ראשי > קהילות > כתבה
בארכיון האתר
ניו-ביורק
תמר קנטרוביץ' חושבת שביורק יכולה להכניע כל ציניקנית, רק צריך לתת לה זמן ולנו "מדולה"
לכתבה הקודמת דפדף בקהילות לכתבה הבאה
NRG מעריב,
20/10/2004 16:04
מאת: תמר קנטרוביץ'

באדיבות
פורום אלקטרוני ואלטרנטיבי

ביורק ואני לא התחלנו ברגל ימין וזה בלשון המעטה. המבטא שלה עצבן אותי, הקשקושים בעניין "ביג טיים סנסואליטי" לא עשו עליי רושם מי יודע כמה ובכלל הצלחתה המטאורית בתחילת דרכה הסריחה קצת יותר מדי ממיינסטרים לטעמי האנין. אז נכון, היו לה כמה הבלחות מוצלחות במהלך השנים, אך כמו כל צינית טובה הרשיתי לעצמי להאמין שהן לוקות ב"סינדרום ספירס"- הווה אומר, לא בדיוק נכתבו ולוטשו על ידי אותה אישה שמבצעת אותן. חוץ מזה, שכנעתי את עצמי סופית, היא איסלנדית ואני לא בנויה ללונג דיסטנס. התבדיתי.

לפני כשנה וחצי אחי הגדול והיקר מצא לנכון להפוך את עולמי המוזיקלי על פיו, כדרכו, וצרב לאמתכם הנאמנה דיסק המקפל בתוכו את מיטב שיריה. "ביורק?!", צווחתי בעודי מעיפה מבטי סלידה בדיסק. "עזוב אותך מהאיסלנדית המעצבנת הזאת. שמעת שלטורי (איימוס, ת.ק) תבדל"א יצא דיסק חדש?"

לפני כשנה, בעודי מאזינה לאוסף החדש שאחי רקח, לא יכולתי שלא לשים לב שהטרק הכי מקסים בו הוא השיר Unison, של העלמה גדמנדסטדוטיר (איך הוגים את התפלץ הזה?). באותו הרגע הפכה אמתכם הנאמנה את עורה, הפנתה את עצמה אל האוסף הזנוח על השידה, והתאהבה באיסלנדית המעצבנת עד כלות.

ולמטרה שלשמה נתכנסנו כאן: נכון להיום ביורק היא האהבה המוזיקלית הכי גדולה שלי בשנת 2004.  הדיסק החדש שלה Medulla (מלטינית: לשד עצמות), שמורכב רובו ככולו מקולות אנושיים, הוא אלבום נפלא בכל קנה מידה. ביורק יודעת את העבודה שלה, ובאלבום זה, לטובת המטרה הנעלה של להמציא את עצמה מחדש, היא גייסה לצידה רבים וטובים כגון רוברט וויאט, מייק פאטון, אמן הביט בוקס ראזל (חבר ה "Roots")  הזמר הקלאסי גרגורי פורנהיאגן והמקהלה האיסלנדית והלונדונית.



מוותרת על אלמנט הדראמה (והריקוד בחשיכה)
מבחינות רבות, Medulla מוותר מראש על אלמנט הדרמה אשר כה מאפיין את אלבומיה הקודמים של היוצרת הססגונית הזו- ומגיש לנו אותה כמו קרפצ'יו - קשה לעיכול ועם קצת לימון, כדי שלא נשים לב שיש לזה בעצם טעם של דם. הניקיון והפשטות מצריכים מספר לא מבוטל של השמעות על מנת לחדור ללב ולנשמה, אך לכשעשו זאת, נדמה שלא ייצאו משם לעולם.
 
הסינגל הראשון מתוך האלבום, "Oceania", אינו בבחינת מדגם מייצג, על אף היותו שיר כמעט מושלם בעיני. עוד שיר שדורש התייחסות מיוחדת הינו "Vokuro", סוג של שיר עם איסלנדי אשר זוכה כאן לביצוע חדש. אמנם אינני מכירה את הביצוע המקורי, אך בטוחני שהגרסה המוצעת על ידי ביורק רחוקה מלביישו.
 
"Who Is It" מקסים בחדוות החיים שבו, בנוסף על היותו "upper" דביק שלא מפסיק להתנגן אצלי מזה מספר ימים. אחרון אחרון חביב הוא השיר הפותח את האלבום- "The Pleasure Is All Mine". הרמוניה מדויקת, ביטים אותנטיים וביורק אחת גאונית.

הו, ביורק, יקירתי, במקרה הזה, אם יורשה לי, העונג כולו שלי. אז אולי היא לא טורחת לקפוץ לבקר אצלנו כמו הקולגה מדונה, אבל כל עוד היא ממשיכה להטיל ביצי זהב כדוגמת אלבומיה האחרונים, אני לא מתלוננת. כן ירבו.