המהפכה הצפונית: חברת גליל סופטוואר על המפה
ד"ר ג'ימי לוי ואינאס סעיד, שהקימו את מיזם ההי-טק "גליל סופטוואר", חובקים במשותף את פרס ראש הממשלה לחדשנות ויזמות לשנת 2011; הם עזבו חברות מצליחות בחו"ל ועם הרבה יצירתיות וסבלנות הקימו את החברה המעסיקה 140 אקדמאים מהמגזר הערבי; יותר טוב וזול מאאוטסורסינג בהודו והכי חשוב: יותר קרוב
nrg מעריב בפרויקט יזמות המוקדש כולו ליזם שבכם.
ארבע שנים לאחר מכן, אותו מראיין, ד"ר ג'ימי לוי, קוטף עם שותפו, אינאס סעיד את "פרס ראש הממשלה ליזמות ולחדשנות למטרות רווח" על פועלם במסגרת "גליל סופטוור," חברת התוכנה הגדולה ביותר במגזר הערבי, המעסיקה למעלה מ-140 מהנדסים. הפרס: 70 אלף, עוד לא משתווה לאקזיטים בענף, אבל ללא ספק מקור להרבה גאווה.
לוי וסעיד יצאו לדרך עם רעיון שעלה מהצורך בשטח. אליהם חברו משקיעים מובילים מתחום ההיי-טק ולפני כחצי שנה השלימה החברה סבב גיוס הון בהיקף של שישה מיליון שקלים. זה עבד: הם הקימו בנצרת חברה במטרה להקל על המחסור בכוח אדם טכנולוגי במרכז הארץ באמצעות עובדים מיומנים מהגליל.
השניים הבינו כי המחסור בכוח אדם מיומן ועלויות פיתוח התוכנה במרכז הארץ הביאו למספר הולך וגדל של חברות מכל הגדלים המפעילות יחידות פיתוח מחוץ לישראל.
נכון להיום, "גליל סופטוור" מהווה תחליף להקמת מרכזי פיתוח במזרח הרחוק ובמזרח אירופה ומאפשרת לחברות ליהנות מהיתרונות של מרכז פיתוח חיצוני, אבל בלי הסיכונים וההשקעה הראשונית. עד כמה שזה מפתיע, מדובר בחברה ראשונה מסוגה במגזר הערבי. איך לא עשו את זה קודם?
יש ממי ללמוד: ג'ימי לוי ניהל בעבר, בין היתר, את תחום ה-Data בקומברס, ושותפו, אינאס סעיד, היה מנהל השיווק של ECI במרכז אירופה וכיהן בתפקידים ניהוליים בכירים בנוקיה ובאריקסון. "ממש בהתחלה, כשעלה הרעיון, חבר שאל: אתה בטוח שיש מהנדסים מתאימים?", חוזר לוי כמה שנים אחורה. "הזמן הוכיח שכן. שיהיה ברור: לא הקמתי חברה ערבית. הקמתי חברת סופטוור טובה. אותי מעניין מי עומד בדלת. לא מעניין אותי מאיפה הוא. הקמנו חברה בנצרת, ובאופן טבעי העובדים בה מגיעים מהמגזר הערבי."
רק בישראל יכולות לחבור זו לזו נסיבות שיולידו מפגש כמו זה של לוי וסעיד. לוי (52) נולד במרוקו והיגר עם משפחתו לקנדה כשהיה בן שמונה. בשנת 1994 עלו לישראל ומאז הוא כאן, מגדל עם רעייתו את ארבעת ילדיהם במושב ירקונה. סעיד (46), יליד כפר נחף שבגליל, חזר לישראל בתום 20 שנה שבהן שהה בחו"ל, מתוכן 11 בגרמניה ותשע בארצות הברית. הוא נשא בתפקידים בכירים מאוד, אבל בחר לחזור הביתה, לכפר ילדותו, ושם הוא מגדל עם רעייתו את שלוש בנותיהם.
