ראשי » מעריב מגזינים » מעריב לנוער

"לא יכולתי לסבול את עצמי"

"אני לא עובדת בלרצות אחרים, אני לא עובדת בלגרום לאנשים לאהוב אותי. רוצים לאהוב – תאהבו, לא רוצים – לא צריך". לכבוד עליית העונה השנייה של "דאוס" בערוץ הילדים עדי הימלבלוי שלמה עם מי שהיא. העיקר שעכשיו היא יכולה לאכול כמה שהיא רוצה

"התפריט שלי זהה לתפריט של ילד בן שמונה. אני אוהבת לאכול שטויות, ובעיקר כאלה שאפשר להוסיף להן קטשופ", מגלה עדי הימלבלוי את סודות היופי שלה, שלא ממש מתגלים כסודות, אלא יותר כאסון. "כדי להיות דוגמנית אני צריכה לשקול ארבעה או חמישה קילוגרמים פחות ממה שאני שוקלת עכשיו, זה סיוט, סיוט, סיוט! חג חנוכה שעבר היה החנוכה הראשון מה שנים שיכולתי באמת לאכול בו, כי אני כבר לא הפרזנטורית של 'פלפל'. אני זוכרת שלפני הצילומים זה היה ממש ממש עצוב. הייתי צריכה לשמור חודש וחצי על המשקל, ולא יכולתי להפסיק בבת אחת לאכול שוקולד כי אני באמת אוכל המון שוקולד, זה די עצוב. ברגע שהתחלתי להוריד את כמות השוקולד התחלתי להיות בן אדם עצוב וכועס, ממש קריזיונרית. לא יכולתי לסבול את עצמי. הייתי ממורמרת, אנשים לא יכלו לדבר איתי. זה היה חודש נורא, לכן גם שמחתי שזה נגמר. דוגמנות היא לא עבודה קלה".
 
מה את חושבת על סוגיית הפוטושופ שחזרה לכותרות לאחרונה, שדוגמניות ושחקניות עוברות ריטוש מטורף ולא נראות על השערים כמו שהן נראות במציאות?
"אומרים שזה גורם לאנורקסיה ולהפרעות אכילה נוספות, אבל אני לא מאמינה בזה! אני חושבת שזו בעיה פסיכולוגית, הפוטושופ הוא לא הגורם. לתלות את כל האשמה בדבר חיצוני זה טיפשי וחסר אחריות, זאת התעלמות מהבעיה האמיתית".

לא כולם מודעים לעבודת הריטוש, ואנשים מקבלים מושג שגוי על הגוף האנושי.
"אבל זה העולם הזה! זה גם יכול לגרום לדברים טובים. אותם אנשים יכולים להתחיל לעסוק בספורט בזכות זה ולאכול נכון".

או להפסיק לאכול בכלל...
"אבל אם הם יפסיקו לאכול זה אומר שמשהו בחינוך שלהם לא היה נכון, זה משהו הרבה יותר עמוק".

יכול להיות, אבל את לא חושבת שלהשפעה החברתית הזו יש כוח?
"גם עליי דברים כאלה משפיעים, וגם אני לפעמים רואה דוגמנית על שער מגזין מחו"ל ואומרת 'וואו, היא נראית מעולה', אבל זה לא גורם לי לרצות להרעיב את עצמי או להקיא. מי שמקיא בעקבות התמונות האלה - הבעיה אצלו הרבה יותר עמוקה. כבר נתקלתי בדוגמניות שהיו מרעיבות את עצמן ומקיאות, והכל בסופו של דבר עניין של חינוך. אני אדם שמאמין שהכל בא מהבית. החום, החינוך והאהבה שהילד יקבל בגיל צעיר הם הדברים שיבנו אותו בעתיד. לא צריך להאשים את הפוטושופ. זה אמנם קלישאתי מאוד, אבל אם נסתכל על עצמנו ונפסיק לחפש את הגורם לצרות במקום אחר העולם ייראה אחרת".

לפני מספר שבועות שבה לערוץ הילדים העונה השנייה של "דאוס", שבה הימלבלוי מככבת בתפקיד רונה מרום, מלכת הכיתה. העונה הראשונה הסתיימה בכישלון של דאוס, תוכנת מחשב מהפכנית, להשתלט על העולם, ובעונה החדשה חוזרים שרידים של אותה תוכנה לחיי הדמויות כדי לנסות שוב להשתלט על העולם. "רונה מגיעה ממקום אומנותי

של צילום", מספרת הימלבלוי על דמותה בסדרה. "רונה המשיכה הלאה בעונה השנייה, בניגוד לחבר שלה,עידן (שאותו מגלם מייקל לואיס), שנשאר תקוע במקום. רונה מחפשת להתקדם והיא הרבה יותר קלילה. בעונה הזאת מגיע בחור חדש שמגלם אותו מיכאל אלוני. בשבילי הוא די ישן כי שיחקנו יחד ב'השמינייה'...".

את בחורה בת 25 שמגלמת נערה בת 17. עד מתי נראה לך שהעניין הזה יעבוד?
"מדהים, נכון? אני יכולה להגיד שזו באמת הפעם האחרונה. זו אמנם מתנה נפלאה לחיות כל כך הרבה שנים בגיל העשרה, במיוחד כי גיל העשרה שלי היה מעולה וכיפי, אבל עכשיו אני רוצה לגלם דמויות בגילי".

עד כמה את ורונה דומות?
"אני אף פעם לא הייתי הילדה המקובלת, אף פעם! כשאתה מגיע לכיתות גבוהות אתה מפתח אופי ומוצא לעצמך את הקבוצה שלך, ככה שלא הייתי מנודה לגמרי, אבל בכיתות הנמוכות ילדים יכולים להיות רעים מאוד, ואליי הם היו ממש רעים. אני זוכרת כשהייתי קטנה הייתי החברה הכי טובה של מלכת הכיתה עד שרבנו. מאותו רגע עשו עלי חרם מטורף, אנשים לא דיברו איתי אולי שנתיים. זה היה נורא! היתה לי בקושי חברה אחת וגם היא לא היתה בכיתה. אף אחד בכיתה לא דיבר איתה".

איזו טראומה! למדת מזה משהו?
"למדתי שלא משנה מה קורה, ברגע שאתה חזק מספיק להכיל משהו ולהתמודד איתו למרות הקושי, זה רק מחזק אותך. המציאות היא כמו בסדרות ובסרטים האמריקאיים. יש את מלך ומלכת הכיתה, אבל אם נעקוב אחריהם לאורך חייהם הבוגרים נגלה שהם אנשים אומללים. הם שמנים, נהגי משאיות כאלה, והכל מפני שלא היה להם מה להוכיח כי הכל בא להם בקלות. לעומתם יש כאלה שעבדו קשה והיו מנודים. הם אלה שמצליחים בסוף כי הם צריכים להוכיח את עצמם כל הזמן. גם לי שום דבר לא בא בקלות, וכשאני מסתכלת על זה היום אני יכולה להגיד שזה בעצם חלק ממה שבנה אותי".

המשך הראיון עם עדי בגיליון השבוע של "מעריב לנוער".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...