הציירות הראשונות

נשים יצרו את רוב ציורי המערות הקדומים ביותר ברשומות, כך עולה מבדיקה חדשה של טביעות ידיים קדומות. רוב החוקרים הניחו שאמנים קדומים אלה היו בעיקר גברים, ולכן ממצא זה מפריך אמונה שרווחת זה שנים בתחום הארכיאולוגיה. הארכיאולוג דין סנו מאוניברסיטת מדינת פנסילבניה ניתח העתקי יד שנמצאו בשמונה אתרי מערות בצרפת ובספרד. סנו השווה את האורך היחסי של אצבעות מסוימות ולפיכך קבע שמקורם של שלושה רבעים מטביעות היד הם בנקבות.

"בספרות שוררת כבר הרבה זמן הטיה לטובת גברים," אומר סנו, שקיבל מימון למחקרו מוועדת המחקר והמסעות של חברת נשיונל ג'יאוגרפיק. "יש הרבה הנחות חסרות בסיס בנוגע לזהות היוצרים והסיבות לכך." ארכיאולוגים מצאו מאות העתקי יד על קירות מערות ברחבי העולם. מאחר שברבים מציורים מוקדמים אלה מוצגות חיות שניצודו, כגון ביזונים, איילי צפון, סוסים וממותות צמריות, העלו חוקרים רבים את ההשערה שיצרו אותם ציידים גברים, אולי כתיעוד לשלל הציד שלהם או כמעין "קסם ציד" לשיפור הצלחתם בציד הקרוב. אך המחקר החדש מציע אפשרות אחרת. "ברוב חברות הציידים-לקטים, הגברים הם שהורגים את החיות. אבל במקרים רבים הנשים הן שגוררות את הבשר למחנה, ותוצאות הציד מעסיקות אותן לא פחות מאת הגברים," מסביר סנו. "אין מדובר רק בחבורת גברים שרדפה אחרי ביזון."

מומחים הביעו מגוון דעות רחב בנוגע לפרשנות של הנתונים החדשים שמצא סנו, עדות לתעלומות הרבות שעודן אופפות את האמנות המוקדמת הזאת. "העתקי יד הם קטגוריה אירונית של ממש בציורי המערות, כי הם מעין חוליה מובהקת וברורה בינינו ובין אנשי תקופת האבן," אומר הארכיאולוג פול פטיט מאוניברסיטת דורהם באנגליה. "אנחנו חושבים שאנחנו מבינים אותם, אבל ככל שמעמיקים לחפור מגלים שהבנתנו שטחית מאוד."

סנו פתח במחקר שלו לפני יותר מעשור, כשנתקל בעבודה של ג'ון מנינג, ביולוג בריטי שגילה שגברים ונשים נבדלים זה מזה באורך היחסי של אצבעותיהם: אורכן של הקמיצה והאצבע המורה של הנשים דומה בדרך כלל, ואילו הקמיצות של הגברים ארוכות על פי רוב מאצבעותיהם המורות. הוא התבונן בטביעת יד צבעונית ממערת פש מרל (Pech Merle) שבדרום צרפת, אשר תמונתה הופיעה בספר בן 40 שנים על ציורי מערות. "הבטתי בה וחשבתי שאם מחקרו של מנינג נכון, אין כמעט ספק שזאת יד של אישה," הוא נזכר.

טביעות ידיים נמצאו במערות בארגנטינה, באפריקה, בבורניאו ובאוסטרליה, אבל הדוגמאות הידועות ביותר הן ציורי מערות בני 12,000 עד 40,000 שנים בדרום צרפת ובצפון ספרד. לצורך המחקר החדש, שפורסם ב- American Antiquity, בחן סנו מאות העתקים במערות באירופה, אבל רובם היו דהויים או מרוחים מכדי להשתמש בהם. המחקר כולל מדידות מ-32 העתקים, בהם 16 העתקים ממערת אל קסטיו בספרד (El Castillo), שישה העתקים ממערות בגרגס (Gargas) שבצרפת וחמישה ממערת פש מרל.

סנו הזין את המספרים לאלגוריתם שיצר על סמך מדידות ידיים שנאספו לשם השוואה של אנשים ממוצא אירופי שחיים בקרבת האוניברסיטה. באמצעות כמה מדידות - לדוגמה, אורך האצבעות, אורך היד, היחס בין הקמיצה לאצבע המורה והיחס בין האצבע המורה לזרת - צפה האלגוריתם אם טביעת היד הנתונה שייכת לגבר או לאישה. חרף זאת, מאחר שקיימת חפיפה רבה בין גברים לנשים היה האלגוריתם לא מדויק במיוחד: הוא צפה את מינה של הדגימה בת ימינו של סנו בדיוק של כ-60 אחוזים. למזלו של סנו, עובדה זו לא הפריעה לניתוח של טביעות היד הפרהיסטוריות. התברר כי השוני בין המינים של הידיים מהמערות רב הרבה יותר לעומת ההבדלים הניכרים בין ידיים בנות ימינו, משמע שכמעט לא הייתה חפיפה בין מדידות הידיים השונות. "הידיים נחלקות לשתי קטגוריות שונות, ואפילו מקוטבות," אומר סנו. לפני 20,000 שנים הגברים היו גברים והנשים היו נשים." הבדיקה של סנו מראה ש-24 מתוך 32 ידיים - 75 אחוזים – היו שייכות לנקבות.

לקריאת כל התגובות ברצף