טרור על הספה: הדיוקן הפסיכולוגי של אחמדינג'אד
איך גרמה אמו של נשיא איראן להפיכתו של בנה לקיצוני ומדוע הוא "הרג" את אביו לפני זמנו? התשובה: הפרעת אישיות נרקיסיסטית. כך לפחות נטען בספר חדש שמנסה לברר את היסודות הפסיכולוגיים מאחורי העריצים של העולם המוסלמי
"למרות כל מה שנכתב עד היום על אחמדינג'אד, אני בטוח שהרבה פרטים לגביו מוסתרים, אולי בכוונה", אומר פלק בראיון עם מעריב. "יידרש חוקר איראני אמיץ שיעז לחטט עמוק כדי לדלות את האמת כולה". בספרו מציג פלק (65) ניתוח פסיכולוגי לנשיא האיראני. מסקנתו: סימנים ברורים להפרעת אישיות. "אחמדינג'אד איננו מטורף", הוא אומר, "אך התנהגותו והתבטאויותיו מעידים, להערכתי, על בעיה נפשית שמקורה בילדות. כאן המפתח לכל".
התאוריה המרכזית בספרו של פלק על הטרור האיסלאמי גורסת כי אלה הגדלים להיות טרוריסטים סבלו מטרור גם בילדותם או בנעוריהם - כאלה שהיה להם אב עריץ שהשליט פחד בבית או אם שתלטנית ונוקשה. כאלה, טוען פלק, היו המתאבדים במגדלי התאומים בניו-יורק, וגם המנהיגים המוכרים לנו היטב כמו ערפאת, נסראללה, ובכירי החמאס והג'יהאד האיסלאמי - הם ואחרים עברו בחייהם, עוד בגיל הרך, השפלות וטרור, והם נושאים עמם טראומות של נטישה, המקרינות על פעילותם כיום.
בספרו הוא מתמקד במיוחד בדיוקנו הפסיכולוגי של אחמדינג'אד, ומנסה להעניק רובד נוסף לאופיו הקיצוני של המנהיג. "בראיונות לתקשורת במערב אחמדינג'אד מרבה להשתמש בביטוי השפלה, מאיים להשפיל את המערב", אומר פלק. "המוטיב הזה ממלא תפקיד מרכזי ברעיונות שהוא מביע, הרצון להדגיש: 'אותנו לא ישפילו, אנחנו נשפיל אחרים'. האיראנים מרגישים שהמעצמות השפילו אותם, בעבר. יש קשר הדוק בין השפלה לאומית לאישית".
וכיצד זה מתבטא אצל אחמדינג'אד?
"הוא גדל במשפחה ענייה, שם משפחתו המקורי היה סבוריג'אן, שם שנכפה על המשפחה, ומעיד על עיסוק האב (או הסב) - צבע שטיחים. כשעברה מהכפר לטהרן, התייחסו העירוניים אליה בזלזול ובהשפלה, וראו בהם טיפשים ובורים. כשהוביל האב את המשפחה מהכפר לטהרן החליף את השם לאחמדינג'אד, להדגיש שהוא נצר לאחמד, שם אחר לנביא מוחמד. אני רואה בכך תגובה לתחושות הבושה וההשפלה. מלבד זאת, האב נכשל כלכלית פעמיים לפני שהגיע לטהרן. היה בעל מכולת וספר, ולאחר מכן מסגר. אולם הבן, כנשיא, אמר שאביו היה נפח - עיסוק במעמד נחות ממסגר. מדוע עשה זאת? - זו התייחסות המבטאת רגשי נחיתות ובושה".
