כולם אוהבים את תובל שפיר
אפשר לשתף אתכם במשהו? כן? בטוח שלא תקנאו? אוקיי, אז ככה - הושבנו את תובל שפיר לשיחה צפופה על כל הדברים החשובים. מהעונה החדשה של “גאליס" דרך מעריצות שאורבות לו אפילו בלובי במלון ועד לחלומות גדולים ומפתיעים. והוא רק בן 20
"זו עבודה קשה, זו התמודדות מגיל צעיר עם סיטואציות שלא הרבה נחשפים אליהן, זה עולם של מבוגרים שלא תמיד פשוט עבור ילד להתמודד איתו. לפעמים אני הולך ברחוב ומרגיש שיש התעניינות סביבי, שקיימת גם בפייסבוק ודרך הטלפון. אבל אני משתדל לנהל חיים רגילים, לעשות את מה שאני אוהב".
הוא אמנם רק בן 20, אבל היי - אל תיתנו לגיל שלו לעבוד עליכם: תובל שפיר כבר מזמן הגשים את חלומם של לא מעט ילדים. הוא כיכב פעמיים ב"פסטיגל" הנחשב, השתתף בסרט קולנוע מצליח, שיחק וכיכב בלא מעט סדרות וגם דיבב בסרטים.
ילד הפלא לא עוצר לרגע, ואפילו עכשיו, כשהוא באמצע שירותו הצבאי, הוא ממשיך לקדם את הקריירה במרץ. ישבנו איתו לשיחה על ההצלחה מגיל צעיר, על השירות הצבאי, על תופעת ההערצה ההיסטרית סביבו וכמובן גם על העונה החדשה של “גאליס". אתם חייבים לקרוא!
היי תובל! תגיד, בימים אלה אתה נמצא במהלך הצילומים של העונה החדשה של “גאליס". אתה יכול לספר לנו קצת מה צפוי לנו?
“אני לא יכול לספר שום דבר, אבל אני כן יכול להגיד שזו עונה שלוקחת הכל צעד אחד קדימה. החצי הראשון של העונה השנייה נקטע באמצע קפיצת מדרגה, עם כל הסיפור של העיר האבודה והגילוי שלה - וההרפתקה נעצרה בשיא. אנחנו פשוט ממשיכים מהנקודה הזאת".
אתם מצלמים בחורף סדרה על מחנה קיץ. אירוני, לא?
“כן... רוב הצילומים של העונה החדשה מתרחשים באולפן, אז אנחנו פחות מרגישים את זה. בעונה הזאת התמזל מזלנו ובימים שבהם כן צילמנו בחוץ דווקא היה מזג אוויר נעים. לעומת זאת בעונה הקודמת היה לנו יום צילומי חוץ מלא במשימות אתגריות ביום הכי קר בשנה. חמש בבוקר, כולנו בבגדים קיציים, קופאים מקור - ובכל זאת צריכים להיות הכי ערניים ואנרגטיים כשהמצלמה מתחילה לפעול! זה היה ממש מאתגר".
התגעגעת לשאר השחקנים מאז הפעם האחרונה שהתאחדתם לצילומים?
“היה כיף לחזור, זה קצת כמו לחזור הביתה. גם לא עבר כל כך הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שצילמנו, ובכלל, אנחנו שומרים טוב על קשר. זו סביבה שמוכרת לכולנו, זה לא כמו להגיע להפקה חדשה עם אנשים חדשים, וגם כשמגיעים אנשי צוות חדשים או שחקנים חדשים קל לקבל אותם כי כולנו מגובשים".
מה אתה הכי אוהב בעבודה על הסדרה?
“את הרגע שבו אני יושב וקורא תסריטים של עונה חדשה וכבר לא יכול לחכות שיתחילו הצילומים. יש סצנה שאתה קורא ואומר ‘או, זה יום שאני הולך להתרגש לקראתו!'. זו יכולה להיות סצנת אקשן שמאתגר מאוד לצלם או סצנה מרגשת, כזו עם כעס ועם בכי. בכל פעם יש משהו אחר, וזה מה שהכי כיף בכל העניין - הכותבים לוקחים את הדמות, מגוונים אותה ונותנים לי אתגרים חדשים".
