שונאי הסיגריות האמיתיים
עמוס האוזנר טוען שהמעשנים שונאים עשן, ולא צריך להגדיל את שטחי המחיה שלהם. תשובה לגדי טאוב
היא לא לבד. כשהיה מותר לעשן במטוסים, רוב המשתמשים בסיגריות (כרבע האוכלוסיה הבוגרת בארץ) היו יושבים בחלק בו אסור לעשן, ואת ההתמכרות לעישון היו מקיימים ב-3 השורות האחרונות של המטוס. גם הם לא יכלו לשאת את העשן המבחיל. בסקר של האגודה למלחמה בסרטן השיבו רוב המעשנים, כי עישון הוא משהו דוחה ומגעיל.
והנה, מר טאוב מציע דווקא "להגדיל" את שטח החדר שמותר לעשן בו במקומות ציבוריים – כיום, לא יותר מ-25% מהשטח הפתוח לציבור, ובלבד שהחדר מופרד לחלוטין, אין עובדים בו מי שאינם מעשנים, והעשן שם אינו מגיע ליתר חלקי המקום. איך תרצה להגדילו, כאשר מרבית המיועדים להשתמש בו שונאים כל רגע שהם נמצאים בו? וממהרים להסתלק ממנו מיד לאחר שמיצו את התמכרותם?
אין זה מקרה, שכל החקיקה המתקדמת בעולם: בארה"ב, אנגליה, איטליה, אירלנד, קנדה, נורבגיה, אוסטרליה והמון ארצות אחרות, מסלקת את העישון לחלוטין מן המקומות הציבוריים. זוהי הנטייה הטבעית, גם של המכורים לסיגריות וגם של 75% מהציבור הסובלים מהן – ולמעשה, הרבה יותר, כי הרי גם המשתמשים בהן סבלם רב. וראה זה פלא: כשהחוק אוסר על העישון לחלוטין במקומות ציבוריים – גם הציות לחוק הוא מלא, ואין בנמצא עבריינים עליו.
חשוב גם האלמנט הבריאותי. במקומות בהם נאסר לחלוטין העישון במקומות ציבוריים – ירדו באופן תלול התקפי הלב והתמותה מהם. העובדים במקומות כמו בתי קפה ופאבים - הם לא צריכים להיחשף לכמות עצומה ומרוכזת של רעלים כשהם נמצאים בחדרי העישון, שגם המשתמשים בוחרים להימלט מהם. וודאי שלא תוגבל זכותו של רוב הציבור לעבוד במקומות אלו, רק כדי שמיעוט קטן יוכל לספק את התמכרותו דווקא שם.
אל דאגה למעבידים ולבעלי המקומות הציבוריים: בניו יורק,
עו"ד עמוס האוזנר הוא יו"ר המועצה הישראלית למניעת עישון
נא להמתין לטעינת התגובות