יחסיו של אחמדינג'אד עם אביו, סבור פלק, מורכבים עוד יותר. "כשאחמדינג'אד רץ לנשיאות ב-2005 הוא אמר בראיון שאביו מת ב-1993, אך למעשה האב מת רק לאחר הבחירות,
אחמדינג'אד הוא הרביעי מבין שבעה ילדים. לדעת פלק, זהו נושא קריטי להבנת תחושת ההשפלה אותה הוא מדגיש. "להערכתי, היו בעיות רבות במערכת היחסים במשפחת אחמדינג'אד. לא מן הנמנע שכילד חש השפלה, בושה ורגשי נחיתות. במעבר הנפשי מהאישי לציבורי, מהפרטי לפוליטי, הוא ביצע מה שמכנים בפסיכולוגיה 'פיצול': כלפי אמו, למשל. כילד, לא יכול היה לראות בה בו-זמנית 'אמא טובה' וגם 'אמא רעה', ולכן, בתוככי נפשו, פיצל אותה. איראן, מבחינה רגשית, ממלאת עבורו את תפקיד האם".
ואיזה תפקיד מילאה האם האמיתית?
"היא הייתה הרבה יותר דתית מהאב, ואחמדינג'אד הזדהה איתה יותר מאשר עם אביו. בהשפעתה נעשה דתי קיצוני ושמרן בצורה בלתי רגילה. לדוגמה, ככל הידוע, במלחמה עם עיראק אימן אחמדינג'אד ילדים שגויסו לשמש 'מגלי מוקשים חיים' בשדות הקרב. הילדים פותו למות קדושים, ואחמדינג'אד, שיעי קיצוני, מאמין גם הוא כי מוטב למות מלחיות בחוסר כבוד ובתחושת השפלה".
ואיך הפנאטיות מביאה לשנאה הקיצונית לישראל?
"השנאה היא חלק מהפנאטיות שלו. ישראל בעיניו היא נטע זר במרחב ויש לעוקרו. גם כאן פועל מנגנון פיצול: איראן מסמלת את הטוב; ישראל וארצות-הברית - את הרע. בשנאה שלו הוא כורך את תחושת ההשפלה ואת כל מה ומי ששנא כילד. אני מניח שאחיו הבוגרים, למשל, השפילו אותו, זה קורה במשפחות גדולות, במיוחד בתנאי עוני ודחק, כשכולם דרים בצפיפות. ייתכן שאביו דרש ממנו כבוד כנהוג במשפחה המוסלמית, אולי חייב אותו לנשק את ידו, אולי הכה אותו. כיום הוא מנסה לפצות את עצמו על ההשפלה".
כיצד ?
"בכך שהוא מרכז בידיו כוח ועוצמה שלטונית באופן לא מודע. אחמדינג'אד התקדם בחייו מבחינה השכלתית ומעמדית: ניהל מחוז, היה ראש העיר טהרן ועתה - נשיא בעל מעמד והשפעה. הוא מנסה לפצות עצמו על רגשות ההשפלה מהילדות, אך עם זאת, לא מוכן לוותר על שאיפותיו הכמוסות: להשפיל את המערב שבעיניו גרם לכל הרע באיראן. הוא חדור שאיפה ללמד את המערב לקח: 'השפלתם אותנו, ונשפיל אתכם. תנסו לפגוע בנו - נעניק לכם מלחמה שלא הייתה בהיסטוריה'. זה המוטו שלו".
יש גם הסבורים שעיניו ותנועותיו משדרות מעין טירוף.
"רואים אצלו תנועות עצבניות, אך אין זה אומר שהוא מטורף. על פי ההגדרה הקלינית, מטורף הוא מי שיש לו חזיונות ומחשבות שווא. לאחמדינג'אד, במושגים המערביים, הפרעת אישיות נרקיסיסטית: הוא מאוד מרוכז בעצמו, וזקוק לכך שסביבתו תעריץ אותו ותעניק לו מה שלא זכה לו בילדותו - הערכה ואהבה".
מומחים לאיראן מצביעים על סימני שאלה גם בדבר השכלתו. הוא מוצג כד"ר בהנדסה אזרחית ובתחבורה ציבורית. "לדעתי, הוא מנסה להסתיר את האמת לגבי השכלתו באופן לא מודע. הוא מציג עצמו כמהנדס מדופלם שמבין בכל, גם באנרגיה גרעינית, יש בזה סימן להפעלת מנגנון הגנה נפשי. גם הבלטת הדתיות הקיצונית מצדו היא מפחד שמא ייראה חלש ורכרוכי מדי.
זה קשור לדרך שבה הוא רואה ומעריך את עצמו, ולא רק לדרך שבה הוא רוצה שאחרים יראו אותו. כלפי חוץ הוא מפגין ביטחון עצמי, נוקשות וידענות, אבל השאלה היא אם בתוך תוכו הוא בטוח בעצמו או שעודנו סובל מרגשי הנחיתות, הכעס, הרצון לנקום, וחוסר הביטחון שהיו בו. לי נראה שכל חייו מתנהלים בהתגוננות, שהוא מסתיר דברים פחות סימפטיים".
אצל אחמדינג'אד פועלים עוד שני מנגנוני הגנה, מציין ד"ר פלק:"'השלכה' - כשכל הדברים הרעים בעיניו, הוא משליך מעצמו על אחרים. מי שאינו מסכים איתו - הוא אויבו. מה שאיננו סובל בעצמו - הוא משליך על האחר. אצל היטלר, למשל, זה היה מנגנון הגנה מרכזי: מה שלא סבל בעצמו - השליך ביחסו ליהודים, צוענים והומוסקסואלים. המנגנון הנוסף - היותר רחב - הוא ה'החצנה', שבו מייחסים דברים מהרמה האינדיווידואלית, לקולקטיבית. כך נוצר מצב בלתי נסבל שבו אחמדינג'אד לעולם לא יוותר, כיוון שהאחר הוא תמיד הרע שחובה להשפיל, כדי שלא ישפיל אותי".
מלבד אחמדינג'אד,עוסק ספרו בעוד אנשי טרור, בהם אוסמה בן-לאדן, רמזי יוסוף שניסה לפוצץ את מגדלי התאומים בניו-יורק באמצע שנות ה-90 ומוחמד עאטה, מפקד קבוצת המתאבדים שגרמה לקריסת המגדלים ב-11 בספטמבר 2001.
"בן-לאדן, המופת וההשראה לארגוני הטרור, כולל חיזבאללה וחמאס, ננטש בידי אמו", קובע פלק. "אביו גירש אותה מהבית כיוון שהייתה מרדנית. 'פיצול האם' אצלו - לאם שהיא כל כולה טובה, ואם כל כולה רעה - מתבטא בפיצול בין אומת האיסלאם (האם הטובה) לאמריקה הרעה - שיש להשמידה. במקום להתחשבן עם אמו שנטשה אותו - הוא רוצה להשמיד את אמריקה. ואצלו בעיות נפשיות מסובכות נוספות. כילד, כונה 'אבן אל עבידה', 'בן השפחה', והוא לא ישכח ולא יסלח על כך. לעגו לו והשפילו אותו, כי הוא נחשב לכבשה השחורה. הצטברו אצלו רגשי זעם רצחניים וקשים שחייבים להתפרץ, ועברו מהתחום האישי לציבורי".
ואם במתקפת ה-11 בספטמבר עסקינן, גם הצד שכנגד לא חף מתסביכים פסיכו-היסטוריים. "לדעתי", מדגיש פלק, "גם האיש המנהל כיום את מלחמת החורמה הגלובלית הגדולה נגד הטרור האיסלמי, ג'ורג' בוש בכבודו ובעצמו, סוחב טראומת ילדות קשה וזיכרון של פחד מוות עמוק, שהשפיע על החלטותיו לצאת למאבק בטרור. לבוש הייתה אם קשה שאפילו הכתה אותו בילדותו. כשאחותו מתה איש לא טרח לספר לו על הסתלקותה, ובכך לא אפשרו לו, למעשה, להתאבל ולעבד את המוות. זה מקרין על מעשיו".
נא להמתין לטעינת התגובות
