל התגובות ברצף