קהילות NRG - הזכות להגיב

ראשי > קהילות > כתבה

קוף
ארכיון

הזכות להגיב

אסופת הטוקבקים השבועית. והפעם: אסופת הניו אייג'

לכתבה הקודמת

דפדף בקהילות

לכתבה הבאה

NRG מעריב,
21/10/2004 14:57

מערכת קהילות NRG גאה להציג את הטוקבקים

הנבחרים ממדור הניו אייג'של השבוע האחרון. נראה לכם שתמצאו שם קארמה טובה ואנרגיות חיוביות? לא בטוח


	האושר ועונשו


	אורי לוטן פישפש בסאגה הבלתי נגמרת של אושו. אתם הצגתם לו את הסאגה שלכם. על סמים ומורים רוחניים מאת: יוסי למה זה חשוב איזה תרופות הרגעה אושו לקח? אושו התנגד נחרצות לסמים בכל ספריו. טימוטי הנפלא (עפ''י אורי לוטן) ודרכו המשחררת (אני ציני) הוא מורה דגול שכמעט והצליח לשחרר את המין האנושי מחולייו אלמלא הממשל הפדרלי המושחת בארה''ב (שוב, עפ''י אורי) לסיכום: אושו זה נורא ואיום. אבל קחו טבלית חמוצה והשמיים הם הגבול. הגיוני. לא? מורה טוב הוא מורה לחיים מאת: לי מור לי בנת, פונה - י''ם מורה חרא, גם (ע''ע אושו). זאת למדתי במהלך התפקיד ובעזרת משרדי ותאמינו לי, גם בלי טנטרה. איפה היו כל המלעיזים עד היום? מאת: ישראבלוף הצל והאור מלווים את האקזיסטנס.. כל שהמסטר גדול יותר כך גם הקונטרוורסליות. כל אלה שחזרו לחיות תחת הנורמות המערביות הולכים עם האבחנה המרקסיסטית של ההויה קובעת את התודעה.אי לכך דברים שרואים משם לא רואים מכאן.וכל אוסף התגובות הלוהטות לסידרה של פרם אורי רק מחזקת את השקיקה האוניברסלית לגאולה.ותאמינו לי שיחסית לבוש,שרון,היטלר ובן-לאדן אושו רק מוסיף צבע למציאות די עגמומית. הפחד מהמוות מאת: יואב למעשה אין הבדל בין נארגטנים הקוראים לעצמם דתיים, יהדו, קתוליות, ובין מפעלים כמו זה של אושו וגורואים אחרים. היהודים האחרים אמנם אינם עוסקים בזנות כדי לממן את הרבי שלהם אבל כולנו יודעים - בפרט במדינת ישראל - שהרב הגדול אינו ''עובד לפרנסתו''. המכנה המשותף הוא הפחד מהמוות. גם אלה וגם אלה מנצלים את התכונה הזו של המיינד, ומושכים אותך לתוך מערכת חשיבה ופעולה לא רציונלית, ולעיתים קרובות מסוכנת, כשהכר יגיע אחר כך אחרי שתמות, או כאשר תגיע לנירואנה, העיקר שעכשיו תמלא אחר ההוראות ותשלם. בשורה התחתונה כולם מוכרים את אותה סחורה: תשובה, גאולה, שחרור, צמיחה. מי שעיוור עד כדי כך שהוא אינו רואה כיצד הוא מולך שולל על-ידי יצור אנוש פשוט כמוהם, שבסך הכל ניחן בקצת יותר כוח או כריזמה, מרמה קודם כל את עצמו. מאוד מעניין שאושו אכל אקסטות מאת: תלמיד, לא של אושו קשה לצפות ברצינות שגורו שאוכל אקסטזי ותרופות נגד דיכאון יביא אותך להארה. זה קצת כמו לרצות שמשותק מלידה יאמן אותך לזכות בתחרות מאה מטר באולימפיאדה. העניינים מתחממים מאת: דדי אני יודע מה היה בסוף - אבל לא משנה לכתבה של אורי לוטן. תנו קליק


"מאוד מעניין, שאושו אכל אקסטות"


	בנבכי הניו אייג'


	ד''ר יואב בן דב עלה לרגל לאתר הצליינות הגדול ביותר בהודו - העיר הקדושה תירופטי. אתם ישבתם מול המחשב. על הכותל המערבי לא שמעת ,ד''ר ? מאת: יהודי שהיה שם, וראה את השקר מקדשי אלילים הם המקום המקודש ביותר ? על הכותל המערבי לא שמעת ד''ר ? כאחד שביקר בכל מקדשי האליל האלה חדשים ארוכים ,האמת רחוקה מאוד משם. היא נמצאת פה בארץ הקודש ,ממש קרוב....... לכתבה של ד"ר יואב בן דב. תנו קליק


	האהבה היא התשובה


	לירון פרנקו חשבה ש"כושי בלאנטיס" של אייל עמית הוא חוויה מקומית מרעננת שמצליחה, ברוב המקרים, ללכת די זקוף על הגבול הדק שבין פנטזיה ל"סלף הלפ" ניו אייג'י. גם לכם היה מה להגיד על זה. אשרי העבד המאושר מאת: עבד - יה, תל-אביב מיהו באמת עבד? ומי סתם עובד קשה בחייו בהיי-טק או בכל מקום אחר ואינו נחשב כזה? האם זהו מצב מנטאלי, רגשי? או כלכלי? ואולי ההבדל בין הדברים נובע אם מה שאתה עושה, אתה עושה מתוך אהבה. אותו חנון חיוור הסובל מפצעי לחץ על ישבנו, תקוע מול מחשב מהבוקר ועד שהשמש מאירה כבר את סן-פרנסיסקו - האם עצם היותו כזה הוא כושי? עבד? ואולי סוף סוף אחרי שנים של לעג מצד חבריו הקוליים בכיתה מצא את מקומו בין כל אותם החנונים שיוצרים ובונים וממציאים את דגם הלנטיס הבא, שרק אתמול בלילה זה הם שחלמו עליו בחלומותיהם ה''אירוטים''. דווקא איש הרוח המסתגף, המדוכא, המוגבל והמכור לגמרי לחיפוש אחר האושר הינו עבד בעצמו לעצמו, ומשועבד לאשליה בתוך אשליה. אשרי העבד הקם בבוקר מעל יצועו, מאושר.. יש מוות ויש מוות מאת: פיצפון, תא מוות הוא סוג אחר להגדרה של סוף, וכפחדני ''התחלות חדשות'' כולנו יראים ממנו. לעיתים המוות אינו תהליך של בחירה אלא נכפה עלינו - כמו על המסכן ההוא בספר, שמצא עצמו משוטט בסימטאות וראנאסי, שם קלט את מגוון ההתחלות החדשות שה''מוות'' הזה הביא עימו. וכך בעצם, עד המוות הסופי, חייב(!!) אדם למות עוד מספר פעמים בדרך. ואולי אפשר לסכם זאת כך - הדרך אל האומץ, רצופה מיתות קטנות.. ובצורה יותר פשוטה - מי שלא חי, לא מת. לביקורת של לירון פרנקו. תנו קליק


	הכמיהה לבדידות והצורך באהבה


	בועז רוטשליד חשב ש"מאה שנים של בדידות" הוא לא רק חוויה ספרותית מענגת אלא גם סוג של תרפיה שכל אחד חייב לפרגן לעצמו לפחות פעם בשנה. מי שקרא, הגיב. קניתי! התחלתי! גדול מאת: עופר ממספר 17 שאעשה ?book report כתב החידה בעניין 100 השנים מאת: עוזי מה-שמו רמזים: חדרו של אאורליאנו האחרון מה הוא עשה בחדר ו * * לעשות את זה. בין המנחשים יוגרל חידון. חשוב לזכור מאת: ניו יורקר, ניו יורק, הספר אכן ספר נפלא, אבל מאוד הפריע לי הדרך שהא מציג את היהודים בתור השטן (המלאך שנפל מגן עדן עם כנפיים קצוצות). אני לא יודע אם זה זהה בגירסה העברית אבל באנגלית אי אפשר לפספס את זה, מה שמזכיר לי כל פעם, שעם כל הכשרון שלו מרקס הוא עדיין אנטישמי... גלי רדיקלי חולק על הטוקבקיסט ניו יורקר: אנטישמי? בשום אופן לא. אם כבר, הוא מאד אנטי קתולי. זו סאטירה על כל הדתות המאורגנות. לא צריך לחפש אנטישמיות איפה שהיא איננה. יש מספיק גם ככה. עוד הוכחה לגדולתו מאת: אלי בבוגוטה כבר מוכרים עותקים פיראטיים של הספר החדש בארבעה דולר. כמה סופרים זוכים לכבוד כזה? אכן ספר חובה לאנושות מאת: אבנר, הרצליה אם בוחנים מה הביאו לנו התנ''ך, הקוראן והברית החדשה לעומת ''מאה שנים'', אני הייתי מוכן לאמץ אותו כספר התנ''ך הבינלאומי ומאחד את הדת והמדינה. לכתבה של בועז רוטשילד. תנו קליק


"אני הייתי מוכן לאמץ אותו כספר התנ''ך הבינלאומי ומאחד את הדת והמדינה"


	העצלנות המתוקה הזאת


	כל מה שחשבתם על ההספד של אורן אנטין לבועה שהתפוצצה בסיני. תודות מאת: גולדברג תודה אורן על פרספקיטבה אחרת. ותודה לאל-קעידה על עוד שנה עד שלוש שנים של שקט בסיני. מעניין איזה טעם- מאת: --, -- יש לפנקייק שקנו את המצרכים שלו 50% מהכסף ששילמו המחבלים המתאבדים לבדואים, ואת ה-50% הנותרים מהכסף שלך. הבחור הוזה ובעל שפה רדודה מאת: אורית, רעננה המדובר בלא יותר מכלומניק שמחפש לתפוס בחורות תוך שימוש בשפה כאילו פיוטית. חזור לסיני ואולי שם תצליח להפעיל את הקסמים הלא שווים שלך עם בדואיות או על נאקות. אתה החוליה החלשה שלום. כל אחד רשאי לקחת סיכונים מאת: איציק אבל אם יקר לכם משהו אל תבואו בדרישות ואל תסכנו את אנשי הביטחון שלנו להצילכם. שבו בכל חור בעולם שתירצו עשנו כל סם שתירצו, אבל בלי דרישות ובלי חיפוש גיבוי ממדינת ישראל. הבעיה היא שלכם בלבד. כתבה יפה, אך ממש לא משכנעת מאת: חוהל'ה, צפון כאן משהו. אני כל הזמן שומעת תפיפות של רגליים של מישהו שהלך לאיבוד מזמן, ואין לו את הכוח לפתוח מפה ולחזור. מה אתה מנסה להוכיח שאתה נשאר בחוף השומם. לשמר בועה מנותקת ממציאות? כשהבועה התנפצה 13 אזרחים ישראלים אבדו חייהם. הם אבדו גם את תאוריית הכל והשלשול המילולי, שיש כאן בשפע. אדמה קוראת לאורן. אתה צף בבועה בחלל לשום מקום. יום אחד תתעורר, או יעירו אותך, או סתם פיצוץ יעיר אותך, ומה אז? יש לך מן הסתם כישרון לדעת ולהבין, שמתחלד מאי שימוש בו., מרוב הצהרות על הצורך שלך להבין. אתה מתעקש בעצם לצפות שמשהו יקרה, גם לתובנות שלך. זה לא יקרה בבועה. נקודה. להספד של אורן אנטין. תנו קליק


	הטבע האמיתי


	ניסים אמון סיפר סיפור מארץ רחוקה על השקט הגדול של הריקנות המלאה. קטיה מחיפה תפסה מוזה פיוטית והודתה לו. אמת מאת: קטיה, חיפה בחוץ מרגיש עקום בפנים רק אני יודע זה הולך ומשתפר תודה לך ניסים אמון מילים מילים זה שגור בפה אבל מה בפנים - עוגיה עם כוס קפה חשוב מה מרגיש ולא להוציא רק מילים חיש תודה לך ניסים אמון. לטור של ניסים אמון. קבלו לינק