מה אתה הכי אוהב בעבודה על הסדרה?
“את הרגע שבו אני יושב וקורא תסריטים של עונה חדשה וכבר לא יכול לחכות שיתחילו הצילומים. יש סצנה שאתה קורא ואומר ‘או, זה יום שאני הולך להתרגש לקראתו!'. זו יכולה להיות סצנת אקשן שמאתגר מאוד לצלם או סצנה מרגשת, כזו עם כעס ועם בכי. בכל פעם יש משהו אחר, וזה מה שהכי כיף בכל העניין - הכותבים לוקחים את הדמות, מגוונים אותה ונותנים לי אתגרים חדשים".
שלא קיבלתי סצנות שאני לא משתתף בהן. זו הסדרה הכי מושקעת שיצא לי לשחק בה, גם מבחינת האפקטים וגם מבחינת התקציב, ואני ממש מחכה לצפות בה".
מה, אתה באמת לא יכול לספר לנו שום דבר?
“אני יכול רק לספר שלדמות שלי קוראים יובל, שהוא ילד מחונן שעשה אקזיט בגיל צעיר והרוויח המון כסף - ועכשיו קשה לו מאוד לרגש את עצמו. תאר לעצמך, בגיל 18 אתה יכול להשיג כל מה שאתה רוצה...", הוא צוחק.
שמענו שאתה משרת בתיאטרון צה"ל. ספר לנו, מה אתה בעצם עושה בתפקיד?
"אני נמצא בהרכב שנקרא ‘דילמות הכנה לצה"ל', בין השאר משתתפים בו גם דניאל מורשת ועומר דרור (שמשחק ב"אליפים", ב.ב) יחד עם עוד שחקנים מוכשרים. כחלק מהתפקיד אנחנו עוברים בין תיכונים ופנימיות, בדרך כלל באזורי פריפריה, ומעלים דילמות שונות שקשורות לנושא הגיוס.
נקודות כמו ‘אני לא רוצה להתגייס כי חברים שלי לא מתגייסים', ‘אני רוצה להתגייס לקרבי ולא יכול בגלל בעיות בריאותיות', ‘צו ראשון הוא דבר שמפחיד אותי' וכו'. אנחנו מעלים את הדילמות האלה על הבמה ופותחים דיון עם הקבוצה, בלי לומר אם לדעתנו זה טוב או לא".
ובתור שחקנים מוכרים, עד כמה קשה לכם לעלות על הבמה ולהצליח לדבר עם תיכוניסטים בלי שאלה יפריעו ויבקשו חתימות?
“זה דווקא עוזר לנו. זה לא כזה קל להושיב קבוצה של בני נוער כדי שיקשיבו לחבר'ה שנראים בגילם, לפעמים אפילו יותר צעירים מהם. דווקא העובדה שאנחנו מוכרים עוזרת לנו, שבירת הקרח מתרחשת מהר יותר כי הם מרגישים כאילו שהם כבר מכירים אותנו".
איך אתה מצליח לשלב בין הפרויקטים השונים לצבא?
“הצבא מאפשר לי לשרת ובד בבד להמשיך לנהל את הקריירה שלי באזרחות בזכות התפקיד שבו אני משרת. זאת בזכות העובדה שהתחלתי את קריירה שלי בגיל צעיר, עוד לפני הצבא, ובזכות תקן שיש לי שנקרא ‘אמן פעיל', שזה כמו ספורטאי, רקדן או שחקן. אמנם הצבא מגיע בעדיפות ראשונה, אבל הוא בא לקראתי בכל הקשור לשילוב של צילומים עם השירות הצבאי".
ובכלל, איפה אתה מוצא זמן לתחביבים שלך, לבילויים?
