בוטל צו אשפוז בכפייה נגד נער בן 14
אחרי שנה של ניסיונות טיפוליים כושלים שלחה הרופאה המטפלת צו אשפוז בכפייה במחלקה פסיכיאטרית סגורה. הוריו נאבקו נגד ההחלטה – וניצחו
"אני רואה את הבן היקר שלי שאני אוהב מאוד הולך ונעלם לי מול העיניים"' אמר האב, "אני אלחם בכל אדם ומוסד שגורם לו סבל וייסורים מיותרים. הוא אכן זקוק לטיפול, למסגרת תומכת כלשהי, אבל לא לאשפוז כפוי במחלקה פסיכיאטרית סגורה".
הנער אובחן לפני כשנה כסובל מתסמונת טורט. מדובר בתסמונת נדירה המתבטאת בביצוע פעולות כפייתיות כגון טיקים, העוויות פנים, חיקוי אחרים, פליטת ניבולי פה, השלכת חפצים ומגוון נוסף של סימפטומים. אלא שבמקרה הנוכחי, מדובר בסך הכל בשיעול ובכיחכוך לא רצוני שהפריע למהלך השיעורים בכיתה בה למד.
לאחר האבחון החל הנער בביקורים סדירים אצל הפסיכיאטרית ובנטילת תרופות. אלא שהתרופות לא השיגו את התוצאה המיוחלת. לעומת זאת, תופעות לוואי היו בשפע: לדברי האב, סבל הנער מכאבי ראש איומים, סחרחורת, תשישות, הפך למכונס, אדיש ומנותק.
האב מספר כי לא במהרה ויתרה המשפחה על הטיפול התרופתי וכי הנער ניסה מספר תרופות אלא שאף אחת מהן לא שיפרה את מצבו. לדבריו ד"ר שיפרין, הפסיכיאטרית החדשה אליה הועבר הנער לטיפול,
לאור חוסר ההצלחה בטיפול, והמצב העגום של הבן שהפך ל"סמרטוט" כהגדרת האב, הוא אישר לבנו להפסיק ליטול את התרופות. "הסבל שהבן שלי עובר לא מוצדק, התוצאות מראות שהתרופות שנרשמו היו טעות מרה".
כשהודיע על החלטתו לרופאה המטפלת, היא הודיעה לו, לדבריו, כי אם יפסיק בטיפול התרופתי, היא תוציא צו מבית המשפט לאשפוז כפוי של בנו במחלקה סגורה.
בנובמבר 2005 נקבע תור לנער לאבחון במחלקה הסגורה וסוכם להשאירו באשפוז יום עד שתתגבש אבחנה רפואית. במשך שבוע שהה הנער במקום החל משעות הבוקר ועד הצהריים, אלא שהשהות שם דיכאה אותו והוא התחנן בפני הוריו שלא לכפות עליו את המקום. "אני אמרתי לעצמי באותו הרגע שכמו כל אבא שדואג לרווחת בנו, אני לא מסוגל להתעלם מבקשותיו של בני לצאת ממסגרת חולה שמדרדרת את מצבו הנפשי. החלטתי שאני מוציא אותו משם. ראיתי שהילד שלי הולך ונעלם ובמקומו נשארת קליפה ריקה".
בעקבות ההחלטה הודיעה ד"ר שיפרין להורים כי בכוונתה להוציא צו אשפוז בכפייה על מנת לאבחן מחדש את בעייתו של הילד. ההורים החליטו להיאבק בהחלטה ופנו לבית המשפט. שם נעזרו בחוות דעתה של ד"ר מרתה רוטנברג, פסיכיאטרית המתמחה בטיפול בילדים ובנוער, שקבעה כי "אשפוז מעין זה עלול להחריף בצורה ניכרת את מצבו הנפשי", ואמרה כי אינה רואה כל הצדקה לאשפוז פסיכיאטרי של הילד. בית המשפט קיבל את עמדת המשפחה והאשפוז הכפוי נמנע.
יש לציין כי מינואר 2005 הילד אינו משתתף במסגרת לימודית נורמלית אלא במסגרות חלקיות חלופיות שונות. דיונים שהתקיימו עם גורמי חינוך בעניין עדיין לא הביאו לפתרון מספק. ממשרד החינוך נמסר כי הנושא מוכר ומטופל: "לא נוכל לפרט בעניין זה בשל שיקולים של צנעת הפרט", נאמר. עם זאת, נוכל לציין כי בית הספר תומך בתלמיד במישורים שונים ופועל בתאום עם גורמים מקצועיים שונים במטרה למציאת מענה מיטבי לתלמיד.
נא להמתין לטעינת התגובות
