• צילום: אנריקו פרורלי, נשיונל ג'יאוגרפיק

    בגוויות שנקברו במדבר אטקאמה (Atacama) שבצ'ילה השתמרו העור, השיער והבגדים | צילום: אנריקו פרורלי, נשיונל ג'יאוגרפיק

  • צילום: אנריקו פרורלי, נשיונל ג'יאוגרפיק

    ילד חנוט עטור פאה, מונח על קנים ארוגים, מספק עדות לפולחן החניטה המורכב של הצ'ינצ'ורו (Chinchorro) | צילום: אנריקו פרורלי, נשיונל ג'יאוגרפיק

  • צילום: אנריקו פרורלי, נשיונל ג'יאוגרפיק

    מומיה "שחורה" נראית כמחייכת מתחת לציפוי בן 5,000 שנים של משחת אפר כהה ופאה משיער אדם | צילום: אנריקו פרורלי, נשיונל ג'יאוגרפיק

  • צילום: אנריקו פרורלי, נשיונל ג'יאוגרפיק

    מסכה צבועה מחליפה את פניה של מומיית צ'ינצ'ורו בת 5,000 שנים | צילום: אנריקו פרורלי, נשיונל ג'יאוגרפיק

  • צילום: אנריקו פרורלי, נשיונל ג'יאוגרפיק

    עצמות לווייתן תוחמות את קברם של שני מבוגרים ושני פעוטות חנוטים, שכנראה השתייכו לאותה המשפחה | צילום: אנריקו פרורלי, נשיונל ג'יאוגרפיק

  • איור: ריצ'רד שלשט, נשיונל ג'יאוגרפיק

    חונטים קדומים של הצ'ינצ'ורו מנקים את השלד עם קנים ומשחת אפר באיור זה | איור: ריצ'רד שלשט, נשיונל ג'יאוגרפיק

  • צילום: אנריקו פרורלי, נשיונל ג'יאוגרפיק

    פניה עטורות המסכה של אישה חנוטה בת 2,000 שנים מציצות מבעד לתכריך שהוכן מקנים, חבל ועור, כנראה של שקנאי | צילום: אנריקו פרורלי, נשיונל ג'יאוגרפיק

  • צילום: אנריקו פרורלי, נשיונל ג'יאוגרפיק

    בחייהם ובמותם נקשרו חלק מילדי הצ'ינצ'ורו למסגרות עץ שהוריהם נשאו על גבם | צילום: אנריקו פרורלי, נשיונל ג'יאוגרפיק

  • צילום: אנריקו פרורלי, נשיונל ג'יאוגרפיק

    מומיות של הצ'ינצ'ורו, מתפוררות לאחר עשרות שנים של אחסנה במוזיאון סנטיאגו, נארזות מחדש ב-1995 | צילום: אנריקו פרורלי, נשיונל ג'יאוגרפיק

  • צילום: אנריקו פרורלי, נשיונל ג'יאוגרפיק

    ראשו המרוח במשחה של ילד צ'ינצ'ורו חנוט מיוצב באמצעות מקל המבצבץ מראש גולגולתו | צילום: אנריקו פרורלי, נשיונל ג'יאוגרפיק

גלרית תמונות

מומיות בהשראת המדבר

עורה, שערותיה ובגדיה של גווייה שנקברה במדבר בצ'ילה השתמרו בזכות תנאי אקלים מהיבשים בכדור הארץ

28/8/2012 17:06 | מאת: קר תן, חדשות נשיונל ג'יאוגרפיק
גוויות התייבשו בתנאים הטבעיים של אחד המקומות היבשים בעולם. עתה מדענים סבורים כי בני צ'ינצ'ורו (Chinchorro), תושביו הקדומים של מדבר אטקאמה (Atacama) שבצ'ילה, החלו לחנוט את מתיהם בהשראת גוויות כאלה. מנהג זה החל בעת שבה הצ'ינצורו נהנו מרווחה וגידול באוכלוסייתם, וזמנם התפנה להתפתחות תרבותית.

הצ'ינצ'ורו, אשר חיו בכפרי דייגים לאורך החופים של צ'ילה ופרו, החלו לחנוט שלדים לפני שנת 5,050 לפני הספירה, אלפי שנים לפני המצרים. הארכיאולוגים תהו על מנהג החניטה וכת המוות הקשורה בו, והיו ששיערו כי הם יובאו מאגן האמזונס הלח יותר. "מחקרנו הוא אחד מהבודדים שתיעדו את הופעתה של מורכבות חברתית עקב שינוי סביבתי," אומר מוביל המחקר, פבלו מרקט, ארכיאולוג באוניברסיטה הקתולית בסנטיאגו, צ'ילה, כשהוא מתכוון לתנודות אקלים אשר ייבשו את האטקאמה. "עד כה הושם רוב הדגש על האופן שבו שינוי סביבתי הניע הרס של חברות."

גשמי ברכה

מרקט וצוותו סבורים כי התחלת מנהגי החניטה של הצ'ינצ'ורו חפפה עם תקופה של עלייה בכמות הגשמים בהרי האנדים לפני כ-7,000 שנים, כפי שמראה תגלית של מאובני צמחים רב-שנתיים באזורים הנחשבים כיום למדבריות מוחלטים. "[הגשמים] הזינו מחדש את האקוויפרים והעלו את זמינות המים בשפלות," אומר מרקט. "הם גם איפשרו עלייה במשאבי הסביבה, בהם כמות הדגים, הרכיכות וכלבי ים שניצודו." השפע הזה עודד גידול באוכלוסייה, אשר בעקבותיו היו גם המצאות חדשות כמו החניטה, הוא מעריך. "משמעותו של שיעור אוכלוסין

גבוה היא מגוון גדול יותר, במושגים של אנשים בעלי מיומנויות שונות. וכאשר מיומנות חדשה או המצאה מופיעה, היא תתפשט מהר יותר בקרב האוכלוסייה."

כדי לבחון אם יש התאמה בין תנודות אוכלוסיית הצ'ינצ'ורו והעדויות הסביבתיות, אספו מרקט וצוותו נתונים מכמעט 500 אתרים ארכיאולוגיים שתוארכו באמצעות פחמן רדיואקטיבי בדרום פרו ובצפון צ'ילה. העקומה שהתקבלה מראה כי האוכלוסייה גדלה משמעותית לפני כ-7,000 שנים, הגיעה לשיאה כאלף שנים מאוחר יותר והחלה לדעוך כבר לפני כ-5,000 שנים.

שימור המתים

ממצא של ילד חנוט עטור פאה, שהונח על קנים ארוגים, מספק עדות לפולחן החניטה המורכב של הצ'ינצ'ורו. במקום לשמר את הבשר, אנשי המדבר השתמשו במשחה של אפר עם מנגן כדי לפסל "גוף" מעל שלדים עירומים, והאיברים הפנימיים הוחלפו במילוי עפר.

בסביבות 5,000 לפני הספירה הופיע סגנון חניטה "שחור", שבו כוסו המומיות במשחת אפר כהה. סגנון זה נמשך יותר משני אלפים בקרב בני צ'ינצ'ורו. בשנת 2,800 לפני הספירה לערך הוחלף הצבע השחור באדום, כנראה עקב שינויים בסמליות הצבעים, או מכיוון שהיה קשה יותר למצוא את המנגן השחור שנדרש לחניטה.

עוד ייתכן כי הצ'ינצ'ורו חנטו את המתים כדי להתמודד עם שימור גופות אבותיהם במדבר אטקאמה הצחיח. "בהרבה חברות של ציידים לקטים, אם הגופות של המתים לא עוזבות - הם עדיין נוכחים. האבל לעולם לא מסתיים," מוסיף מרקט. צוות המחקר משער כי התהליך של יצירת מומיות מלאכותיות הציע לצ'ינצ'ורו השלמה עם המוות.

ארכיאולוגים סבורים כי הצ'ינצ'ורו פיתחו פולחני מוות מפוארים סביב המומיות שהם יצרו. רבות מהן היו קשיחות, שכן המפרקים שלהן חוזקו באמצעות קנים ומקלות. ייתכן שהדבר נעשה כדי לעזור לגוויות לשרוד את מגעם של האבלים, אשר כנראה נשאו את המומיות במצעד טרם הנחתן לתצוגה. נוסף על כך, נמצאו מומיות שכוסו בכמה שכבות של צבע, ומכאן ניתן להסיק שהן היו חשופות לבלאי שדרש שיפוץ תקופתי.

לעומת המצרים הקדמונים, אשר חנטו רק מלכים ואישים חשובים אחרים, הצ'ינצ'ורו ביצעו את המנהג המקודש כמעט בכולם, ללא קשר לגיל או מעמד. תינוקות ואפילו עוברים נחנטו באותה תשומת לב שהוענקה למבוגרים. בערך באותה העת שבה חדלו הצ'ינצ'ורו להכין מומיות, אימצו המצרים הקדמונים את המנהג. ישנם מלומדים המעריכים כי החניטה בצפון אפריקה החלה אף היא בהשראת גוויות שהשתמרו במדבר. "אולי אין זה צירוף מקרים," אמר מרקט, "שהמנהג הזה התפתח לרוב בסביבות מדבריות."

לכל החדשות » להצטרפות למינוי »

תגובות