“יש לי זמן. כרגע, נגיד, אני לא עובד על שום פרויקט, אז אני חוזר בערב מהצבא, יכול להיפגש עם חברים... כמו שכל אדם בעל קריירה מוצא זמן לתחביבים שלו ולדברים שהוא אוהב. ללכת לים עם חברים, לטייל...".
שיחקת בלא מעט סדרות, השתתפת בפסטיגל, דיבבת בהרבה תוכניות... אפשר לומר שאתה חי את חלומם של לא מעט ילדים.
“אני יודע שיש המון ילדים שמסתכלים מהצד בעיניים זוהרות והחלום שלהם הוא לשחק ולהופיע. להגיד לך שיש בזה רק צדדים טובים, שזה באמת חלום בהתגלמותו ושהכל זוהר ונוצץ? זה לא נכון. זו עבודה קשה, זו התמודדות מגיל צעיר עם סיטואציות שלא הרבה נחשפים אליהן, זה עולם של מבוגרים שלא תמיד פשוט עבור ילד להתמודד איתו. אני נהנה מזה, אבל לא כל הנוצץ זהב".
יש מקום כלשהו בקריירה שלך שהיה עבורך הגשמת חלום?
“ההופעה בסרט ‘פעם הייתי', ללא ספק. העבודה עם במאי כמו אבי נשר ועם שחקנים כמו אדיר מילר ומיה דגן היתה עבורי שיא בגיל צעיר מאוד. ההתרגשות מהצפייה בסרט הזה, שכל סצנה ושוט בו היו מושקעים עד לפרט האחרון, היתה חלומית בשבילי".
אתה מרגיש מפורסם?
“לא יודע... לפעמים אני הולך ברחוב ומרגיש שיש התעניינות סביבי, שקיימת גם בפייסבוק ודרך הטלפון. אבל אני משתדל לנהל חיים רגילים, לעשות את מה שאני אוהב".
מה בעצם משך אותך לתחום הזה של המשחק?
“זה משהו שאני אוהב כבר מגיל צעיר, אני לא זוכר את עצמי לא עושה את זה. זה התחיל בהצגות בבית, בשיעורי דרמה שדרכם הגעתי להשתתפות בקלטות ילדים של ‘סבא טוביה' בערך בגיל 10. באותה שנה גם התחלתי לדבב, והחלטתי שאני רוצה לנסות את מזלי גם בטלוויזיה. גיליתי מה זה סוכנות, התחלתי ללכת לאודישנים, הכל בתמיכת ההורים שהסיעו אותי תמיד לתל אביב, ופתאום התקבלתי ל'השמיניה'".
אתה ממליץ לילדים להיכנס לתחום הזה בגיל שבו אתה התחלת, או שעדיף לתת לזה את הזמן?
“אני לא חושב שזה צריך להיות בוער, אבל אני גם לא מתחרט על ההחלטה שלי. לא הייתי מוותר על מי שאני כיום ועל המקומות שהגעתי אליהם, אבל אני גם לא חושב שזה הכרחי להתחיל בגיל צעיר. אם זה שם וזה בוער בך, בסופו של דבר זה יגיע".
אתה בכלל מסוגל לדמיין את עצמך כיום בלי המשחק?
“אני יכול לדמיין את עצמי עושה משהו אחר, אבל כרגע טוב לי. טוב לי במקום שאני נמצא בו, אני עושה משהו שאני אוהב במקביל לשירות בצבא. אני במסלול מקביל גם לחברים שלי, אחרי שאשתחרר אבחן את האופציות שלי".
בינינו, מאשימים הרבה מפורסמים בכך שהם זוכים ליחס מיוחד במקומות שונים. אתה מרגיש שזה קורה גם לך?
“כן, זה קורה לפעמים. יצא שקיבלתי הנחה באיזשהו מקום או אקסטרה תשומת לב. אני לא ממש יודע איך להתמודד עם זה, אני משתדל להגיד תודה בנימוס ולהמשיך הלאה".
איך התמודדת בתיכון עם זה שיש לך תחביב קצת שונה מלאחרים?
“למזלי בית הספר בא לקראתי - הייתי מפספס תקופות באישור בית הספר ודואג להשלים את החומר. הייתי לומד לפני מבחנים ובגרויות הרבה בבית, כי הייתי צריך להשלים פערים, ומוציא ציונים סבבה לגמרי. אני חושב שעברתי את זה בשלום".
ומה החלומות שלך לעתיד?
“הייתי רוצה לעשות משהו שקשור גם למוזיקה, זה תחום שממש בוער בי. זה עוד בחיתולים, אבל אני כותב המון ואוהב לשיר ולנגן. אולי גם לפנות לתחום של התיאטרון, ולטוס, לגור בחו"ל, לראות עולם ומקומות אחרים...".
מקומות אחרים שהם לא גאליסיה.
“נכון, למרות שאם יש אותה במפה אפשר לקפוץ לאיזה ביקור. למרות ששמעתי שהמטבע שלהם יקר מדי...".
לאורך כל הריאיון תובל מגיב בנינוחות, נראה שהוא כבר רגיל להתראיין ולדבר על הדברים שהכי קרובים אליו. בכל זאת, הוא בעסק קרוב לעשר שנים. כבר בגיל 12 הוא זכה לחשיפה ענקית כשהשתתף ב"השמינייה", ששודרה בזמנו בפריים טיים של ערוץ הילדים וזכתה לקהל מעריצים גדול.
מאז הוא לא הפסיק להופיע על המסך שלנו, וכיום אפשר לומר שהוא מושא ההערצה הבולט ביותר בקרב בנות צעירות. “זה לפעמים נעים יותר, לפעמים קצת פחות", הוא מסביר. “כשמגיבים אליך בכזו קיצוניות זה לפעמים מביך, אבל אני יודע שזה מגיע מכוונה טובה ומאהבה".
יש מקרים שבהם ההערצה וחוסר הפרטיות שנלווה אליה הקשו עליך?
“בינתיים, טפו טפו טפו, לא נתקלתי ביותר מדי פניות שגרמו לי לאי נוחות. בגלל שאני הרבה זמן במקצוע הזה, הסיטואציות האלה כבר לא זרות לי ואני יודע איך להתמודד איתן".
מה היו מקרי ההערצה הכי הזויים שנתקלת בהם?
“פעם הגיעו אליי הביתה מעריצים שחיכו לי מחוץ לבית. היתה גם פעם שהייתי במלון באילת ופתאום הגיעו מעריצות שחיכו לי בלובי".
את מי אתה הערצת בגיל הזה?
“אני חושב ששחקני כדורגל, אני אוהד של הפועל תל אביב".
בוא נדבר תכלס - הרבה בנות היו רוצות להיות החברה שלך. יש להן סיכוי?
“או־אה... רובן נראה לי צעירות מדי, אבל בוא נראה, אתה יודע... אם תגיע האחת, מה זה משנה?".
ובינך ובין אליאנה, יש סיכוי?
“לא... אנחנו חברים טובים, מכירים יותר מדי טוב בשביל זה".
ספר לנו משהו שאנחנו לא יודעים על תובל שפיר.
“אני כרגע מסתובב עם תחבושת כי פרקתי את הכתף מתאונת סקייטבורד. אני לא מבין כלום בסקייטבורד, וכנראה שזה ההסבר לכך...".
ספר לנו משהו שאנחנו לא יודעים על תובל שפיר ו... גם לא היינו רוצים לדעת.
“אה... מה לא היו רוצים לדעת?".
מה אתה לא היית רוצה לדעת?
“על עצמי?! לא יודע... סיבכת אותי!".
“גאליס 3", תעלה ב־16.6 בערוץ הילדים, בימים א'־ד' בשעה 14:35
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם