תגלית דרמטית: מקדש חדש של המאיה, עטור פרצופים ענקיים

לפני כ-1,600 שנים היה מקדש השמש הלילית תמרור דרכים בולט, אדום כדם, שנראה למרחקים. הוא עוטר במסכות ענקיות של אל השמש של המאיה, בדמויותיו ככריש, שותה דם ויגואר. המקדש נבלע למשך זמן רב בג'ונגלים של גואטמלה, אבל לאחרונה חשף את פניו לעיני הארכיאולוגים וסיפק להם רמזים חדשים על הממלכות היריבות של המאיה.

בניגוד לאימפריות האצטקים והאינקה, שהיו מרוכזות יחסית בשטח מסוים, תרבות המאיה – שהשתרעה על פני חלקים נרחבים של גואטמלה ובליז של היום ועל חצי האי יוקטן (Yucatan) של מקסיקו – הייתה אוסף רופף של ערי מדינה. "כיום ההכרה בכך גוברת, מאז התברר בשנות התשעים של המאה הקודמת כי כמה ממלכות היו חשובות יותר ואילו אחרות פחות," אמר סטיבן יוסטון, ארכיאולוג מאוניברסיטת בראון, בהכרזתו על גילוי המקדש החדש. אל זוטס (El Zotz), (ששכנה בשטחה של) גואטמלה של ימינו, הייתה אחת הממלכות הקטנות יותר, אבל מתברר שהיה מנוי וגמור עמה להטביע את חותמה באזור.

ב-2010 חשפו הארכיאולוגים שעבדו על ראש גבעה בקירבת מרכז העיר העתיקה את פירמידת דיאבלו (Diablo), שגובהה 13 מטרים. בראשה הם מצאו ארמון מלוכה וקבר, שלפי סברתם מכיל את שרידי השליט הראשון של העיר, שחי בין 350 ל-400 לספירה בקירוב. בערך באותו זמן הבחינו יוסטון ועמיתיו בסימנים הראשונים למקדש השמש הלילית, מאחורי הקבר המלכותי שבראש פירמידת דיאבלו. אבל רק לאחרונה חשפו החופרים את יצירות האמנות חסרות התקדים, מתחת לצמחייה שכיסתה אותן במשך מאות שנים.

 

כתליו החיצוניים של המקדש מעוטרים במסכות טיח בגובה מטר וחצי, המראות את השינויים המתחוללים  בפניו של אל השמש במרוצת חצייתו את השמים בשעות היום. מסכה אחת דומה לכריש, התייחסות ברורה לעליית השמש מהים הקריבי במזרח, אמר יוסטון. שמש הצהריים מתוארת כברייה קדמונית בעלת עיניים פוזלות השותה דם, וסדרת מסכות אחרונה מזכירה את היגוארים המקומיים, המתעוררים מתרדמתם בג'ונגל לקראת שעת השקיעה.

תרבות המאיה מקשרת היטב בין השמש להתחלות חדשות ובין אל השמש למלוכה, הסביר יוסטון. לפיכך, הימצאות דמויות השמש על מקדש סמוך לקבר מלכותי עשויה להעיד על כך שהקבור בתוכו היה מייסד השושלת – המלך הראשון של אל זוטס. זוהי דוגמה לאופן שבו "השמש בכבודה ובעצמה הושתלה בזהותם של המלכים ושל השושלות הבאות אחריהם," אמר יוסטון.

לדברי הארכיאולוג דיוויד פרידל, העוסק בחקר המאיה,  "קרוב לוודאי שהשערתו של יוסטון נכונה וכי הבניין אכן הוקדש לשמש, כאלוהות העומדת בזיקה הדוקה עם המלוכה. אין ספק שפירמידת דיאבלו תרחיב את הידע שלנו על הדת ועל הפולחנים של תקופת המאיה הקלאסית."

צוותו של יוסטון גם מצא רמזים לכך שהמאיה, שהוסיפו נדבכים חדשים למקדש במרוצת הדורות, ראו בבניין יצור חי. לדוגמה, האפים והפיות של המסכות בנדבכים העתיקים והעמוקים ביותר הושחתו בשיטתיות. "למעשה, זה שכיח מאוד בתרבות המאיה," אמר יוסטון לחדשות נשיונל ג'יאוגרפיק. "קשה מאוד למצוא דיוקן מאיה של מלך כלשהו שעיניו לא הושחתו ואפו לא קוצץ... אבל 'השחתה' אינה המילה המתאימה לתאר זאת. אני רואה בזה יותר השבתה. "זה כאילו שהם 'כיבו' את המסכות לפני ששבו ושחזרו אותן בנדבכים הבאים... זה לא גילוי של חוסר כבוד אלא דווקא ההיפך ממנו."

לדברי חוקר המאיה סיימון מרטין, המסכות שנמצאו באל זוטס הן "מיוחדות במינן" ובעלות ערך רב, היות שהן עשויות לסייע באימות תיאוריות על האופן שבו תיארו המאיה את אל השמש. "כבר יש לנו תמונות של אל השמש בשלבים שונים... אבל מעולם לא מצאנו משהו שמצרף את כולן יחדיו," אמר מרטין, מהמוזיאון לארכיאולוגיה ואנתרופולוגיה של אוניברסיטת פנסילבניה (Pennsylvania), שלא נטל חלק במיזם.

עד כה "היה עלינו להרכיב [את הרצף] מפירורי מידע, ופשוט לקוות שעשינו את זה נכון. זו יכולה להיות הזדמנות לראות את כל העסק, שלב אחרי שלב." המקדש אף השתמר להפליא, הוסיף מרטין, מה שעושה אותו ל"מכרה זהב אמיתי של מידע."

"כבר ראינו כמה מקומות שבהם השתמרו בניינים שלמים," אמר. "אבל בדרך כלל [המאיה] הרסו בניין ואחר כך בנו חדש על חורבותיו, ולכן כשחופרים לא מוצא הרבה מהעיטורים של הבניינים." לעומת זאת, המאיה שעבדו באל זוטס הקפידו מאוד לשמר את מבנהו המקורי של המקדש, ואף הרחיקו לכת וריפדו אותו בעפר ואבנים קטנות לפני שבנו מעליו.

הארכיאולוג קרל טאוב מציין לשבח את מלאכת המחשבת של מגלפי המסכות. "הן תלת-ממדיות. הפרצופים בולטים מתוך כותל החזית. למען האמת, לא רואים את זה לעתים קרובות... כי אם הם בולטים יותר מדי, הם נושרים. אבל כאן הם ממש הצליחו לעשות זאת.

"כשאור השמש ריצד על הפרצופים האלה, הם ודאי נראו דרמטיים ביותר," אמר טאוב, מאוניברסיטת קליפורניה בריברסייד (Riverside), אשר לא נטל חלק במיזם.

ראש המיזם, יוסטון, הוסיף כי אין ספק שצבע המסכות – ארגמן, כפי שמעידות שאריות הצבע –  תרם גם הוא להבלטתן. "עם הצבען האדום המבהיק הזה, הרושם היה בולט במיוחד עם שחר ובשעת השקיעה," אמר יוסטון. מקדש השמש הלילית, הצבוע באדום מבהיק ומתנוסס לגובה רב, נועד "לראות ולהיראות," אמר יוסטון.

חשוב מכל, אין ספק שהוא נראה היטב מטיקאל (Tikal), ממלכה גדולה, עתיקה וחזקה יותר, שיחסיה עם אל זוטס אולי היו ידידותיים, ואולי לא. "אנחנו רגילים לחשוב על מלכים כעל עצמאיים לחלוטין, אבל אצל המאיה מלך קדוש היה בדרך כלל חלק מהיררכיה של מלכים," אמר מרטין. "משום כך ייתכן שתושבי אל זוטס היו כפופים במשך פרקי זמן להשפעתה החזקה של טיקאל, ובעת שהשלטון בטיקאל היה חלש, ייתכן שהם נעשו עצמאיים לגמרי, או אולי קשרו את עצמם למלכים חזקים יותר במקומות אחרים."

למרות הקפדנות הגדולה הניכרת בבניית המקדש ובשימורו, הוא לא נשאר בשימוש זמן רב. ראיות מן האתר מלמדות שהבניין ננטש במאה החמישית מסיבות שאינן ידועות. "זה כאילו שהם הניחו את הכלים והסתלקו בעיצומה של הרחבה נוספת של המקדש," אמר יוסטון. "אני חושב שהאתר מציג את גוויעתה של שושלת."

התשובה לתעלומה זו ואחרות עשויה להתגלות כאשר ייחשפו עוד חלקים של מקדש השמש הלילית. "רק 30 אחוזים מהחזית הזאת נחשפו," אמר טאוב. "אני חושב שצפויות לנו עוד הרבה מאוד תגליות, ובעתיד נבין טוב יותר מה הבניין הזה מציג."

לקריאת כל התגובות ברצף