צניחת איברי האגן:
הסבר וצורות לטיפול
כל אישה שנייה לאחר לידה סובלת מצניחת איברי האגן. זו תופעה שעלולה לפגוע באיכות החיים, ובדימוי העצמי של אמהות אך ניתן לטפל בה

"מחקר אמריקאי אחר מצא כי 87% מהיולדות סבלו מצניחה בדרגה ראשונה בטווח של חצי שנה לאחר הלידה ושמונה אחוזים סבלו מצניחה בדרגה שנייה. בארץ אין עדיין נתונים מדויקים, אך התופעה בהחלט שכיחה", אומרת ביאר.
אבל רגע לפני שאתן מתחילות למשש את עצמכן, כמה מילים על התופעה: "צניחת איברי האגן היא ירידה אנטומית של איברי האגן - שלפוחית השתן, הרחם והרקטום (חלחולת) ממקומם הרגיל לכיוון הנרתיק", מסבירה ביאר.
"הסיבה לצניחה היא חולשה של שרירי רצפת האגן או פגיעה ברקמות החיבור וברצועות של איזור האגן, שתומכות ומקבעות את האיברים למקומם. לידה כאמור, מהווה את אחת הסיבות העיקריות לצניחת איברים כי היא מותחת, ולעתים אף קורעת, את רקמות החיבור והשרירים התומכים באיברי האגן", אומרת ביאר ומוסיפה שגם לידה מכשירנית כמו ואקום או מלקחיים עלולה להגביר את הסיכון לצניחה.
אבל יש גם בשורה טובה: בעוד כל איברי האגן עלולים לצנוח - הרחם אינו צונח במהלך ההריון. "גם אם לאישה הייתה צניחת רחם לפני ההריון, בזמן ההריון הרחם פחות או יותר חוזר למקומו וממשיך לתפקד. מי שבעיקר צונחת בזמן ההריון היא שלפוחית השתן (הרקטום הרבה פחות), ועם זאת, דליפת שתן בהריון לא בהכרח מעידה על צניחת איברי האגן", מדגישה ביאר.
כאמור, לידה היא אחת הסיבות העיקריות לצניחת איברי האגן, אבל קיימות סיבות נוספות להיחלשות שרירי רצפת האגן או פגיעה ברקמות החיבור וברצועות: 1. הרכב גנטי של הרקמות שגורם להן להיות פחות חזקות ויותר פגיעות כתוצאה מהעומס המוטל עליהן.
2.
3. ריבוי הריונות רצופים או הריונות מרובי עוברים. 4. פעילות גופנית שגויה (הכרוכה בעצימות גבוהה ובעומסים רבים). 5. עצירות כרונית - הפרמטר הקובע אינו מספר הפעמים בשבוע של ההתרוקנות, אלא הצורך או אי הצורך בלחיצות.
ביאר: "התרוקנות של שלוש פעמים בשבוע בלי לחיצות אינה נחשבת לעצירות. לעומת זאת, התרוקנות של פעם ביום המלווה בלחיצות חזקות נחשבת כמעט למיני לידה ולכן יכולה להוות סיבה לצניחת איברי האגן".
6. סיבה נוספת לתופעה היא שינויים הורמונליים המתרחשים עם הגיל: "הסברה היא כי עקב הירידה ברמות האסטרוגן, הרירית הופכת להיות דקה יותר והרקמה מאבדת מחוזקה ומיכולת התמיכה שלה", מסבירה ביאר ומגבה במספרים - צניחת איברי האגן בדרגה ראשונה שכיחה בשיעור של 40% בקרב נשים מעל גיל 45.
הדרגה הראשונה והקלה ביותר - האיבר אומנם צונח אך עדיין נשאר מעל פתח הנרתיק, ולכן ייתכן שהאישה לא תרגיש דבר או שתחוש אי נוחות בבטן התחתונה, כאבי גב או אגן תחתון ותחושת לחץ בנרתיק.
בדרגה השנייה - האיבר שצנח מגיע עד פתח הנרתיק וממש מרגישים אותו ("כמו גוש בפתח הנרתיק"). כתוצאה מכך ייתכנו דליפת שתן בזמן מאמץ, דחיפות ותכיפות יתר במתן שתן או להפך - חסימה של צינור השתן וקושי להתרוקן.
בדרגה השלישית - חלקים משלפוחית השתן או מהרחם יוצאים אל מחוץ לנרתיק, וכשמדובר בצניחת רקטום הוא יכול גם לצאת מפי הטבעת. בדרגה הרביעית - האיבר כולו (שלפוחית השתן, רקטום או אחד האיברים הסמוכים) יוצא מחוץ לנרתיק. נשמע מפחיד ולא נעים, אבל ביאר מדגישה שזו אינה תופעה מסכנת חיים, אך היא בהחלט פוגעת קשות באיכות החיים ובדימוי העצמי ומגבילה את היכולת לעסוק בפעילות גופנית.
איך מטפלים?
הטיפול השמרני הוא פיזיותרפיה לרצפת האגן, אומרת ביאר ומסבירה שבמהלך הטיפול לומדות נשים לעבוד נכון עם גופן כנגד עומסים תוך חיזוק שרירי רצפת האגן. "אם התרגול נעשה בצורה נכונה לאחר הלידה ובסמוך לה, הוא יכול לשפר מאד את המצב ובמקרים מסוימים אפילו להחזיר אותו לקדמותו", אומרת ביאר.
