מגני היערות

בתצלומי לוויין אפשר להבחין בהרס יער האמזונס בברזיל: נתיבים שכורתי עצים פותחים ביערות, ושטחי המרעה של החוואים נצבעים בחום. מתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת איבדו התמונות הללו שטחים ירוקים נוספים, כך שבשנת 2004 נראה כי לא ניתן לעצור את ההרס. בירוא היערות בברזיל הגיע לקצב מדאיג של 27,000 קילומטרים רבועים בשנה.

אך ההרס נבלם – אמנם לא בכל מקום, אבל בגבולות של מה שנראה מהחלל כמו אי ירוק בגודל של מדינה קטנה. השטח החום מקיף אזור מוגן בדרום אגן נהר שינגו (Xingu) בברזיל, אך אינו חודר לשם. אלה הם גבולותיהן של אדמות השבטים הילידיים.

האי הירוק הגדול מורכב מעשר נחלות של שבטים ילידיים, אשר שטחן מסתכם בכ-140 מיליוני דונמים. היער הזה הוא ביתם של כ-7,000 בני קאיאפו (Kayapo), ומדרום לשם חיים עוד 5,500 בני שבטים מ-14 קבוצות שונות.

כיצד כמות מועטה יחסית של ילידים מצליחה לשמור את המסורים והדחפורים הרחק משטח רחב של יער בתולי? הגנה חוקית היא חלק מהתשובה. בני קאיאפו, המאוימים על ידי חוואים, כורתי עצים וכורי זהב בגבולותיהם, נאבקו וזכו בהכרה רשמית לאדמתם בשנות השמונים והתשעים של המאה שעברה.

אבל אזור זה בדרום-מזרח האמזונס הוא כמו המערב הפרוע - נחלה ללא ממשל הולם. המקום נגוע בסכסוכים אלימים בנוגע לקרקעות, כריתת עצים לא חוקית וכריית זהב, בהונאות בקשר להסכמי קרקע ובשחיתויות אחרות. החוקים אינם מספקים די הגנה.

חלק מהשבטים ערכו הפגנות, לחצו על הממשלה ונלחמו על אדמתם כדי לשמור את זכויותיהם. אחרים יצרו קשר עם ארגונים סביבתיים וארגונים למען זכויות האוכלוסייה הילידית, אשר סייעו להם להקים ארגונים לא ממשלתיים משלהם, המאפשרים להם לגייס עזרה חיצונית נוספת.

לדוגמה, טיסות שנערכו בשנים האחרונות מעל הנחלה של הקאיאפו, אשר מומנו על ידי ארגונים חיצוניים, זיהו כורי זהב בשטח מרוחק. מאחר שהממשלה לא נקטה בפעולה, ציידו הגורמים החיצוניים את הקאיאפו בסירות, מנועים, דלק, מכשירי ג'-פי-אס ורדיו. בחודש יולי שטו וצעדו עשרות לוחמים בני קאיאפו לאורך יותר מ-200 קילומטרים כדי לפשוט על מחנות הכרייה הלא חוקיים. הם הרסו את ציוד הכרייה ולחצו על הממשלה לשלוח מסוקים כדי לאסוף משם את הכורים.

יער הגשם באמזונס הוא הביטוי הגדול ביותר בכדור הארץ לחיים. הוא מאכלס כשליש מהחיים היבשתיים בעולמנו, ממחזר כרבע מהמים המתוקים של כוכב הלכת שלנו ומשחק תפקיד חשוב בספיחת הפחמן ובמיתון האקלים. הצורך לעמוד על המשמר עדיין קיים, שכן הרס יער הגשם ממשיך, ושדולות חזקות של חקלאים, כורים וכורתי עצים בברזיל מציעות שינויים לחוקה של שנת 1988, אשר יסירו את ההגנה החוקית משטחיהם של השבטים הילידיים.


הכותבת היא מנהלת מיזם קאיאפו של הקרן הבינלאומית לשימור של קנדה

לקריאת כל התגובות ברצף