ראשי » חדשות » בריאות » משפחה וזוגיות

איך להתמודד עם האובדן של בן משפחה?

חשוב לדבר על הדברים ולשתף. זה בסדר להיות עצובים ולהבין שמדובר בתקופה קשה שתחלוף

הפחד הטבעי מהמוות עצום ולא מובן לנו, כי הוא מתקשר עם סיום פתאומי שאין לנו שליטה עליו. כשמשפחה מתמודדות עם אובדן, הייחודיות של תהליך אימוני מתחילה בלמידת המצב החדש והקניית יכולת מעשית לכל אחת מהדמויות במשפחה בהתמודדות - על פי הצורך האישי.

ייתכן שבמצב כזה ננסה להבין ולטפל במי שצריך מעט יותר עזרה, ורק אחר כך נעשה את החיבור המשלים בין כולם כמשפחה מתפקדת. מהפן הראשוני, כדאי ואף רצוי, להתייחס לכל בן משפחה כאינדיבידואל ולבחון את מידת הקושי האישי.

פתחו שיח משפחתי: חשוב לדבר על הדברים. דווקא השיתוף וההקרבה, בפרט עם מסתובבים סמוך אליכם ילדים קטנים. כדאי להסביר שמדובר בתקופה קשה שתחלוף. אפשרו את תקופת האבל - זה בסדר להיות עצובים, מותר לבכות ולכעוס. הרשו גם לעצמכם להתאבל, לא פעם ההורים שוכחים את עצמם. מדובר בחוויה קשה, עצובה, רגשית מאוד. תנו לה לקחת חלק בחייכם ובחיי בני המשפחה.

יש לקחת בחשבון שבמצב המדובר, לכל אחד מבני המשפחה אופי ייחודי וצורת התמודדות שונה. חשוב לספק תמיכה רגשית צמודה ככל האפשר, כדי שבן המשפחה יוכל לפרוק את כאבו, בכל דרך שבה הוא מוצא את המפלט.

דבר חשוב נוסף הוא תהליך העידוד - הזכירו שוב ושוב כי המוות הוא חלק מהחיים. עם זאת, זכרו שהאדם שהלך לעולמו הותיר חותם אחר על כל אחד מבני המשפחה, כמו גם צורך רגשי אחר. לכן, בתהליך האימוני, ההתייחסות תהיה שונה בהתאם למידת הקשר של בן המשפחה עם הנפטר.

באופן קולקטיבי, כדאי להדגיש את תחושת הביחד. הביטו יחד בתמונות משותפות, היזכרו ברגעים הטובים. כשהדבר לא זוכה לשיחה וישנו כשל תקשורתי כתוצאה מהאובדן, קיים חשש גדול מאוד שדבר מבפנים יתחיל להתפורר, עד לפירוק המשפחה. לכן, ברגע שמזהים קושי תקשורתי, חוסר רצון של אחד מהמשפחה לשתף, רצון להסתגרות, כדאי לשים את האצבע על הדופק ולגשת לטיפול מקצועי.

בתהליך האימון מעבדים את החוויה ומנסים להחזיר את שיווי המשקל למשפחה המתנדנדת. עם זאת, חשוב לדעת כי ללא טיפול והתייחסות נכונה, עלולה להיווצר הכחשה רוחבית מעבר לנורמליות,

שדורשת טיפול יסודי.

על פי האסכולה הפסיכולוגית, אחרי העצב ישנו הכעס: על הרופאים שלא הצליחו להציל את בן המשפחה היקר, על התאונה הקטלנית, או על בן המשפחה עצמו שהותיר אותנו לבד. מכאן תישאב המשפחה אל הדיכאון, האופייני לכלל האבלים במידות שונות של עצב. הדבר יכול לבוא לידי ביטוי כנסיגה מפעילות היומיום, שלב חשוב שיש לתת לו מקום - ברוב המקרים הוא זה אשר יעלה אותנו חזרה לפעילות שגרתית מוכרת ונורמטיבית.

שימו לב שכל אחד מהשלבים מוגדר נורמלי, אם הוא לא נמשך מעבר לנורמה. לכן, חשוב להיות קשובים לכלל בני המשפחה.

לפני כמעט 11 שנה איבדתי את אבי שהיה יקר לי מכל. זה תפס אותי בגיל 32, חודש אחרי לידת בתי הבכורה, מבולבלת בשל העצב הרב שהתערבב עם השמחה הגדולה. הקושי הגדול ביותר היה הרגשי. החיים אשר משכו אותי להתקדם ולגדל את בתי שאבו אותי ממסכת האבל, והזכירו לי בכל פעם את אחת מברכות השחר: "אלוקי! נשמה שנתת בי - טהורה היא. אתה בראת, אתה יצרת, אתה נפחת בי, ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבוא".

זוהי בעצם הכרזה חשובה אודות הנשמה. כאשר מדברים על אובדן, ההיכרות בנשמה, בבוראה וביוצרה, הופכת לחלק מתהליך ההתמודדות ועוזרת בשלבי הנחמה. אם מתבוננים בברכה זו לעומק ולא משנה כיצד, איך ומתי המוות ותחושת האובדן שנלוות אליה תופסים אותך, אתה מוצא שמדובר בעצם במשהו גדול ממך.

אז כן, כשאדם מתחבר לעולם הרוחני יותר קל לו להתמודד. הפסיכיאטר, ד"ר בריאן ל' וייס, ראש מחלקת פסיכיאטריה במרכז הרפואי הר סיני בפלורידה, התנסה בזמן היפנוזה למטופליו בקישור לחיים הקודמים וכמוהו גם מטפלים רבים וטובים, מה שעזר לי בהתמודדות האישית ועוזר לי גם היום כמטפלת לגלות את הפתח לרמת מודעות שונה בכל מה שקשור לחיים שאחרי החיים.

טיפול רוחני יכול להוות פתח למי שזקוק לתמיכה רוחנית-נפשית. באמצעות לקיחת מצב והשלכת עצות שימושיות המותאמות ספציפית, אנחנו משליכים קדימה עם גישה אופטימית בהתייחסות אישית לכל אחד מבני המשפחה. לכל אחד סף רוחניות שונה וייחודי לו - יש שרוצים לראות במוות חלק מגלגל הבריאה הטבעית ויש שינפנפו כל אמירה רוחנית לפח בכעס רב. החשוב הוא לכבד זה את צרכיו ודעותיו של זה.

כמו כן, חשוב לזכור כי בדרך מציאותית, זורמת וטבעית, אנחנו חווים גדילה לאחר כאב ותקופה של התחדשות. מה שיעזור לנו לא פעם לעבור תקופות קשות בחיינו, להשליך על ילדינו ובני הזוג שלנו, ולזכור שלאחר חמשת השלבים הנורמטיביים יש אור בקצה המנהרה.

הכותבת היא מנחת קבוצות ומאמנת אישית, משפחתית וזוגית

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...