לא תאמינו כמה מסוכנות וכמה נפוצות הן טעויות רפואיות
מאמר שמתפרסם בוושינגטון פוסט חושף כי בין 10-20 אחוז מהאבחנות הרפואיות הן שגויות. מדובר בנתון מבהיל לאור העובדה שכמעט 30 אחוז מהאבחנות המוטעות האלו גורמות למוות או לנכות קשה
לפני כן היו לי כאבים רבים והלכתי במשך שבעה חודשים לרופאים שטענו כל פעם מחדש שמדובר בצרבת, עלייה של חומצות מהקיבה אל הוושט שלי. ככה התבזבזו שבעה חודשים שבסופם עברתי ניתוח שבמהלכו היו צריכים להוריד לי את מיתרי הקול.
ייתכן שמלכתחילה אם היו מאבחנים אותו נכון זה לא היה קורה". למרות הטעות הזאת ד"ר ברוק רואה בעצמו בר מזל "הייתי יכול בקלות למות בגלל הטעויות הרפואיות האלו ולכן אני שמח על כך שאני בריא" הוא אומר.
המקרה של ד"ר ברוק אינו נדיר כלל, לא בארה"ב וככל הנראה גם לא בשאר חלקי העולם. מומחים לרפואה מעריכים כי בין 10 אחוז ל20 אחוז מהאבחונים והטיפולים הרפואיים שניתנים לבני אדם הם שגויים. לדבריהם הרבה פעמים אנשים מקבלים תרופות לא נכונות ואפילו מנותחים שלא לצורך בגלל התמקדות יתר של הרופא המטפל בתסמין כל שהוא על חשבון סימנים אחרים.
בהקשר לכך מחקר שנערך בשנת 2009 על ידי הסוכנות הפדראלית לרפואה בארה"ב מצא כי 28 אחוז מהטעויות הרפואיות שהתגלו הסתיים במות החולה או בנכות צמיתה שלו. מחקר גדול נוסף בתחום שנערך בשנה שעברה (2012) בארה"ב מצא כי כמות הטעויות הרפואיות הקשות ברחבי ארצות הברית מקביל למותם של 40 אלף חולים מסרטן השד.
"טעויות אבחון, וכן גם טעויות אבחון קשות, קורות כל הזמן" פרופ' דיוויד ניומן-טוקר מומחה למחלות אף אוזן וגרון באוניברסיטת ג'ון הופקינס שסייע לאחרונה לקיים כנס בינלאומי רחב שעסק בטעויות רפואיות. לדבריו "מדובר במעין קרחון ענק שלא מדברים עליו.
זה אחד התחומים הנסתרים בתחום הרפואה המודרני". פרופ' ניומן-טוקר מציין כי "רוב הטעויות שהן מדובר לא עוסקות באי זיהוי של מחלות אקזוטיות ונדירות אלא בטעויות אבחון שנובעות מחשיבה לקויה שמשולבת גם לא פעם ברשלנות רפואית".
לדבריו לא מדובר בבעיה חדשה. "כבר בשנת 1991 פרסמה אוניברסיטת הרווארד מחקר שהראה כי לפחות 14 אחוז מתופעות הלוואי בטיפולים נבעו מטיפול לא נכון וכ75 אחוז מהטעויות הרפואיות נגרמו כתוצאה מרשלנות רפואית".
בעיה נוספת בתחום שגורמת לטעויות רבות היא החינוך של הרופאים לדיוק באבחון שלהם. "טעויות נתפסות בעולם הרפואה קשה יותר. הרופא רואה בהן כישלון אישי גדול כיון שזה תחום שבו הדיוק באבחנה נתפס כתקן הזהב המחייב" אומר רוברט טאובריג' מנהל תחום ההתמחות ברפואה באוניברסיטת טאפטס במרכז הרפואי מיין בפורטלנד.
"לצערי רבים מהמתמחים שלי רואים את הטעות כמשהו שלא הם עשו אלא שזו תוצאה שנובעת מדברים לא נכונים שאמר החולה. הם משליכים את הטעות על האחר והם לא רואים בעצמם אשמים" הוא מציין. לדבריו "השקתי בבית החולים תוכנית שבה עמיתי היו צריכים לפרסם בעילום שם טעויות רפואיות שלהם.
בפועל הייתי ממש צריך לרדוף אחרי עמיתים לרפואה שממש התחמקו מהמטלה הזו. המציאות הזו והמודעות שלי לטעויות שלנו כרופאים הפכו אותי בפועל ליותר מהורהר ויותר זהיר. אני בעצמי כעת בחון את עצמי יותר טוב לפני שאני מייצר אנליזה".
עם זאת ראוי לציין כי בשנים האחרונות קשר השתיקה של העולם הרפואי מתחיל להיסדק ומתפרסמים עוד ועוד מידעים שעוסקים בתחום הקשה של טעויות רפואיות. הסיבה לכך היא שיותר ויותר מנהיגים בכירים בתחום הרפואה מכירים בעובדה שיש כאן בעיה חסרת תקדים שצריך להתמודד עמה. עם זאת מומחים מציינים כי חלק גדול של הטעויות לא נחשף כלל.
"רופא לא יודע הרבה פעמים שהטיפול שנתן היה שגוי כי החולה פשוט התייאש ממנו והלך לרופא אחר. נוצר מצב שבו הלחץ על המערכת וגם הניידות הרבה של החולים יוצר מצב שבו הרופא לא מכיר את המטופל שנמצא מולו וגם במילא לא יכול ללמוד מהטעויות שלו בטיפול. רק במקרה שהוא ייתבע על כשל אז יגיע לידיו סיכום של הטעות אולם בדרך כלל הרופא לא נתבע ולא מצליח ללמוד בגלל צורת המערכת שלנו" קובע ממוחה בכיר לרפואה בארה"ב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם