רשלנות בבית המרקחת: מה עושים כשהרוקח טועה בתרופה?
רובנו לא חושבים שדווקא הפעולות של העברת המרשם לרוקח, ההמתנה לתרופה והתשלום עלולות להיות מסוכנות בעבורנו. הרוקח הוא בעל הידע וחובת הזהירות כלפי האדם לו הוא מוכר, אבל מה עושים כשנגרם לנו נזק מתרופה לא נכונה שניתנה?
לכאורה, הפעולות של העברת המרשם לרוקח, ההמתנה והתשלום בעבור התרופה נראות כפשוטות ולא מזיקות. אבל מה עלינו לעשות כאשר הרוקח מתבלבל ומספק לנו תרופה שגויה שגורמת לנו לנזקים קלים כחמורים? האם הוא ישלם על ההתרשלות שלו? האם ניתן יהיה לטעון נגדנו שהיה עלינו לבדוק בשבע עיניים שהתרופה שסופקה לנו זהה לזו שנרשמה על ידי הרופא?
אין ספק שהרוקח חב חובת זהירות כלפי אדם לו הוא מוכר תרופה. הרוקח הוא בעל הידע, האדם המיומן והמקצועי מבין השניים, ועליו לדאוג כי הוא מוכר את התרופה הנכונה. גם אם נמכרת שלא במתכוון תרופה שתוקפה פג, הרי שאם הלקוח השתמש בה ונגרם לו נזק, הרוקח יהיה אחראי כלפיו ויאלץ לפצות אותו.
על פי החוק, חובה לצרף לתרופה עלון לצרכן. העלון נועד לאפשר לחולה לצרוך את התרופה במינימום סיכון, תוך קבלת המידע הדרוש לגביה. חשוב לדעת, שתרופה לה לא צורף עלון מהווה התרשלות של הרוקח.
בארה"ב מחמירים אף יותר בנושא אחריות הרוקחים, ושם מוטלת עליהם חובה לפתוח את האריזה לפני החולה, להפנות את תשומת ליבו לכתוב בעלון ולפרט באוזניו את תופעות הלוואי של התרופה ודרך השימוש הנכונה בה.
על פי פסיקת בתי המשפט, רוקח חב חובת זהירות מוגברת כלפי הציבור שאינו בקיא וגם לא אמור להיות כזה בתרופות ובמרשמים. במקרה שאירע לאחרונה, קבע בית המשפט כי רוקחת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה, ועל כן חויבה בפיצויים של 28,100 שקלים.
במקרה הנוכחי נרשם
במקרה נוסף, סופקה תרופה שגויה לחולה פרקינסון בשנות ה-80 לחייו. מצבו החל להידרדר לאחר מספר ימים, והתסמינים של מחלתו הלכו והחריפו. אשתו הבחינה בכך שהתרופה שניתנה לו אינה התרופה שבמרשם, וכי הרוקח טעה. לחולה נקבעו פיצויים בסך 33 אלף שקל בגין הסבל והכאב שנגרמו לו.
יש לציין כי החוק מתייחס בנפרד לבתי מרקחת פרטיים וציבוריים, כאלה שממוקמים בבתי החולים. לרוקח אחראי בבית מרקחת פרטי, אחריות לכל מה שקורה בבית המרקחת שלו, גם אם הוא לא נמצא במקום והחוק מחמיר איתו.
במקרה של תביעה, גם הרוקח הרשלן וגם הרוקח האחראי יאלצו לשאת בתוצאות. לעומת זאת, במקרה של אספקת תרופה לא נכונה בבית מרקחת ציבורי, ישנה שרשרת של אחראים: הרוקח שסיפק את התרופה, הרופא שאישר את מתן התרופה והאחות שנתנה את התרופה בפועל. על כן, הדרך הנכונה היא לתבוע את בית החולים עצמו ולא את הרוקח.
מעתה, כאשר אתם עוזבים את הרופא עם מרשם, קראו היטב מהי התרופה שסופקה לכם ואל תהססו לשאול את הרוקח שמנפק לכם לאחר מכן את התרופה, אם אכן היא זהה לזו שרשם הרופא, במקרה שמתעורר בכם ספק מסיבה זו או אחרת.
עם זאת, חובת הזהירות המוגברת חלה על הרוקח, ולא על הקונה התמים, אשר אינו מתמצא היטב בתרופות ובמרשמים, ורואה ברוקח את הסמכות העליונה בעניין זה. במקרה שהרוקח מתרשל בתפקידו ומנפק תרופה שגויה, האפשרות של פנייה לבית המשפט ובקשת פיצויים על הנזק שנגרם שרירה וקיימת.
הכותבת היא חברה בצוות המומחים של פורטל משפטי mishpati.co.il. בהכנת הכתבה סייעו עו"ד חיים מנדלבאום וד"ר עו"ד אטי ברזילי-גלזר ממשרד עורכי דין מלמן-מנדלבאום
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם