פיקוח נפש
הם התחתנו, הביאו ילדים וניהלו חיי משפחה מאושרים, עד שאחד מהם לקה בנפשו. יש מי שנטש את בן הזוג החולה ויש מי שהתעקש עליו. כיצד ניתן להמשיך לקיים זוגיות תקינה בצל המחלה?
האם אפשר לשמור על חיי משפחה תקינים למרות הכול? והיכן עובר הגבול בין מצב רוח רע להפרעה נפשית? "החוק מגדיר מחלת נפש כבעיה בבוחן המציאות", מסביר ד"ר ערד קודש, פסיכיאטר מחוזי ב"מכבי שירותי בריאות".
כחמישה אחוזים מהאוכלוסייה סובלים מהפרעות נפשיות, כאשר כאחוז וחצי ממנה סובל מהפרעות נפשיות קשות כמו סכיזופרניה או הפרעות פסיכוטיות. ההפרעה הנפוצה ביותר היא הדיכאון; כחמישה אחוזים מהאוכלוסייה סובלים מדיכאון קשה, וכ- 20 אחוז סובלים מדיכאון קל.
"עד שנת 2020", מזהיר ד"ר קודש, "דיכאון יהיה המחלה השנייה בעולם בשכיחותה". "הפרמטר העיקרי בקביעת מחלת נפש הוא רמת התפקוד של האדם בעבודה ובחיי המשפחה", מסביר ד"ר ישראל קריגר, סגן מנהל המחלקה הפתוחה ומנהל מרפאת דיכאון במרכז לבריאות הנפש "שלוותה" של "שירותי בריאות כללית".
"בעיניי, אדם זקוק לטיפול כאשר הוא פוגע בעצמו או בסביבה שלו. הרבה פעמים לאנשים קשה לקבל את העובדה שמשהו לא בסדר קורה להם, ורק כאשר חלה החמרה הם מתחילים להבין את מצבם".
רונן דוד, 36, מהנדס מכונות מנהריה, נשוי פעם שנייה, השתקם מהפרעה נפשית שהתבטאה בשני התקפים פסיכוטיים חריפים, וכיום מנהל חיים רגילים לגמרי.
"הכול התחיל לפני שבע שנים, בעת שירות מילואים בשטחים", הוא נזכר. "הייתי אז מ"פ בשריון וקיבלתי תחת פיקודי שתי פלוגות. המצב בשטחים היה אז מאוד מתוח מכיוון שהתחילו השיחות בין ברק לערפאת".
"לא ישנתי בלילות, חשבתי שאנחנו לקראת מהלך מדיני ושהפלוגה שלי תהיה האחרונה בשטח. בשלב מסוים התחלתי לדמיין שהתמרורים בדרכים מדברים אליי. כשראיתי תמרור שאומר 'סע לאט' חשבתי שמישהו אומר לי להתקדם לאט בפעילות בשטח".
"התחלתי לחרוג מגבולות הגזרה שלנו ואפילו ביקשתי מהנהג שייקח אותנו לתוך שטח ירי, אבל
"המצב המדיני התבלבל לי עם המצב בשטח. באיזשהו שלב, אחד הקצינים שם לב שמשהו איתי לא בסדר. הוא התקשר לסמג"ד, שהגיע למקום וביקש ממני את הציוד והנשק שלי ואמר שהנהג ייקח אותי הביתה. באותו שלב עדיין חשבתי שהכול בסדר איתי, למרות שמחשבות השווא המשיכו להציק".
"כשהגענו לנהריה, הזעיקו את אשתי הראשונה. הייתי במצב רע מאוד, מיובש וחיוור. אשפזו אותי, ובבית החולים לא הפסקתי לצעוק שאני מ"פ ורוצה לחזור לחיילים שלי. חשבתי שהציפורים מדברות איתי ומסמנות לי דברים, שמעתי אישה שצועקת במסדרון שאסד התקשר".
"הפינוי לבית החולים הפסיכיאטרי היה די טראומתי עבורי. הגיעו שוטרים צבאיים ואזקו אותי על פי הנוהל הצבאי. בבית החולים שני אחים אחזו בי בידיים וברגליים, הורידו לי את המכנסיים ונתנו לי זריקה בישבן. לא הבנתי מה קורה כי הייתי במצב פסיכוטי. במשך למעלה מחודש הייתי מאושפז ולמחרת השחרור כבר חזרתי לעבודה".
איך קיבלו אותך שם?
"רק הבוס הישיר והמנכ"ל ידעו מה באמת קרה לי, כל השאר חשבו שהייתי במילואים. למזלי, זכרו לי חסד נעורים והחליטו לא לפטר אותי ולחכות שמצבי ישתפר. הייתי יושב שם, מדי פעם נרדם ובסוף היום הולך הביתה בלי לעשות כלום".
ומה קרה לזוגיות?
"המצב עם אשתי לא היה טוב. כמעט שנה וחצי אחרי האשפוז הראשון היה לי התקף נוסף, והיא לקחה את הרגליים וברחה. הפעם הבאה שראיתי אותה היתה בבית הדין הרבני. הטראומה של הגירושים היתה קשה אפילו יותר מההתקף עצמו. היא נטשה אותי ברגע של משבר".
"יצאתי לבליינד דייטים בצורה אובססיבית, אפילו לשלושה בערב אחד, רק כדי להפיג את הבדידות האיומה. אסתי, אשתי הנוכחית, קיבלה אותי כמו שאני".
אסתי, 39, מדריכת תוכנה ואם לילדה בת שמונה, לא נרתעה ממחלתו של דוד: "הוא סיפר לי על המחלה מיד בהתחלה, ואמרתי לו: 'אז מה?' אני לא מהטיפוסים שמקשיבים לסטיגמות. הייתי אז אמא חד הורית וגם עליי היו סטיגמות. אצלי מה שקובע זה הבנאדם. ראיתי מולי אדם מקסים, אקדמאי, שקרה לו מה שקרה והוא נאבק בזה".
את לא חוששת מהתקף נוסף?
"אנחנו יחד כבר חמש שנים ואני לא רואה סימן להידרדרות, אבל אם יהיה התקף נוסף, נעבור את זה יחד. כשמתחתנים עם בנאדם זה לטוב ולרע. את בתי אני עדיין לא מערבת בזה, אבל כשהיא תגדל אני אסביר לה הכול בלי שום בעיה. אני מאוד גאה בבעלי. הוא מעביר הרצאות ואת הספר שכתב בנושא, 'פסיכופרחה' (בהוצאת 'תמוז', 2006, ש"ו), הפצתי בין כל החברים שלי לעבודה וקיבלתי תגובות חמות ומפרגנות".
"אין לי בעיה להגיד שאני נשואה לגבר שהיה מאושפז וחי על כדורים. כשאני מספרת את הסיפור שלו, אני שומעת פתאום על עוד ועוד אנשים במצבו. מה שקרה לו יכול היה לקרות לכל אחד. אני מאמינה שההבדל בין שפיות לאי שפיות הוא דק מאוד".
ומה הסיכויים שלכם ללקות במחלת נפש? הגנטיקה בהחלט משחקת תפקיד, אבל היא רק חלק מהעניין. "באופן כללי, שום אדם לא חסין מפני שום מחלה", אומר ד"ר קריגר. "מחלה נפשית מתפרצת כאשר נוצר חוסר שיווי משקל בין הרגישויות התורשתיות לבין לחץ סביבתי. כלומר, אם לאדם יש סיכוי תורשתי ללקות במחלה נפשית, מספיק רק לחץ קטן כדי שזו תתפרץ".
האם אנשים שמתמודדים עם הפרעות נפשיות יעדיפו בני זוג בריאים או חולים?
"בדרך כלל לאנשים חולים קשה למצוא בני זוג בריאים, אבל הכול תלוי ברמת הפגיעה התפקודית. נער שחלה בגיל 15 בסכיזופרניה, יתקשה למצוא עבודה וליצור קשרים חברתיים, כולל עם נשים. גם ככה אדם ללא עבודה וללא חברים הוא פחות אטרקטיבי, כך שהמחלה והסטיגמות המתלוות לה מרתיעות אנשים. כך קורה שחולי נפש מתחתנים עם אנשים במצבם".
שלי לאור, בת 56 מפתח תקוה, שעובדת במרכז עמותת "אנוש" - העמותה הישראלית לבריאות הנפש, מתמודדת עם סכיזופרניה פרנואידית. לאור העדיפה להינשא לגבר חולה, כי חשבה שיוכל להבין אותה טוב יותר.
"המחלה שלי התפרצה בגיל 18", היא מספרת. "התגייסתי לצבא בניגוד להמלצתו של הפסיכיאטר, כי אבא שלי לחץ עליי להתגייס, ולאחר סיום השירות נכנסתי לדיכאון. ראיתי מעגלים שחורים שמקיפים אותי, הרגשתי שרוצים להרוג אותי. במקביל, ידיד טוב שהכרתי בצבא נהרג במלחמת לבנון, מה שרק החמיר את המצב".
בהמשך אושפזה לאור במחלקה סגורה במשך חודשיים, ומצבה השתפר והידרדר לסירוגין, עד שהכירה את בעלה, שאף הוא חולה בסכיזופרניה פרנואידית.
"תמיד פחדתי ליצור קשר עם גברים בריאים כי פחדתי מדחייה", היא מספרת. "רציתי להתחתן עם חולה כי חשבתי שהוא יבין אותי טוב יותר. נכנסתי להריון, אבל העובר התגלה כבעל תסמונת דאון והרופא המליץ על הפלה. לא הצלחתי להיכנס שוב להריון ובמקביל החלו חיכוכים ביני לבין בעלי. הוא נעשה אלים כלפיי, ונפרדנו. כיום אני לא מעוניינת בקשר עם אף אחד".
כדי לקיים קשר בריא כאשר אחד מבני הזוג חולה, יש צורך בתמיכה ובסיוע. מיכל עדולמי, עובדת סוציאלית ומטפלת זוגית ומשפחתית, מנהלת את מרכזי הייעוץ למשפחות שפתחה עמותת "אנוש" ברחבי הארץ.
"החיים עם מישהו שחולה במחלת נפש גורמים לשבר מאוד גדול", היא אומרת. "מדובר בשבירה של חוזה זוגי, כאשר בן הזוג כבר לא יכול להיות שותף מלא במערכת היחסים".
האם יש הבדל בין גברים לנשים?
"מחקרים מראים שגברים נוטים להתגרש מבת זוג חולה, בעוד שנשים נוטות להישאר עם גברים חולים ולטפל בהם. בכל מקרה, מדובר בתהליך קשה, כאשר בן הזוג הבריא צריך להתמודד עם העובדה שכל הנטל נופל על כתפיו".
ד"ר ריקי פינצי-דותן, עובדת סוציאלית במרפאת ילדים ונוער בבית החולים "גהה" של "שירותי בריאות כללית", אומרת שקשה מאוד לחיות לצד אדם שסובל ממחלה כמו סכיזופרניה, למשל.
"פעמים רבות מחשבות השווא שמאפיינות את המחלה מכוונות כלפי בן הזוג, שמתקשה להכיל את ההתנהגות המוזרה. הדילמות שעוברות על בן הזוג הבריא הן קשות מאוד", היא אומרת. "צריך להחליט האם לאשפז את בן הזוג או לטפל בו בבית, ולכל החלטה כזאת מתלוות תחושות אשם קשות. מי שיבחר לעזוב בסופו של דבר, עלול לחוש אשמה במשך שנים ארוכות על כך שעזב את בן הזוג בשעת מצוקה".
לאנשים שבחרו להישאר לצד בני זוגם החולים, מנדב ד"ר קודש כמה טיפים להתמודדות: "הכי חשוב זה לדעת לזהות את הסימנים המקדימים להתקף, במיוחד לאור העובדה שלאנשים חולים יש נטייה להתעלם מהם, ובכך לעכב את הטיפול בהפרעה".
"כאשר יש ילדים בתמונה, ההתמודדות קשה אף יותר, משום שהאדם החולה מאבד גם את תפקידו כהורה, וכל הנטל ההורי נופל על בן הזוג הבריא. ילדים שרואים את ההורה משתנה לנגד עיניהם והופך מדמות חזקה לחלשה, עלולים לחוש מאוימים ומפוחדים, וחשוב להיעזר באנשי מקצוע שיקלו עליהם ככל האפשר".
ד"ר פינצי-דותן: "כאשר האם היא זו שחולה, המצוקה של הילדים גדולה אפילו יותר, כי ברוב המקרים היא המטפלת העיקרית. בכל מקרה, חשוב להבהיר לילדים שההורה נשאר הורה גם אם הוא חולה, שהוא אוהב אותם וכשהמצב ישתפר הוא יחזור להיות ההורה שהכירו".
עדולמי: "ככל שההורה הבריא יהיה גלוי יותר עם הילדים, כך הם ירגישו ביטחון רב יותר. אסור להסתגר בבית, דבר שעלול להגביר את תחושת החריגות של הילד. יש לאפשר חיים נורמטיביים, כולל הזמנת חברים הביתה, והתנהלות ללא פחדים וסודות".
ד"ר קודש: "אין ספק שמחלת נפש היא סיטואציה שמאתגרת את מערכת היחסים. זוגיות חזקה תשרוד את הקשיים, וזוגיות חלשה לא תחזיק מעמד. הדבר החשוב ביותר הוא לטפל במחלה בכל החזיתות, משום שמדובר בהתמודדות של כל התא המשפחתי".
נא להמתין לטעינת התגובות