"אפשר בהחלט להתחיל בתרגילים מספר שעות לאחר הלידה, בתנאי שהכל תקין והרופא המטפל נתן לכך את ברכתו. אם לא - יש להמתין עד שכל הדימומים פוסקים וכל ההצטלקויות והתפרים נסגרו לגמרי. בדרך כלל נשים ממתינות עד לאחר משכב הלידה (שישה שבועות לאחר הלידה) ואז פונות לבדיקה שגרתית אצל רופא הנשים, שיכול לאבחן את הצניחה ולהפנות הלאה לטיפול".
טיפול נוסף בשם פסארי ניתן רק לאחר הלידה: מדובר בהכנסת אביזר דמוי טבעת או קובייה (כמו טמפון) לנרתיק ותפקידו לתמוך באיבר שצנח. "על פי רוב, רופא מתאים את גודלו וצורתו של האביזר לאשה, מלמד אותה איך להכניס ולהוציא אותו (לצורכי ניקיון והיגיינה ויחסי מין) ועוקב אחר המצב", מסבירה ביאר.
"האביזר הזה אומנם לא מתקן את המצב, קרי אינו מחזיר את האיבר למקומו, אבל הוא תומך בו ומשפר את תחושת הכובד שיש בנרתיק. יש נשים שלא מגיבות טוב לאביזר הן משום שיש להן תחושה של גוף זר והן משום שהוא גורם להן לגירוי, דלקות וכד'.
"מאידך, יש נשים שהולכות איתו אפילו מספר שנים עד שהן מחליטות לעבור ניתוח - האופציה הטיפולית השלישית - שבמהלכו מקבעים את האיבר חזרה במקומו. אגב, הפסארי מומלץ יותר לנשים מבוגרות ופחות לצעירות".
האם ניתן למנוע?
ביאר: "אומנם אין מחקרים המעידים על כך שאשה אשר תנהג נכון בגופה לא תסבול מצניחה של איבריה, עם זאת הגישה/סברה היא שאם נלמד לעבוד נכון עם הגוף ונשמור עליו, יש סיכוי טוב שהצניחה תימנע".
שימוש נכון בגוף - לפני שמרימים ילד, עגלה, סלים או סיר מרק ואפילו לפני שמשתעלים או מתעטשים מומלץ לאסוף את רצפת האגן - לכווץ ולהרים את שרירי רצפת האגן כאילו סגרתן ריצ'רץ' או כאילו אתן מתאפקות ממתן שתן. לאחר שאיסוף וכיווץ האגן נעשה - מבצעים את הפעולה.
אופן התרוקנות נכון - תנוחת ההתרוקנות צריכה לחקות עד כמה שניתן תנוחת כריעה. לשם כך יש להגביה את הרגליים, כלומר, להניח אותם על שרפרף, להקפיד על גב ישר, להטות אותו קדימה ולהרפות את הסוגרים.
"תנוחה זו אינה דורשת לחיצות כיוון שכך הרקטום מתכווץ חזק באופן טבעי ומאפשר את הוצאת הצואה. ואולם, אם יש צורך ללחוץ מעט, יש לעשות זאת תוך הוצאת אוויר איטית מבעד לשפתיים קפוצות ולא בפה סגור תוך הפסקת נשימה (כפי שרבים נוהגים לעשות), כי כך לוחצים את כל איברי האגן למטה", מדגישה ביאר.
לידה נכונה - כמו בהתרוקנות גם בתהליך הלידה - אופן הוצאת האוויר בזמן הציר והלחיצות צריכים להיעשות נכון, כלומר, בזמן ציר ולחיצה צריכה היולדת לנשוף נשיפה בלומה לתוך יד סגורה או דרך שיניים סגורות. נשיפה בלומה מעודדת את שרירי הבטן לעבוד.
תזונה נכונה - הרקטום הוא איבר סופח נוזלים, וצואה שנשארת בו במשך זמן רב מתייבשת והופכת לקשה. לכן חשוב להרבות באכילת סיבים, פירות וירקות ובשתייה (מים) ולעסוק בפעילות גופנית. כל אלה עוזרים למרקם תקין של הצואה ולפעילות מעיים תקינה.
בנוסף לכל אלה, ממליצה ביאר על תרגילים שעשויים לסייע. למי שתקפיד לבצע אותם יש בונוס - שיפור חיי המין. "נשים רבות לאחר לידה חשות את הרפיון בשרירי הנרתיק וכתוצאה מכך קיימת הפחתה של תחושת החיכוך בשעת קיום יחסי מין", אומרת ביאר.
"כאשר מחזקים את שרירי רצפת האגן התחושה בנרתיק מתעצמת. אבל לא רק. גם הכיווצים של הנרתיק בזמן אורגזמה יהיו חזקים יותר, ומאחר שהכיווץ בשעת קיום יחסי המין מגביר את זרימת הדם לאיזור, גם ההנאה תגבר". אז תתחילו לכווץ מעכשיו.