מחקר שנערך בהובלתו של ד"ר יוסף ג'בארין והוצג בפורום קיסריה של המכון הישראלי לדמוקרטיה, הראה כי תופעת התעסוקה של הערבים בישראל המהווים כ-1.5 מיליון איש, מהווה אתגר רציני לחברה הישראלית ולכלכלתה. שיעור השתתפות הערבים בישראל בשוק העבודה נמוך משאר אוכלוסיית ישראל והוא מהנמוכים בעולם. במספרים: בישראל חיים כיום כ-3,500 אקדמאים ערבים בלתי מועסקים.
הסקר החברתי של הלמ"ס לשנת 2008 מלמד כי כ-9,000 מתוך כ-10,000 נשים ערביות אקדמאיות בלתי מועסקות מוגדרות כמיואשות מלמצוא עבודה. לצדן 3,500 גברים אקדמאים ערבים שאינם מועסקים. על פי המחקר, בעוד שנים ספורות, אם תימשך מגמת חוסר ההתערבות הממשלתית הרצויה בתעסוקת הערבים, מספר האקדמאים הערבים שייכנסו למעגל הבלתי מועסקים צפוי להאמיר לכ-30,000. גם בגזרת ההכנסה לנפש אין חדשות מרנינות: בשנת2007 עמד השכר החודשי הממוצע במגזר הערבי על ,5,419 בעוד שהשכר הממוצע בקרב היהודים עמד על 8,056. רק אחוז אחד מהמועסקים בענף הטכנולוגיה העילית הוא ערבים.
"לא חזרתי לכאן עם אשליות", מתוודה אינאס סעיד. "הכרתי את המציאות שאליה חזרתי בתהליך מושכל. אני לא מתפלא שהמצב כזה, אבל אני תמיד מקווה שאנחנו יכולים לשנות. בצעד אחד קטן של משקיעים חכמים שהיו ממובילי ההיי-טק הישראלי, הצלחנו בסכום יחסית קטן לחולל מהפכה".
ומתי אמרת לעצמך: ''הצלחתי"?
"התוצאות ייראו בעוד חמש שנים. אומרים שהחומה הסינית נבנתה מצעד ראשון. ההצלחה שלנו שמה את האקדמאי הערבי במרכז הדו שיח ויש המון התעניינות בנושא. זה כמובן בא לצד העובדה שה-OECD עשה עבודה טובה בעניין העלאת אי התעסוקה למודעות, הן בקרב נשים ערביות ואקדמאים ערבים בכלל".
יש נטייה לחשוב שאם מדובר ביזמות על רקע חברתי, אסור לדבר על כסף.
"התרומה החברתית היא תוצר הלוואי של ההצלחה העסקית. חלק אינטגרלי מהאסטרטגיה זה האספקט החברתי. הוכחנו שיש הרבה מאוד מהנדסים טובים במגזר הערבי, מה שלא היה בשנים עברו. כ-20 מהמהנדסים שעובדים בחברה באים מהמגזר היהודי, ובחרו לעבוד ב'גליל סופטוור'. ברור שיש להם אלטרנטיבות. 'גליל סופטוור' מספקת מקום עבודה איכותי לא רק למהנדסים מהמגזר הערבי, אלא גם לאחרים שמגיעים מהאזור. הם רואים שהצלחנו לבנות חברה יציבה, מצליחה כלכלית העוסקת בתחומים הטכנולוגיים שהיו עד עכשיו נחלתם של התל אביבים".
נכון להיום, החברה מנהלת פרויקטי פיתוח תוכנה (R&D) לחברות ההייטק הגדולות בשוק הישראלי והבינלאומי, דוגמת HP, CA, Amdocs, ECI, NICE Ceragon .Mobixell, GE, Amobee, Radware, Exent, and Allot.
"אני לא עושה שום דבר שאינו למטרת רווח", מחדד לוי. "חשוב להדגיש את זה. אם אתה רוצה לעשות בהצלחה את מה שאנחנו עושים, עליך לעשות את זה כביזנס, לחשוב איך להצמיח את החברה, איך לשכור עוד אנשים ולצעוד קדימה. אני לא יודע איך מפטרים או שוכרים מישהו על רקע אלטרואיסטי. אני יודע לעשות את זה על רקע ענייני. המסר הראשון שאני רוצה להעביר לאנשים זה שלקח לנו ארבע שנים להגיע למה שהגענו היום. אנחנו עושים עבודות מאוד מורכבות ברמה גבוהה ביותר. למרות זאת, אנחנו עדיין בהתחלה".
אי אפשר להתעלם מהעובדה שתהליך השחיקה בכל ענף ההיי-טק ניכר בכל פינה. רבות דובר על הבועה שהתפוצצה, על העובדה שגדל פה דור שרוצה רק לנהל ולא ממש מגלה עניין בעבודת כפיים, שרוצה להנפיק החוצה וכן הלאה. על הרקע הזה, אומרים סעיד ולוי, מצבם של המהנדסים הערבים רק מקצין. "כשמסתכלים על ההייטק הישראלי, יש בסך הכל 500 מהנדסים ערבים. זה מורכב באופן כללי, והרבה יותר מורכב למהנדס ערבי", אומר לוי, "אני לא מנסה ליצור שינוי או לייצר מציאות חדשה. אני יכול רק לפתוח חברה בנצרת, לעבוד עם לקוחות נהדרים, ואז לשכור אנשים תוך כדי בנייה טובה.
כשעושים את זה, המהנדסים רוכשים ניסיון טוב. חלק יישארו, חלק ילכו. התוצאה היא אחת: אנחנו עושים עבודה טובה. אני גאה מאוד בזה שמהנדסים שלנו עברו לעבוד בגוגל. לא בנינו את החברה כדי שמהנדסים שלנו יעזבו אותנו, אבל עובדתית, אני רוצה ש'גליל סופטוור' תהיה מקום עבודה שאנשים בוחרים בו. יהודים או ערבים - זה ממש לא משנה".
סעיד, איך זה שזה לא קרה עד עכשיו?
"נכתב הרבה על למה אקדמאים ערבים לא מצליחים להשתלב בהיי-טק. למטבע יש שני צדדים: התעשייה עצמה והמועמדים עצמם. התרבות שממנה באים המועמדים מאוד משפיעה על אחוז ההצלחה שלהם. לא היה להם צ'אנס. תעשיית ההיי-טק הישראלית הייתה תעשייה ביטחונית בשנות ה-80. היום היא לא, כך שאין הסבר הגיוני. אנחנו יודעים שזה ענף שמבוסס על 'חבר מביא חבר,' וזה סוגר משהו כמו 70 אחוז מהמשרות. אם אין למגזר הערבי חבר בפנים - מה נותר לו? 30 אחוזי משרה". זה מוביל אותנו לנושא ההומוגניות במקומות העבודה.
"יש תמיד נטייה לגייס את הדומה. זה נובע מחוסר מודעות לכך שגיוון במקום העבודה הוא חשוב לארגון. מקבלי ההחלטות בתעשיית ההייטק צריכים להתחיל לראות בגיוון נכס לחברה, ולהפעיל את המנגנונים הנכונים עד מנת לאפשר זאת. זה התחיל לקרות, עדיין לא ברמות מספקות, אבל זה קורה.
חברות היי-טק יותר ויותר מתעניינות במהנדס הערבי. אצל המעסיקים עצמם, כשאין מודעות לגיוון במקום העבודה, כל תהליכי המיון והראיונות הם מונוטוניים. המעסיקים מתמקדים במהנדס הפוטנציאלי היהודי ששירת בצבא, למד באוניברסיטה וגר בתל אביב. כתוצאה מזה, כל הראיון מובנה בשיטה מסוימת שמתאימה לקולטורה הזו. אם היום ישראל מוציאה לחו"ל כ10,000- ג'ובים - הודו, סין, אירופה, אני לא רואה שום סיבה לכך שמהנדס ערבי שלמד בטכניון או באורט בראודה לא יקבל את ההזדמנות לעבוד בחברת היי-טק ישראלית, אבל זה עדיין קיים לצערי הרב".
הדבר מוביל למסקנה אחת: הכל אישי. סעיד ולוי מספרים כי כשיצאו לדרך, מרבית המהנדסים הערבים שפגשו הגיעו עם רמת תסכול גבוהה ביותר. הם הגיעו חבוטים אחרי ששלחו קורות חיים לעשרות מקומות עבודה ולעתים גם למאות ולא זכו למענה מאף אחד. "אולי זה לא קשור לקורות החיים," מהרהר סעיד בקול רם, "אלא על איך מסתכלים על מישהו בשם אחמד או מוחמד. זה לא חייב להיות גזענות. לפעמים זו לא גזענות. אדם אוהב לאכול חומוס ולהסתובב בנצרת, אבל לעבוד שמונה שעות ליד מישהו שכאילו בא מתרבות אחרת, יוצר אצלו לעתים אי נוחות".
והמועמדים עצמם? מה חלקם בזה?
סעיד: "רואים שהם לא באים מוכנים, כי אולי הם לא עברו ייעוץ נכון. לפעמים זה מתבטא בקורות החיים שהם לא טובים או באי נוחות להתראיין בשפה העברית. לעבוד וללמוד בעברית זה דבר אחד, ולהתראיין בשפה שהיא לא שפת אם זה דבר אחר. מרכזי הערכה לא שמים דגש על ההבדלים התרבותיים וזה כבר מכשול. אם שואלים על ההיסטוריה היהודית או על התנ"ך, סביר להניח שהמועמד הערבי לא יצליח. לפעמים המועמדים הערבים עושים אנדרסלינג בלי להדגיש את החוזקות שלהם, כשמהנדס מהמגזר היהודי עושה אוברסלינג".
תסביר בבקשה.
"עברתי את התקופה של להיות מנומס. ראיינתי מאות אנשים. ראיתי שהמהנדס הערבי אומר: 'אנחנו עושים.' היהודי אומר: 'אני עושה.' אצלנו, להגיד 'אני' זו שחצנות. זה לא רע וזה לא רע, אבל צריך להבין את זה. כשמראיינים אדם ויודעים את ההבדלים התרבותיים, רואים את זה".
בואו נסתכל כמה שנים קדימה. מה אתם צופים?
לוי: "אני מקווה שתוך שלוש-ארבע שנים נגיע ל-500 ,400 מהנדסים. את יודעת למה? כי יש לנו את הכישרון. נכון שזה כרוך בעבודה רבה, אבל הכישרון ישנו. אוקראינה, פיליפינים, הודו, כולם טובים, אבל למה צריך לעלות על מטוסים? אנחנו כאן, במחיר סביר, עם מהנדסים טובים".
סעיד: "אני חושב שאנחנו בונים למגזר הערבי בצפון תשתית היי-טקית לכל דבר. עצם ההצלחה של חברה אחת להביא טכנולוגיה עילית לצפון גרמה למיזמים מעניינים באזור נצרת כמו הקמת סטארטאפים קטנים. התקווה שלנו שיהיו עוד כאלה ושנצליח לבנות פה קלאסטר קטן של היי-טק שישפר משמעותית את הדימוי של הגליל וייתן מקומות תעסוקה מאוד איכותיים לאוכלוסייה פה ויתרום משמעותית לתוצר הלאומי הגולמי. מנועי המחיה הבאים לא יבואו מאזור תל אביב, כי יש שם רווייה. המגזר הערבי יכול להוות מנוע צמיחה נכון. זה חזון ארוך טווח אבל הצעדים שעשינו הם הראשונים, גם כתוצאה מתמיכה של התמ"ת במסלול עידוד תעסוקה בפריפריה והשתתפות של ותיקי ההיי-טק הישראלים, עם כוח אדם מיומן שלא קיבל את ההזדמנות להביא את היכולות שלו לעשייה".
נשמע שאתם יכולים לפשוט רגליים קדימה ולהתרווח.
סעיד: "בדיוק ההפך. ארבע שנים אנחנו חיים בטורבו בגלל האופי של החברה, שמתרעננת כל יום מחדש. אני חושב שהחזון והאופטימיזם נותנים אנרגיה לגמרי אחרת מאשר עוד עבודה בהיי-טק אבל הדרך היא ארוכה. יהיו קשיים. זה לא כזה חלק".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם